כותרות TheMarker >
    ';

    חיוך בקצה הדמעה

    רשימות קצרות על החיים, כמו שאני רואה אותם

    ארכיון

    0

    הרופא עצוב היום

    15 תגובות   יום שישי , 24/4/09, 06:01

    הרופא עצוב היום

     

    יום אביבי אחד חלפתי על פני משרדו של רופא המשפחה שלנו, שמלווה אותנו עשרות שנים. "הרופא הטוב" נקרא לו.

    שנים הוא היה מבוגר ממני. מבוגר אחראי, יכולתי לסמוך עליו. לאחרונה הוא נהיה בן גילי, ויש בינינו מבט נכון בגובה עיניים. תמיד דאג לבריאותו של בעלי שהיה כבד משקל, סבל מדום נשימה, לחץ דם, כולסטרול, ומכור לרכיבה על אופנועים.

    נו, ואחרי כל הטיפול המסור הזה, ההוא הולך ומת בכלל ממשהו אחר.

    מתסכל, לא?

    בכל אופן היה ערב פסח כשחלפתי על פני משרדו, האוויר היה מלא תכלת וריחות הדרי השרון. ופתאום עלה בדעתי להיכנס אל הרופא הטוב ולומר לו שאני בריאה. אחרי ככלות הכל, חשבתי לעצמי, הוא ליווה אותי בימים קשים ביותר, ותמיד חשתי את האמפתיה השקטה שלו, ללא מילים מיוחדות, תשומת לב עדינה ואכפתית. אז למה לא לומר לו שאני בטוב?

    נכנסתי. בלי תור. באורח פלא לא חיכה לו איש. חיוך מופתע עלה על פניו, אבל לא הסתיר את העצב העמוק על פניו. סיפרתי לו שבריאותי טובה, מצב רוחי שמח, ושספרי "הקְרַמְפַּמְפּוּלִים" קרם עור וגידים ונהיה, באמת נהיה. דמעות עלו בעיניו. "אין לך מושג כמה זה מרגש אותי שאת נכנסת לספר לי את זה" הוא אמר. "מה קורה?" שאלתי, כמעט מתחילה לבכות בעצמי. "אני מלווה פציינטים המון שנים," ענה הרופא הטוב, "ובזמן האחרון קורים דברים קשים, וזה קשה לי."

    פתאום קלטתי שגם הרופא הטוב התבגר, יחד עם מרבית הפציינטים שלו, מגיל שלושים וחמש בו מרבית הבעיות היו שפעת וברונכיטיס, לגיל חמישים פלוס. עניינים של מחלות כרוניות, סבל רב, חיים ומוות בידו, וגם לא בידו. וקשה לו לרופא הטוב. חשבתי לעצמי שכולם באים אל הרופא כשרע להם. אחרי שהוא מטפל, מה הוא עושה עם כל הכאב והסבל המונחים לפתחו? מה הוא עושה איתם? איפה הוא מניח אותם? מי יציל את המציל?

     © נעמי ר. עזר
    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/7/09 23:04:


      מי מציל את המציל...

      אכן. נוגע ללב.

        13/6/09 15:24:

      כמה מוכר.....כמה נכון.....

      כמה לילות שעוברים ללא שינה......

        27/4/09 07:46:

       

      השבוע כמעט הוצאתי פוסט דומה.

      דומה, רק דומה, כי בחיים לא אכתוב יפה וקולע כמוך.

      עצוב ומהנה.

      תודה

       

        27/4/09 07:40:


      מסקנה מפתיעה - גם הרופא הוא בן אדם.

      למרות, שלמען בטחוננו אנו, אנחנו רוצים לחשוב שהוא שלוחה של אלוהים, שכן עליו להבריא אותנו מתחלואינו. וכאן, צריך את מדעיות הרפואה, אבל גם דברים שמעבר.

      והרופא הטוב -  הוא מצויד במדע, בנסיון, ברצון טוב. אבל מה שמעבר - לא בידיו הוא. ואת זה שכחנו.

      מה שמעבר הוא חסד שמתחולל במפגש בינינו לבין הרופא הטוב ולבין הדבר שאיננו יודעים מה הוא.

        25/4/09 21:04:


      ולכן כשאני באה לרופא שלי, בתור דבר ראשון אני מתענינת בשלומו

      ולפעמים גם מעירה לו שהוא נראה מותש וזקוק לחופשה צוחק

        24/4/09 21:32:


      רפואה היא מקצוע קשה ושוחק.

                               

      אין זה מפתיע בעיני שחלק לא מבוטל מהם הופכים ציניים להחריד.

        24/4/09 17:00:

      צטט: cassiopea_s 2009-04-24 16:53:31


      את יודעת, נעמי. ואני תמיד חשבתי את זה על פסיכולוגים.

      מי יציל את המציל?

      חשבתי על כך שאנשים בוכים להם כל החיים, והם? מי יעזור להם לשאת את כל הסבל הזה על הצוואר ועל הלב? ומה קורה אם גם להם קשה וגם להם יש בעיות בחיים ובבית ובעבודה ועם ילדים?

       

      מסתבר שגופנפש כל כך קשורים זה בזה ואותו משבר עובר על הרופאים.

       

      יופי של רופא טוב יש לך והמעשה שלך, להיכנס אליו כדי להגיד לו שבעצם הכול טוב, אנושי כל כך ונוגע ללב.

       

      חיבוק אוהב ביותר.

       

       

      }{

       

      דווקא עם פסיכולוגים זה קל, יש להם מדריכים ומדריכי מדריכים מכאן ועד קץ הדורות. ואילו הרופא תמיד לבד.

      ומסכימה איתך שהמעשה של נעמי חם ואנושי.

       נעמה

        24/4/09 16:53:


      את יודעת, נעמי. ואני תמיד חשבתי את זה על פסיכולוגים.

      מי יציל את המציל?

      חשבתי על כך שאנשים בוכים להם כל החיים, והם? מי יעזור להם לשאת את כל הסבל הזה על הצוואר ועל הלב? ומה קורה אם גם להם קשה וגם להם יש בעיות בחיים ובבית ובעבודה ועם ילדים?

       

      מסתבר שגופנפש כל כך קשורים זה בזה ואותו משבר עובר על הרופאים.

       

      יופי של רופא טוב יש לך והמעשה שלך, להיכנס אליו כדי להגיד לו שבעצם הכול טוב, אנושי כל כך ונוגע ללב.

       

      חיבוק אוהב ביותר.

       

       

      }{

        24/4/09 15:37:
      איפה מוצאים היום רופא טוב?
        24/4/09 15:17:


      בריאות טובה. לך ורופא הטוב...

       

        24/4/09 15:01:

      צטט: נעמה ארז 2009-04-24 13:50:41


      פעם הרופא שלי אמר לי "קשה לי כשמטופל שלי בא עם בשורות רעות"

      עד אש חשבתי שהוא שיש.

      כמו תמיד, נהניתי לקרא את פוסטך, ומזל טוב לספר. הוא יהיה בחנויות?

      *

      נעמה

       

       

      ספרי יהיה בחנויות בתחילת חודש מאי, וסמכו עלי שאודיעכם דבר כאן בקפה.
        24/4/09 14:52:


      יגיע כוכב, נשבעת לך. כי צריך. בגלל הרגישות, והעדינות, והאמפטיה, וההומור.

      והטוב-לב הכללי ששורה על הכרטיס שלך...

      תודה.

        24/4/09 13:50:


      פעם הרופא שלי אמר לי "קשה לי כשמטופל שלי בא עם בשורות רעות"

      עד אש חשבתי שהוא שיש.

      כמו תמיד, נהניתי לקרא את פוסטך, ומזל טוב לספר. הוא יהיה בחנויות?

      *

      נעמה

        24/4/09 06:52:


      נעמי

      האנושות זקוקה לך

      לגעת היכן שהזנחנו

      ברעננות אמת כנה

      ובשום ליבך לכל הפרטים המכופפים זמנם לסבלנו

       

      מחכה בקוצר רוח לקרוא את ספרך

      הקרמפמפולים.

       

       

        24/4/09 06:52:

      אויש. איזו מתוקה את. איזה סיפורון מתוק.
      בדיוק כתבתי תגובה על הרופא שלי בפוסט אצלי :)

      אני דוקא זוכרת כשהייתי ילדה, שכל שנה בראש השנה ופסח כמו שעון שוייצרי

      המכונית שלנו היתה עוצרת ליד הבית של רופאת המשפחה שלנו ועלי הוטל התפקיד

      החיננתי להביא לה את הפרחים לדלת. ותמיד רציתי שתבלע אותי האדמה.

      במקרה של ההורים הפרטיים שלי (ושיסלחו לי) אני לא בטוחה שהמחשבה עליה ועל עבודתה

      הקשה היא זו שהביאה אותי ואת הפרחים על סף דלתה. סביר יותר להניח שהם דאגו

      ליחס שיקבלו בשנה הקרובה בלתי החלטי

      הקרמפמפולים בדרך אלי :) בהצלחה!