כותרות TheMarker >
    ';

    חינוך דרך הטבע

    בשנת 1632 קבע יוהאן עמוס קומניוס את עקרון היסוד של החינוך המודרני: חינוך הכול לכול, וטען כי הדרך לממש זאת היא בדרך הטבע. אך מהי הדרך הטבעית להוראה וללמידה?
    זו שאלת הבלוג.

    "מימוש הפוטנציאל הטמון" – לשונו של החינוך החופשי

    10 תגובות   יום שישי , 24/4/09, 00:44

      פוסט זה מהווה חלק מקבוצה שכאן הצומת שלה. תודה.

    הגננת וגן הילדים: דימוי החינוך במושגים מעולם הצומח החל אצל קומניוס (ראו פוסט 5 למשל), אבל זכה לתפוצה בעקבות המחנך הגרמני פרובל, שהגה את רעיון גן הילדים (1840). גן מלשון גינה! עד עצם היום. ומה קורה בגינה? הגננת  מטפחת והילדים צומחים.

       

    צמיחה: אין צורך ללמד את זרע הצמח כיצד להיות עץ. כל מה שעתיד הוא להיות, טמון בתוכו מבראשית. כך גם הילד - אין צורך ללמד אותו להיות אדם, זה טבעו להתפתח לכזה.

       

    פוטנציאל: מכיוון שהכול טמון בזרע / בילד, הרי יש בו את הפוטנציאל להתפתח. במילים אחרות: היום הוא עוד לא משהו, אבל יש בו את הפוטנציאל.

       

    פוטנציאל לא מנוצל: הדיסוננס של החינוך החופשי! פוטנציאל מעצם משמעותו אינו דבר קיים, אלא דבר שעתיד לקרות. אבל למבוגרים אין זמן - הם רוצים הוכחות עכשיו. מכיוון שאצל חלק מהילדים לא רואים אופק חיובי, הומצאה התוספת: לא מנוצל, בהווה. זה משש אוקסימורון. אם היה מנוצל, ממילא לא היה פוטנציאל.

      

    התעוררות: אח של צמיחה. יש משהו שכנראה ישן אצל הילד ויום אחד הוא יתעורר. אם לא, אז אומרים: "מתי תתעורר כבר ותראה את הפוטנציאל הלא מנוצל שבך?"

      

    אני מאמין: החינוך החופשי מאמין באדם (טשרניחובסקי). אמונה ולא ידיעה! ממש כשם שהחינוך המסורתי מאמין באלוהים. מכאן גם האני-מאמין הבית ספרי. אל תשאלו אותי מזה, אבל בהמשך תמיד כתוב: "אנו מאמינים שבית הספר הוא בית מטפח של ילדים צומחים". 

      

    לחשוף, לטפח, לאפשר, לממש: זה מה שבית ספר שמאמין בפוטנציאל של הילדים עושה. בתפיסה המהותית של החינוך החופשי, חינוך והוראה הם מזיקים משום שהם מכוונים את הילדים להיות מה שלא בהכרח הינם בפוטנציאל, או משום שהם עלולים לחסום את התפתחותם הטבעית. כמו הגנן בגינה - תפקיד המחנך הוא לאפשר ולמנוע הפרעה.

        

    אהבת הילד: מכיוון שאנו מאמינים שהילד בפוטנציאל הוא טוב, הרי צריך לאהוב אותו. אהבת הילד הגיע לשיאים של ממש אצל המחנך יאנוש קורצ'אק. במקומות אחרים (המחנך הגרמני ויניקן למשל) היא הגיע למשפט בעוון פדופיליה.

       

    בחירה: אם לילד יש פוטנציאל להיות משהו, הרי צריך לאפשר לו את הבחירה החופשית. הנה לכם הולדת החינוך הדמוקראטי.

     

    ייחודיות: אחרי שהילד יבחר ויתעורר הוא יהיה ייחודי. רבים בינינו עוד לא הצליחו למצוא את הייחודיות שלהם, בטח בגלל שהם פוטנציאל לא מנוצל.

     

    אדם רב ממדי: עוד וריאציה על ייחודיות. יש בנו הרבה ממדים, חלקם יצמחו ויבואו לידי ביטוי וחלקם לא. מכאן גם ריבוי אינטליגנציות, ריבוי יכולות, ריבוי כישורים. יש כאן דחיקת ההשכלה (ממש כמו בחינוך המסורתי) שהרי די אם יהיה בן אדם!

    "גברת, הבן שלך לא יתקבל למגמת מדעים, אבל יש לו אינטלגנציה גופנית תנועתית גבוהה מאוד"

       

    לבטא / להביא לידי ביטוי: את הייחודיות צריך לבטא. למה? כדי לממש את הפוטנציאל.

       

    לעורר את הסקרנות הטבעית: פסגת המכבסה של החינוך החופשי. אחת הבעיות של בית הספר היא לעניין את התלמידים בנושאים שלא בהכרח מעניינים אותם. מכאן נולדה האמונה שהילד הוא סקרן, ואפילו באופן טבעי. רק מה - הוא עוד לא יודע את זה. אם נלמד אותו, תתעורר בתוכו אותה סקרנות טבעית.

    הרבה הורים נושכים שפתיים, מחכים שהסקרנות הטבעית תתעורר. בינתיים הם רושמים את הילדים לחוגים בחינוך האפור - אם היא 'טבעית' בטח יום אחד תתעורר!

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/3/15 13:10:

       

      "מימוש הפוטנציאל הטמון" -- "החינוך החופשי" לעומת "בית הספר הדמוקרטי"

       

       

      מדוע איננו "בית ספר ללא כללים"   

       

      שלשת ה-Rs: כללים, כבוד, אחריות 

       

      The Three Rs: Rules, Respect, Responsibility 

      School: Fairhaven School 

      Why We Are Not a "School with No Rules" 

      http://sudburyschool.com/articles/the-three-rs-rules-respect-responsibility  

       

      "…In most people's minds there are two general methods of raising kids — the authoritarian and the permissive. In one the adult makes all the rules and enforces them, in the other there are no rules, or the rules are always subject to negotiation and manipulation. One is firm and disciplined, the other is kind and warm. One breaks the will and invites rebellion, the other disregards accountability and invites self-indulgence. 

       

      The power of the Sudbury model's democracy is that it provides an alternative to both approaches to being with children. Kids at Sudbury model schools are treated with respect and are not subject to arbitrary authority. On the other hand, they are fully accountable for their actions and experience real consequences if they violate the rules set by the community. Freedom of education is balanced very clearly against the expectation — the requirement — that everyone treat others with respect and carry out agreements responsibly…." 

       

      "…So many of the "free schools" that started in the sixties and seventies were unwilling to establish clear lines of decision-making and rules of conduct. The belief that natural curiosity was the necessary force behind real learning was tied up with a rejection of "power trips" and any sort of formality. Many of these schools simply ended in chaos and bitterness, or simple entropy, because they were unable to allow for educational freedom and respect for the individual while preventing paralysis by indecision and a behavioral free-for-all on the other. Sudbury Valley's success and longevity was and is still unquestionably due to the fact that the school understands that freedom requires order and that respect necessitates due process under conditions of rigorous fairness (as well as caring and compassion)…." 

       

      "…We learn about life by living it; We learn about respect by being respected; We learn about responsibility by being granted it, feeling its weight and carrying it to conclusion ourselves…." 

       


        4/5/12 07:21:

       

       

      מטרות החינוך בחברה חופשית 

       

      כעת, כאשר ישנה הסכמה רחבה לצורך ברפורמה רצינית בחינוך, עלינו לבחון בהקפדה את מה שעל בתי הספר להציב לעצמם כדי להשיגו, וכיצד הם יכולים להיערך בצורה הטובה ביותר כדי להגשימו. דבר זה דורש בחינה יסודית את טבעו של החינוך.

       

      אולי המקום הטוב ביותר להתחיל בו הוא בלב העניין -- לאמור: כיצד אנשים לומדים. תהליך הלמידה הוא בעל מורכבויות רבות, אולם דבר אחד צלול כמים: כל אחד מאתנובכל גיללומד בצורה הטובה ביותר כאשר הוא מתמודד עם ניסיונות אמיתיים שהם משמעותיים עבורולא חשוב מה הנושא, עליו להתמודד עמו במישרין על מנת לשלוט בו.

       

      עקרון בסיסי זה הוא כל כך ידוע, שהוא בקושי ראוי לתשומת-לב מיוחדת. כאשר הנך רוצה ללמוד כיצד לסרוג, הנך יכול: לצפות בסרטי וידיאו, לקרוא ספרים, לקחת קורסים -- אולם כעקרון, עליך לסרוג וככל שיותר תרצה להשתמש בדברים שהנך סורג, יותר סיכויים יש לכך שתתרכז ותעשה עבודה טובה. אותו הדבר הוא נכון לגבי כל אומנות (מקצוע) או מיומנות. זה נכון גם לגבי שפות. הנך חייב להשתמש בשפה הזרה כדי ללמדה; הנך חייב להיות, בראש  ובראשונה, באמת בעל מוטיבציה כדי להשתמש בה, אחרת הנך יכול לבלות שנים בלימוד שפה מבלי שתשלוט בה לעולם. (כמה מאתנו "למדנו" בתיכון במשך שנים אנגלית, או ערבית, ולמעשה לעולם לא הרגשנו שאנחנו באמת מסוגלים לשוחח בשפה או לקראה בנוחיות?)

       

      חשיבותו של השימוש האמיתי בדברים שברצוננו ללמוד מודגשת עוד יותר במקרה של הלמידה המורכבת. למעשה, ככל שיותר מורכבת ההתנהגות אשר ברצוננו לשלוט בה, יותר חשוב הוא שנשתמש בה בהתמדה ושנתרגל אותה באופן חופשי. למשל, אין דרך אחרת ללמוד את המיומנויות החברתיות -- כיצד להסתדר עם אנשים מכל הסוגים -- אלא להיות מעורב עם מבחר רחב של אנשים במשך פרקי זמן ארוכים. כמובן, אפשר להיעזר ביועצים, בפסיכולוגים, בספרי הדרכה, ועוד. אולם כאשר מגיע הרגע המכריע, אנו חייבים לקיים יחסי-גומלין, ולהרבות בהם, על מנת לפתח את היכולת להיות חברים יעילים בחברה. עלינו להיות חופשיים להתחיל ולסיים יחסים, להתעסק עם אנשים בני כל הגילים ובעלי כל הרמות של מיומנות, ליצור קבוצות  ולפרקן, להשתתף בתהליכי קבלת החלטות, וכן הלאה.

       

      זה מביא אותנו לשניים מהדברים החשובים ביותר אשר אנחנו רוצים שילדינו ילמדו בזמן שהם גדלים להיות אזרחים יעילים במדינתנו. האחד היא  ה י כ ו ל ת   ל ת פ ק ד  בחברה חופשית ודמוקרטית כשותפים מלאים בענייני הקהילהחברה בה כל אזרח, ללא הבדל גיל, מין, צבע, דת או אמונה, מפגין כבוד מלא לכל אחד אחר, בה כל אזרח מתייחס לכל אחד אחר כשווה בכל העניינים. הדרך היחידה אשר יש בה ולו הסיכוי הקלוש ביותר שהמבוגרים יתפקדו בצורה כזאת היא להחזיק את הילדים, החל מהגיל המוקדם ביותר, בסביבה שהיא דמוקרטית ומכבדת, ואשר מתרגלת את שימושי החופש מהילדות ועד הבגרות.

       

      כמה חשוב הדבר אפשר לראות במדינות הרבות אשר מגיחות מהעריצות אל החופש. פעם אחרי פעם אנחנו שומעים את הטרוניה שלאזרח הממוצע במדינות אלו אין מושג כיצד להתנהג בחברה חופשית, כיצד לכונן יחסים ולתפקד עם מוסדות דמוקרטיים, כיצד להרחיב את הכבוד ההדדי שאנחנו זקוקים לו בחברה פלורליסטית. גם במדינתנו אנחנו ערים יומיום לקשיים  שהאנשים פוגשים כאשר יש להתייחס בכבוד האחד אל השני, ללא אלימות, או עריצות, זדון ושרירות-לב.

       

      לכן, נראה היה חיוני שבתי הספר שלנו יתפקדו כחברות חופשיות, ודמוקרטיות, בהן הילדים הם שותפים מלאים בהחלטות אמיתיות על בסיס יומיומי, ומשתתפים בניסוחם של הכללים, בתהליכים השיפוטיים ובתפעולה של קהילתם.

       

      מיומנות המפתח השנייה אשר על ילדינו לרכוש בבית הספר היא  ה י כ ו ל ת   ל ח ש ו ב  באופן יצירתי ולפגוש אתגרים חדשים בכל פעם שהם מופיעים. לחשוב, כמו כל דבר אחר, אי-אפשר ללמד. זה כשרון מולד, הוא שייך למבנה עצמו של המוח, וזקוק לאימון ותרגול כדי להתפתח. המוח תמיד חושב; מה שצריך הוא לתת לו הזדמנות לפתח את מלוא יכולתו לפתרון בעיות. בדומה לאופן ששרירי הגוף מתפתחים כתוצאה מהשימוש בהם תוך כדי פעולה.

       

      לא בזכות ההוראה הפרונטלית

       

      מוח בריא זקוק לחופש הפעולה המרבי האפשרי כדי שיוכל להתחקות אחרי קווי המחשבה שלו. ככל שהאילוצים אשר יכפו על ידי אנשים אחרים יהיו פחותים, יותר סביר שהמוח יתפתח באופן מלא, ייחודי, ויצירתי. ואם יש משהו שאנחנו זקוקים לו במאה הזאת, זו יצירתיות, בניגוד לציות דמוי-הרובוט לכללים (אשר, הניסיון ההיסטורי מלמד אותנו שהוא, עלול גם להוביל לתופעת הפשיזם, עד כדי גרירת ההמונים לביצוע פשעים נגד האנושות).

       

      ניסיונות אשר נעשים על ידי בתי ספר ללמד ילדים כיצד לחשוב הם סתירה במונחים. ברגע שהנך יוצר תכנית לימודים, מכל סוג שהוא, הנך כופה דרך מחשבה מעוכלת-מראש על מוח רענן, והנך מקטין את יכולתו לתפקד באופן עצמאי. בתי הספר להם מדינתנו זקוקה היום חייבים להיות מוסדות אשר נוטשים כל ניסיון להגביל את הרדיפה החופשית אחרי הידע שכל ילד, וכל מבוגר, נרתמים אליה באופן טבעי, ללא כל דרבון ו/או תמריץ חיצוני.

       

      בתי-הספר להם מדינתנו זקוקה נואשות, כדי להבטיח חברה בת-קיימא של אזרחים יצירתייםבעלי יוזמהוחופשיים, הם בתי-ספר המנוהלים באופן דמוקרטי, ואשר מאפשרים לתלמידים חופש לעסוק בכל דבר שמעניין אותם. דגמים אחדים של בתי ספר כאלה קיימים בעולם כיום, והם מבשרים עולם חדש של חינוך.

       

       

        25/3/12 17:57:

       

       

      לא צריך לחכות שהסקרנות הטבעית תתעורר !: 

       

       

      ''

       

       

        29/6/11 06:53:

      "פוטנציאל לא מנוצל: הדיסוננס של החינוך החופשי! פוטנציאל מעצם משמעותו אינו דבר קיים,

      אלא דבר שעתיד לקרות. אבל למבוגרים אין זמן - הם רוצים הוכחות עכשיו.

      מכיוון שאצל חלק מהילדים לא רואים אופק חיובי,

      הומצאה התוספת: לא מנוצל, בהווה.

      זה משש אוקסימורון. אם היה מנוצל, ממילא לא היה פוטנציאל. "

      חייכת אותי :)

        12/11/09 20:12:

      כמה חבל שאי אפשר להעניק יותר מכוכב אחד...

      יופי.יופי.יופי.

      תודה.

       

        28/4/09 22:00:

      לעורר את הסקרנות הטיבעית זו אחת ההגדרות הכי מגוחכות שיש.

      שהרי סקרנות טיבעית מעצם הגדרתה היא ערה, שאם לא כן לא היתה סקרנות.

      כל אדם נולד אם סקרנות טיבעית.

      אין שום צורך לעורר אותה.

      רק לא להפריע לה להתקיים.

       

      הפוטנציאל הלא ממומש שלי, מלווה אותי מאז ומתמיד.

      סוף סוף הבנתי מה הוא.

      עוד סוג של קשקוש חינוכי, חסר עמוד שידרה

      שמסיר את האחריות מן האמונים על טיפוחו...

        25/4/09 12:35:

      אני תוצר של משהו כזה - בעיקר ביסודי בקיבוץ

      הבעיה העיקרית בפוסט הספציפי הזה

      שאתה מעלה בעיקר את הבעיתיות של החינוך הזה

      ומציג אותו בפחות אובייקטיביות מהקודמים.

      זה באמת חינוך שאין בו גבולות

      ומלא בהנחות לא מבוססות

      שעל גבן מתנהל המחנך

      ויחד עם זה

      יש בו חמלה גדולה ואהבת אדם. ומניסיון

      פוטנציאל זה דבר אמיתי. רק בהחלט צריך מורה שרואה.

      ורוב המחנכים לוקים בעיוורון כבד - כזה או אחר.

      תודה גיל. מעניין כאן...

        24/4/09 14:51:


      'אלה' תוכנית אופק חדש עוסקת בניהול החינוך ואין בה דבר על השקפת העולם החינוכית.

      מתגובתיכן אני לומד על בעיה - לפוסט הזה יש שני אחים שנכתבו כבר (באחד מהם מופיע 'חנוך לנער..') ושניים שעוד לא. יצרתי לשם כך מסגרת עצמאית (בצד) ופוסט מבוא. אנסה להדק את הקשר בין הארבעה.

      הבעיה שאני מנסה להאיר היא שבשיח החינוכי הצטברו היגדים שונים, שנובעים מהשקפות עולם שונות, לעיתים מנוגדות. ומכאן שהשיחה (בנושא השקפת העולם החינוכית) היא שיחה של חרשים. כל אחד שומע את מה שהוא ממילא מאמין בו.

      תודה, גיל

        24/4/09 14:36:

      זה נכון שיש אסכולות שונות לחינוך

      שהתפתחו והתעוררו התקופות שונות

      אני מאמינה ב "חנוך לנער על פי דרכו"

      כיום כולם מדברים על הת"וכנית החדשה - אופק חדש"

      שחברותיי ואני כבר עבדנו לפי רעיון זה כבר לפני 23 שנה מבלי לתת לכך שם בומבסטי

      הרעיון הוא לתת לכל ילד להתקדם לפי הקצב שלו

      מצד אחד לתמוך ולעזור לתלמיד שמתקשה בלימוד

      ומצד שני לקדם ולפתח גם את התלמיד שנחשב לחזק וחכם

      והכל במטרה ליצור אוירה טובה ונעימה ללימוד לשתי קצוות הקשת של התלמידים בכיתה הטרוגנית

      ולדעתי הצליח ובגדול 

      עזבתי את ההוראה אחרי שנתיים בלבד אבל כל זמן שלימדתי דבקתי בהשקפת עולם זו

        24/4/09 10:50:


      הערה - הכל מתחיל בפילוסופיית הגינון קריצה 

       

      כי גם בגינון ישנן גישות שונות .

       

      הצרפתים והיפנים מעצבים את הגינות ו"מאלפים" את עצים לעמוד ישר, בצורת עיגול, משולש או טווס.

       

      לאנגלים גישה פילוסופית שונה - לכל עץ הפוטנציאל והאופי שלו . האדם משתלב בנוף ולא להפך.

       

      ויש את הגינה השימושית. כשאין מיים - מגדלים עץ לימון, תבלינים, גאת, כמה פרגים ועשבים אחרים... מסתפקים במועט ומחייכים כל היום.

       

       שבת טובה

      בלוג חינוך דרך הטבע

      רשימה

      פרופיל

      גיל גרטל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין