השקט הזה שלה, בשפתיים קמוצות, וחיוך השגרה שהיא מציגה, מכסים על החנק בו היא חשה. מתהפכת על משכבה אכולת קנאה ואינה אומרת דבר. והשקט, הוא שקט הרסני. כזה שלא יעצור את תהליך החנק של הרגשות ויעצים את הכעס, לא יחזיר את האהבה למקומה. יפה את שרה את שיר הכאב הזה.
תגובות (13)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
השקט הזה שלה, בשפתיים קמוצות, וחיוך השגרה שהיא מציגה, מכסים על החנק בו היא חשה. מתהפכת על משכבה אכולת קנאה ואינה אומרת דבר. והשקט, הוא שקט הרסני. כזה שלא יעצור את תהליך החנק של הרגשות ויעצים את הכעס, לא יחזיר את האהבה למקומה. יפה את שרה את שיר הכאב הזה.
תודה
תמר
חן חן לתגובתך וחג עצמאות שמח בפולינזיהמקרה קלאסי של "אחד בפה ואחד בלב".
מילים טובות, זרימה נעימה.
תודה תמר על הביקור והרגישות.
יום עצמאות שמח,
לולה
"בקולה לא תבטח"
מוחשי ויפה עד פחד.
תודה לולה
תמר
היי עודד,
תודה על הביקור והתגובה :)
שבוע טוב,
לולה
יפהפה*
תודותי למגיבים כולם:
גרייס, שוקי, גליתוש, רחל, צבי מכבי.
כל תגובה היא מתנה ואני מעריכה ביקורת עניינית לכתיבה.
בברכת שבוע טוב,
לולה
שריגי קנאה..חונקים..
מילים..חיוך: מגינים..על צפונות אישה..
מיוחד ויפה
צבי מכבי
חיצוניות שכל כולה מכסה על קנאה. שיר מעורר הזדהות וכתוב היטב. מי מאתנו לא מקנא לעתים?
לולה
כשם שלעיתים עודף וו החיבור גורעת
כאן היא חסרה.
חוץ מזה שפתיים חתומות מצער
מיצרות קמטוטים לא נחמדים.
שוקי