רגע, רגע, רגע !!!! לפני שאני ממשיך את הסיפור שלי, אני רוצה שתשמעו גם את סיפורם של חברי שעד לפני זמן לא רב לא ידעתי בכלל על קיומם. תכירו, איציק וגלית, עכשיו הם יספרו לכם את סיפורם........

פרק 2

סיפורו של איציק

"21 יפה וחיננית, בעלת חוש הומור

בנאה ובוגר 050-4556055"

 

מטבעי אני בחור ביישן. אך זה לא מנע ממני לחפש מודעות מעניינות בעיתון. מודעה פשוטה שבתה את עיני. 'בת 21, יפה וחיננית, בעלת חוש הומור, בנאה ובוגר'.

סבבה, אולי זו הדרך להתגבר על ביישנותי. יש לי המון ידידות. לעיתים, אנו יוצאים ביחד. קשרים אלו הפכו לאפלטוניים אף כי לעיתים קרה שהתקרבנו קצת יותר מידי מה שגרם ליחסי מין קצרים שמיד הפסיקו, בכדי 'לא לקלקל את הידידות'.

קול ידידותי ענה במשיבון. 'הי, זו גלית, אני לא בבית, אנא השאירו הודעתכם ואשיב בהקדם'.

כדאי שאשב לאכול משהו. אני רעב. מה זאת אומרת 'השאירו הודעתכם'? כנראה שהיא מצפה להרבה טלפונים. ניתקתי. לא השארתי הודעה. לא יודע למה. אולי אני פוחד?! אתקשר בפעם אחרת. אחרי 30 טלפונים שתקבל מבחורים אחרים, אני אתקשר. אז לפחות היא תדע, שיש לה עסק עם בחור רציני. אני לא סתם אחד. אני גבוה, בעל חוש הומור, בוגר יחידה קרבית בצה"ל, פנוי רגשית ומוכן להתאהב בפעם הראשונה בחיי. בעצם, אולי לא בפעם הראשונה שהרי כבר פעם הייתי מאוהב, אך זה שייך להיסטוריה ובוודאי שאין לזה שום קשר לאהבה חדשה, עם בחורה יפה וחיננית ובעלת חוש הומור.

יפה וחיננית? כנראה נואשת. מי תפרסם מודעה במדור היכרויות בעיתון? 99 אחוז מהמפרסמים, הם סוטים. המודעה הבאה מציינת בלשון שאינה משתמעת לשני פנים: 'סטודנטית, יפיפייה וחתולית לפינוק מהנה'. אולי כדי שאוותר. לך תדע מי היא בעלת המודעה. בטח מכוערת, נימפומנית חסרת מעצורים עם מוסר של שרמוטה מזדמנת (תמיד אפשר להחליף את ה- מ' במזדמנת ל-י') ובעצם, על מה אני מדבר?! הרי אני מציץ במודעות האלו. ואפילו מתקשר?!! ואולי היא באמת בחורה יפה, חיננית, בעלת חוש הומור ותמימה. קשה למצוא בחורה בת 21 תמימה. ועוד בעיתון. בעצם, מה כבר יכול להיות?!

לכן, כדאי שאתקשר אליה שנית .

אני אוסף מהשולחן את החומוס, הנקניק, הסחוג והפיתות. אני אוהב שהבית מסודר.

אותו קול ידידותי עונה לי 'שלום'.

"שלום, קוראים לי איציק, התקשרתי דרך המודעה בעיתון"

"נעים לי מאוד , אני גלית"

"כן, אני יודע.............. גם לי......... אז מה, את עדיין מחפשת?"

"זה לא פשוט, כל הסוטים של תל אביב התקשרו אלי, בכל מיני שעות לא סבירות. אני מתחילה להצטער שפרסמתי את המודעה" אמרה החיננית בחינניות מתחנחנת.

"אני מאמין שאחרי שנפגש, תוכלי להחליף את מספר הטלפון" השבתי בחיוך.

"זה תלוי" אמרה ולא הסבירה.

"במה זה תלוי?" שאלתי בסקרנות נחמדת.

"אולי כדי שתספר לי קצת על עצמך" אמרה גלית בלי טיפת חוש הומור.

"מה את רוצה לדעת?" השבתי בחוסר בטחון בולט.

"גיל, מקצוע, תחביבים, מראה כללי ועדה" שלפה גלית כשדכנית מקצוענית.

"בן 23, מכונאי רכב, מכוניות וכדורגל, שחרחר, גובה 173 "

"לא שכחת עוד כמה פרטים?" חקרה גלית ואני השבתי את הפרט האחרון והמוחץ:

"אני פרסי"

"לא נורא, עם זה אפשר להסתדר" ענתה גלית בקול מרגיע.

"עכשיו, כשאת יודעת עלי הכל, אולי תספרי לי מעט על עצמך"

"יש לך עסק עם חתיכה אמיתית. גברים פשוט מפחדים להתחיל איתי בגלל זה". השיבה גלית בביטחון מופרז והמשיכה לספר לי את שאר הפרטים. עכשיו כבר ברור. היא אולי חיננית ואולי יפה, אבל גם שחצנית. מי היא שתיתן מחמאות לעצמה? 'גברים מפחדים להתחיל איתי'. ואולי זה נכון. יש לי את הבעיה הזאת. עם בחורות יפות אני לא מתחיל אף פעם. למה שיצאו איתי, אם יש

כל כך הרבה גברים חתיכים בשוק התל-אביבי? לדעתי, היא צריכה לדעת שעל פי התיאור שלי, אני לא מלך היופי. פשוט, אף פעם לא נתקלתי במכונאי רכב פרסי שהוא גם יפה. מה אכפת לי, זאת הבעיה שלה. באמת שלא אכפת לי לבלות ערב אחד עם חתיכה אמיתית. את התיאור של עצמה היא סיימה ב-"אז נוכל להיפגש הערב? בשעה 7:30 בערב על כוס קפה בטיילת. מה אתה אומר?"

"OK , קבענו, שבע ושלושים". לא מאבדת זמן הגברת. כאן ועכשיו, סיפוק מיידי. חיננית.

שבע ושלושים בערב, זו שעה דפוקה לפגישה. הרחוב מת. מי יוצא לבלות בשבע ושלושים? כמה כבר אפשר למשוך את הזמן עד שתגיע השעה הסבירה. לעומת זאת שבע ושלושים זאת שעה מצוינת לפגישה עיוורת. אין שום מחויבות לגמור איתה את הלילה. נפגשים, לוחצים ידיים, מתיישבים זו מול זה, מחייכים מן חיוך נבוך ומקווים לטוב. האמת, אני לא מצפה לכלום. אני נותן לה מקסימום שעה. בשבע ושלושים נפגש ובשמונה ורבע אתנצל על מחויבות קודמת ונפרד.

החלטתי להיות עצמי. לא להתחפש לאף אחד. תרצה? תרצה. לא תרצה? כוס אימא שלה, שתלך ת'חפש. ג'ינס, חולצת טריקו לבנה, חגורה חומה ונעלי ספורט לבנות. זה מה יש ועם זה ננצח.

שבע ושלושים בדיוק. אני נכנס לפאב-מסעדה בטיילת. בוחן סביב, השולחנות ריקים. בחרתי שולחן פינתי, הכי רחוק שאפשר. מלצרית שמנה ומבוגרת שאלה אותי אם אני רוצה להזמין משהו ואני עניתי 'מים קרים, תודה'. כעבור דקה קיבלתי בקבוק מים וכוס גדולה. אחר כך הורידה המלצרית את הסינר הלבן שלמותניה הרחבות ומלצרית צעירה החליפה איתה משמרת. ככה זה, רד הערב מגיעות הכוסיות. עכשיו עוברת המסעדה להיות פאב IN בתל אביב ובשביל זה צריכים מלצריות צעירות וחתיכות. השעה שבע שלושים ושתיים. בחורונת בלונדינית בג'ינס לבן צמוד וחולצה לבנה הדוקה לגוף נכנסת לפאב, בוחנת בעיניה את השולחנות. אני מניף את ידי. היא מתקרבת אלי.

"הי, אתה איציק?"

"כן, ואת גלית" עניתי כאילו אני יודע את החומר הנלמד בכיתה הטיפולית. "תשבי, תרגישי נוח" הוספתי בביטחון שלא היה קיים אצלי עד לפני דקה. היא התיישבה מולי. זוג עיניה התכולות בחנו את עיני החומות. קיסם מסכן התפורר לי ביד מרוב התרגשות. היא אכן יפה.

"סוף סוף אנחנו נפגשים" אמרה היפה כאילו חיכתה לי שנתיים.

"כן, זה אני" עניתי בלי לדעת מה אני אומר.

"אתה שותה רק מים?" שאלה החיננית בתמימות.

"אפשר להזמין משהו אחר" אמרתי והרמתי את התפריט מפינת השולחן.

"אני רוצה 'הפוך'" אמרה בחיוך וכשהרמתי ראשי הבנתי שדיברה עם המלצרית שעמדה כבר בסמוך לשולחננו.

"לי יש כבר מים, תודה" אמרתי למלצרית החביבה שבחיוכה הבנתי שהיא יודעת שזאת פגישה עיוורת.

"התקשרו אליך הרבה?" שאלתי כמנסה לפתח שיחה.

"יותר מידי" ענתה גלית.

"איזה מספר אני?" שאלתי בחיוך.

"לא יודעת, את זה נבדוק אולי בפעם אחרת" השיבה בהומור תרתי משמע.

בלי לשים לב, גלשה השיחה על עבודתי במוסך. באיזשהו שלב הבנתי שסיפורי מעניין רק אותי. נו באמת, מה זה מעניין בחורה יפה, חיננית ובעלת חוש הומור, אם החלפתי היום רדיאטור או קרבורטור?! מה גם שזה נשמע לה אותו דבר.

בשעה שמונה וחצי בדיוק, התנצלה גלית בחינניות. "אני חייבת ללכת, יש לך את הטלפון שלי, אז תתקשר".

ליוויתי אותה למכוניתה. ואחר כך, עמדתי צופה בה מתרחקת.

זה לא נאה להתקשר מיד. לכן, חיכיתי כמעט יממה. באצבע אחת חייגתי את מספר הטלפון מהמודעה. קול ממוחשב בישר לי שהמספר נותק זמנית......... עכשיו כבר לא יטרידו אותה יותר הסוטים של תל אביב.

 

סיפורה של גלית.

"21 יפה וחיננית, בעלת חוש הומור

בנאה ובוגר 050-4556055 "

 

 

אין, אין, אין. עוד לא קם הגבר שהצליח להוריד מעלי את עיניו. אני בהחלט מסובבת ראשים. במסיבות, אני תמיד מסמר הערב. אני מקפידה להתלבש יפה. קצת חושפני ומפתה. אין לי שום צל של ספק, אני פשוט אוהבת את איך שאני נראית. לכן, הבעיה במציאת קשר, לא תלויה בי. אלא בגברים החרמנים שלא יודעים להתחיל כמו שצריך. אני לא אצא לבלות עם 'ערס' שיקרא לי 'הי בובה'. וגם לא עם איזה חנון שלא מצליח לאחוז בי כמו שצריך. בכלל, גברים זה עם מוזר. מחשבתם עקומה וקנאתם לא הגיונית. אין שום סיכוי סביר שאכיר מישהו נורמלי במסיבות של תל אביב. לכן, החלטתי לפרסם מודעה בעיתון. במודעה תיארתי תמצית קטנה מעצמי:' 21, יפה וחיננית, בעלת חוש הומור' ואף הוספתי בקיצור דרישה קלה: 'בנאה ובוגר'. לא תיארתי לעצמי שהדרישה תהיה כל כך קשה. אכן, אין לי שום בעיה, כי בחורים נאים יש המון. אבל, בוגר?!! אפשר למצוא דבר כזה? אם אנסה, אולי אצליח.

מבול של טלפונים פוצץ לי את המשיבון. 'הי, קוראים לי בועז ואני אקסים אותך'. 'שלום, שמי ארז קראתי את הודעתך אלי והנה אני מתקשר ואת לא עונה'. 'שלום גלית, מדברת סופי מסוכנות היכרויות 'סוף הדרך' יש לנו מאגר גדול ומרשים של רופאים, מהנדסים ומדענים' וגם הודעות משונות כגון: 'אני צעיר, חתיך והיגייני. מעוניין בך היפה והחיננית למשולש סוער עם אחד מחברי'. לאחר ששמעתי את ההודעה האחרונה, שוב צלצל הטלפון. החלטתי לענות במקום המשיבון ואכן קול רועד של בחור נחמד העונה לשם 'איציק' נשמע מצדו השני של הקו.

נחמד לשמוע קול שרועד מהתרגשות, לאחר כל ההודעות המשונות שקיבלתי. השיחה הייתה קצרה וקולחת.

"אני בן 23 , מכונאי רכב, אוהב כדורגל ומכוניות, שחרחר, גובה 173 "

"לא שכחת עוד כמה פרטים?" שאלתי בכדי להאריך את השיחה הנחמדת.

"אני ממוצא פרסי" ענה בטון דיבור שקט.

"לא נורא עם זה אוכל להסתדר" עניתי כי לא היה אכפת לי, למרות שאני זו ששאלתי אותו לעדתו. כשביקש לשמוע עלי פרטים, עניתי בלי לחשוב פעמים את דעתי הכנה על עצמי.

"יש לך עסק עם חתיכה אמיתית, גברים פשוט מפחדים להתחיל איתי. כנראה בגלל שאני מאוד אנרגטית. אני בת 21 , סטודנטית , לומדת כלכלה ומנהל, אני עובדת כמלצרית בפאב-מסעדה בטיילת בתל-אביב. אני אוהבת מוסיקה ישראלית ואני רוקדת בכל יום חמישי בערב, ריקודי שורות באוניברסיטה. והכי חשוב אני פנויה לקשר אמיתי וכנה ובלי משחקים מיותרים. אם לא אכפת לך, אז נוכל להיפגש הערב? בשעה 7:30 בערב על כוס קפה בטיילת. מה אתה אומר?"..

אני לא יודעת למה. אבל יש לי תחושה שהוא לא שמע דבר ממה שסיפרתי לו. לקח לו כמה שניות ארוכות עד שהואיל לענות לי מן תשובה לא בטוחה ', קבענו, שבע ושלושים'.

שבע ושלושים זאת השעה הכי נורמלית לפגישה עיוורת. תמיד אפשר להתחמק אחרי חצי שעה, אם הבחור נראה ממש 'מכה'. ואם הוא נראה 'סביר' עד 'בסדר', אפשר למשוך אפילו שעה. הרי זו בסך הכל פגישת היכרות. אבל אם הוא ממש פצץ, לא יהיה לי אכפת לבלות אתו אפילו עד הבוקר. כאן בעצם המוקש. כי אם הוא באמת פצץ ואחליט לבלות אתו עד הבוקר, מי יודע מה הוא יחשוב עלי למחרת. הרי הרוב המוחץ של הגברים, מעונינים בבחורה קטנה וצייתנית, חתיכה ובתולית. הם פשוט לא מצליחים להבין, שזה לא הולך ביחד. אין דבר כזה בחורה בת 21 , חתיכה, צייתנית ובתולה.

אני מוציאה מהארון את הבגדים הכי 'בתוליים' שלי. ג'ינס כחול התפור היטב לפי מידותיי הקטנות וחולצה צמודה בצבע לבן. ממש 'יונה צחורה'.

השעה שבע ושלושים בדיוק. אני עדיין מחפשת חניה. אני מחייגת לפאב. ריקי חברתי למגשי המלצרות עונה לי בלחש:

"הוא כבר כאן, שחרחר, חמוד, יושב בשולחן מספר 12 הפינתי ושותה מים קרים".

"תשמרי עליו שלא יזוז. אני כבר מגיעה".

כשנכנסתי לפאב, עשיתי עצמי כבוחנת ומחפשת, עד שאיציק הואיל בטובו לנפנף בידו הימנית.

"הי אתה איציק?" שאלתי כי לא הייתי בטוחה שאני פוגשת בחור שלא טרח להתחפש לאיש עסקים.

"כן ואת גלית" השיב איציק בקול עמוק, קם ממקומו ושלח את ידו בכדי ללחוץ את ידי. ואחר כך הוסיף: "שבי, תרגישי נוח". עכשיו כבר היה לי ברור שהוא לא הקשיב לדברי בטלפון. כי אם היה מקשיב, הוא היה יודע שכאן, אני מרגישה מאוד נוח. זהו מקום עבודתי בעוד חמש שעות. התיישבתי מולו, יש לו עיניים טובות, שקטות ומרגיעות. המאפרה הייתה ריקה מסיגריות והדבר קצת מטריד כי אני מעשנת. קיסם אומלל נשבר בין אצבעותיו כנראה קלט שיש לו עסק עם בחורה ברמה. הוא אכן חמוד. יש לי הרגשה טובה. חיכיתי שיגיד עוד משהו, בכדי לפתוח בשיחה. אלא שהוא הסתפק בחיוך נבוך. חמוד.

"סוף סוף אנחנו נפגשים" אמרתי בחיוך כדי להפיג את המתח.

"כן, זה אני" אמר השחרחר בבלבול מתוק.

"אתה שותה רק מים?" שאלתי, כי ידעתי שיש לנו גם דברים אחרים בתפריט.

"אפשר להזמין משהו אחר" ענה איציק כאילו מסביר לי את עובדות החיים במסעדה שלי.

ריקי המלצרית באה לבדוק את מצב העניינים ולכן ניצלתי את ההזדמנות והזמנתי קפה הפוך.

"לי יש כבר מים" אמר הפרסי לריקי המופתעת שחייכה חיוך מאולץ.

"התקשרו אלייך הרבה?" שאל איציק בביישנות.

"יותר מידי" השבתי כי זאת הייתה האמת.

"ואיזה מספר אני?" שאל כמבין גדול במספרים.

"לא יודעת, את זה נבדוק אולי בפעם אחרת" השבתי כי חשבתי שמצאתי בדיחה טובה.

אחר כך סיפר לי המכונאי על מנועים, קרבורטורים ורדיאטורים, איך מפרקים בלי להרוס ואיך מרכיבים מהר לשביעות רצונם של לקוחותיו המאושרים. השעה כבר 8:25 , בעוד כמה שעות אצטרך לחזור לכאן בשביל למלצר. הרי צריך לממן את הלימודים בעבודה קשה.

"אני חייבת ללכת, יש לך את הטלפון שלי, אז תתקשר" אמרתי כי התכוונתי לכך.

איציק ליווה אותי עד למכונית. מהמראה הבחנתי שעמד וחיכה עד שאבד קשר העין.

למחרת גיליתי שקו הטלפון שלי נותק בגלל ששכחתי לשלם כבר חצי שנה.

חבל שלא ביקשתי ממנו מספר טלפון.

 

 

 

המשך יבוא........................