כותרות TheMarker >
    ';

    טבע האדם

    אני מטפל זוגי ואישי, ומרצה על טבע האדם - החל בהרצאות על שפת הגוף והתקשורת הבין-אישית (נושאים עליהם הרציתי שנים רבות באוניברסיטה העברית בחוג לתקשורת), המשך בזוגיות ובכלים לזוגיות, וכלה בסיפורה של האמנות כתקשורת בין אישית, על גבול תקשורת ההמונים - הרצאה שניתנה במוזיאון ישראל.
    הטיפול שלי בזוגות ובבודדים נשען על המומחיות שלי בתקשורת הבין אישית ועל הבנות ביולוגיות של האדם - בעזרת הפסיכולוגיה האבולוציונית, ונעזר בפרקטיקה של הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

    אמא חורגת יש רק אחת

    ביקורת על "להיות אמא חורגת", מאת אילנה ינובסקי/הוצאת סטיגמה

    אמא חורגת יש רק אחת

    10

    פעילויות ילדים  אילנה ינובסקי טיפול זוגי להיות

    28 תגובות   יום רביעי, 20/5/09, 18:44

    ד"ר אורן חסון, יעוץ זוגי  

     

    הספר "להיות אמא חורגת", מאת אילנה ינובסקי, הוא ספר חשוב. הוא ספר מודרני, חגיגה לעיניים, ובעיקר ספר חובה לכל מי שמועמד להכנס לפרק ב' של חייו. הוא אמנם כבר בן למעלה משנתיים, אבל כמי שעוסק ביעוץ זוגי, אני רואה בו נצחיות של ספר מפוכח וחכם, שצריך להיקרא על-ידי כל מי שמצב זה רלוונטי לו. ובעצם, הוא גם ספר קריאה נפלא כפי שהוא, ויעורר מחשבה על מורכבותם של יחסים גם אצל מי שאצלו הורות חורגת אינה על הפרק.

     

     צריך לזכור: כל אדם הוא אחר וייחודי, וכך כל זוגיות היא אחרת – יש בה שני אנשים שכל אחד הוא מיוחד. כל הורות חורגת היא אחרת וייחודית, על אחת כמה וכמה. בדרך כללל יש בה לפחות שלושה הורים, שניים מהם ביולוגיים, וילד אחד לפחות, שבהם כל אחד ודרכו. הספר "להיות אמא חורגת" יכין אתכם לקשיים, ויוציא אתכם מהר יותר מאשליות, אם היו לכם כאלה. אפשר ליצור יחסים טובים עם ילדים חורגים, אבל זה לא פשוט. גם עם ילדים ביולוגיים, כאשר ההורים הם הסמכות היחידה, זה לא תמיד קל. לילדים חורגים יש הרבה יותר כלים למרידה, אם זה מה שהם רוצים לעשות, או אם הופכים אותם, בבית האחר, לסייחים טרויאניים.

     

     אילנה ינובסקי היתה בת 24 כאשר נכנסה לפרק ב' של בן זוגה, אב לשני ילדים, בני 4 ו- 10. היא היתה נשואה לו עשרים שנה בטרם התגרשו, ולפיכך היא בעלת נסיון עשיר של עשרים שנות אמהות חורגת פורמלית, עם אמהות "ראשונה" לבן מהנישואים הללו, ועם פרספקטיבה של 8 שנים כאקס-אם חורגת. אם תרצו לקרוא את הרכילות, תמצאו אותה בדף ביקורת של הארץ, כאן. הרכילות מעניינת אותי פחות. מה שמעניין אותי שזהו ספר חכם, מפוכח ואפילו מצחיק. לפעמים עצוב כמה שהוא מצחיק.

     

     אילנה מתארת בו היטב את הפנטזיות, את המיתוסים, את הקשיים, את הסייחים הטרויאניים הנכנסים הביתה עם סיפור פנימי מוגדר, שבאו איתו מעצמם או מאימם הראשונה, כנגד מי שפרקה את הבית שלהם. אילנה, אגב, ממליצה, ובמידה רבה מאד של צדק, להחליף את המונח "אמא חורגת" ב"אמא שניה" – מונח שיהיו בו פחות מטענים שליליים.

     

     אילנה לא רק כתבה את סיפורה האישי. היא גם עשתה תחקירים, והספר עשיר בגרפיקה של פתקיות אינפורמטיביות, כאלו שנועצים בלוח מודעות, ואינן מפריעות לסיפור עצמו לקלוח בשפה בהירה להפליא.

     

     לכן, מי שנמצא או נכנס לפרק ב', שלו או של בן או בת הזוג, חשוב שיקרא. אילנה מדברת באופן מפוקח על החלומות, על הקשיים, על האילוצים, ועל ההתמודדות עם להגיד "לא", לילד אינו "הילד שלך", אבל גר אצלך בבית, כשאתה המבוגר האחראי.

     

     בעושר הלשוני והיצירתי שלה, אילנה נוגעת בסטיגמות ומנסה לפרק אותן. דוגמא לכך אפשר לראות בכותרות פרקים כמו: "יש שפת-אם, ויש שפת-אם חורגת", או "יש אהבת אם, ויש אהבת אם חורגת".

     

     את הקושי המרכזי היא מבטאת כך:

     "גם כשהם ממלאים בהצלחה את תפקיד 'הסוס הטרויאני', גם כשהם מעוררים התנגדות ואפילו דחייה בעצם התנהגותם, הם חלק מהמשפחה החורגת, הם הצד הלא צפוי של הגבר שאותו היא אוהבת. אי אפשר להמשיך לאהוב אותו, ולשנוא או לדחות את ילדיו."

     

     חיפשתי בספר גם תשובה לשאלה החשובה: האם היותה אמא חורגת, הפכה אותה להיות אמא "ראשונה" (ביולוגית) טובה יותר?

     לא קיבלתי על כך תשובה ישירה בספר. הספר הוא בעיקר מדריך ליחסים המורכבים עם הבנים החורגים. אלא שדרכם אפשר ללמוד גם משהו על האישיות שלה, על יחסיה עם בן זוגה ועל המערכות החברתיות/משפחתיות הפועלות ברקע. בין לבין, אפשר ללמוד על המודעות הרבה לצרכים של כל הצדדים, לצורך ולקושי הקיימים בהצבת גבולות כאשר, מהצד, תמיד צופה האב הביולוגי. כך שגם אם אילנה לא כותבת על זה, אין ספק שהתכונות הללו, שנרכשו במאמץ רב, עיצבו אותה להיות אמא טובה יותר לבנה הביולוגי. ובכל זאת, חסרה לי נקודת המבט של הבן הגדל במערכת המורכבת הזו, ואיך היא והוא רואים את היחסים שלו עם שני אחיו למחצה, הגדולים ממנו בהרבה. זה לא פשוט. כלפיו היא לא צריכה להוכיח דבר. איתם היא נלחמת על קיום יחסים תקינים, על הערכה הדדית, אם לא על אהבה. מבחינתם, הוא חלק ממנה, לא רק מאביהם. בנושא זה, אילנה מסתפקת כמעט רק בתלונה של הבן, כשהיה בן 7, על שאיפתו לשוויון זכויות מלא עם אחיו: גם הוא רוצה אמא חורגת!

     

     ועוד היא כותבת על ההתמודדות בהצבת גבולות:

     "דרך פשוטה להתמודד עם הסרוב היא פשוט להוציא את המילה 'לא' מהמניפה הלשונית. בלקסיקון של האם החורגת אין בכלל לא. יש 'בוא נחשוב על זה', 'איכפת לך אם נדבר על העניין עוד מעט, כי אני קצת עסוקה?'. במקרים אלה, חשוב לחזור ולהתייחס לבקשה מאוחר יותר. תשובה שלילית יש לארגן במתכונת לשונית יצירתית במיוחד. אם הבקשה בהחלט מוגזמת ומביאה איתה גל של כעסים לא ברורים, יש לשגר אותה בנועם אל האב. 'בוא נחכה שאבא יגיע ונשמע גם את חוות דעתו'. בהקשר זה עלי לציין, שהעברת כדור הבקשה למגרשו של האב היא קיצונית, ויש להפעיל את המהלך רק במקרים נבחרים."

     

     לא הכל תלוי בהורה החורג. כאשר הגירושים טעונים, הילדים מגיעים מהבית האחר טעונים בכל פעם מחדש באנרגיות שליליות, לפעמים כנגד ההורה הביולוגי, ועוד יותר כלפי ההורה החורג. דבר זה נכון עוד יותר כנגד האם החורגת, מן הסיבה הפשוטה שהם נמצאים, בדרך כלל, זמן רב יותר אצל אמם הביולוגית. הדבר בולט יתר כאשר האם החורגת היא הגורם לפרוד בין ההורים. כך שגם לאישיות של מלאך ולסבלנות אין-גבול, יש גבול.

     

     וכך, גם אילנה הגיע לסף שבירה. הבן החורג זכה במתנת בר-מצווה: טיול לספרד, עם האב והאם החורגת. במהלך הטיול, שיסע הילד זוג נעליים שקנתה לו אילנה בהסכמתו. בזה היא ראתה תמרור עצור. אילנה ארזה את הנעליים והביא אותן ארצה, שסועות. במשך שנה סרבה אילנה להכניס את הילד לביתה. והיא כותבת:

     

     "המעשה הכה גלים במחנה האב. הסבתא יצאה מדעתה, האחות ממש לא הבינה מה מצא אחיה הנאור במכשפה. בבת-אחת נכנסתי לנעלי דמותה המיתולוגית של האם החורגת הספרותית. הצדקתי את הסטיגמה. למותר לציין ששמרתי על אווירת נועם. את הנעליים שמרתי בארון בתור אנדרטה, ולא הרשיתי לאיש להציץ בהם מלבדי. גם את קורותיהן הצנעתי מהסבתא והאחות ההמומות."

     

     על סיום פרק החרם הזה, על ההתלבטויות הקשות והמורכבות שלו, היא כותבת:

    "כשהחלטתי לא עוד, התבוננתי באנדרטת הנעליים השסועות ואמרתי לעצמי, אם הנעליים מסמלות אותי ואת מה שאני מביאה לעולמו [של הילד], אין לי עתיד. התבנית קיימת אבל אין בה תוכן. יש נעליים, רק שאי אפשר לנעול אותן. אני אשתו של אביו, לגביו אני בלתי שימושית, צללית, דמות שקופה. היה עלי לסגת כדי לתכנן עתיד חדש, בלי מי שמסתכל דרכי. ואז, גיליתי שאני בעצם קוסמת. החלטה אחת שלי מעלימה את הבן החורג המתבגר מחיי, והחלטה אחרת, משיבה אותו אליהם, כשהוא מאמץ לעצמו מנהגים שמאפשרים לי לחיות איתו ועם עצמי."

     

    לא כל סוף טוב, ולא כל סוף רע. לאחר גרושיה, ונישואיו בשלישית של גרושה, בישר לה הצעיר מבין הבנים החורגים-לשעבר:

    "יש לי הודעה שבילך. אמא יש רק אחת, וגם אמא חורגת יש רק אחת."

     לקראת שבוע הספר 2009, דברתי על הספר בפינה הקבועה שלי ב"קול היום האדום", הרדיו הדרומי שלנו. לאחר מכן, הוספתי את פס הקול של השיחה, לביקורת שלי על הספר.

     

    לאתר הבית של ד"ר אורן חסון: www.orenhasson.com


     



    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/1/10 13:00:


      נושא חשוב מאוד

      וקטעים מרגשים מתוך הספר.

       

      תודה

      זיוה

        21/7/09 12:19:

      עדיין לא רלוונטי בשבילי אם בכלל, אבל קראתי אותו באיבחה. כתוב יוצא מן הכלל! 

      עדיין מעבדת את מה שיש לי לומר, אבל חייבת כבר לומר שזה ספר מיוחד וחשוב.

       

        18/7/09 23:47:
      אורן אתה הכי מתוק שאפשר. תודה על המחמאה
        18/7/09 21:18:

      צטט: Neora 2009-07-15 14:26:24


      אורן היקר

      אני כותבת אחרי לילה שבו קראתי בנשימה אחת את סיפרה של אילנה,

      הספר שמוגש ומעוצב באופן שלא מקובל במחוזותינו, מכבד את הקורא, ומספר לו בהמון סבלנות ותבונה - שחיוך בצידה קורות נערה שחשבה שהאהבה תענה את הכל,

      יש בספר תאור התמודדות לא פשוטה של מי שבעצם הייתה צריכה להלחם על מקומה כל זמן הנישואים כאדם, כאשה, וכמי שבאה מאהבה - לסיפור עם כרוניקה ידועה מראש,

      הספר ספר חובה למי שנישא למי שיש לו כבר ילדים קטנים, ולא רק, כיוון שהוא כתוב באופן פמיליארי, מכיל אותנטי וכן,

      אנו חיים במדינה פוריטאנית שעם כל הברברת העכשווית של פמיניזם וליברליזם וזכויות ושיוויון, עדיין, יש בה המון מה לשנות,

      הספר של אילנה לפיכך אינו רק ספר של תובנות ביוגרפיות, זה ספר מראה, מראה שמשקפת את ההתמודדות בחברה שיש בה שיח לא פשרני לכל מה שטיפונת סוטה מהנורמה הציבורית,

      מצטרפת לפיכך להמלצתך על הספר בהתלהבות בלתי מוסתרת !!

       

      כי אין הרבה כותבים שיודעים להיות חכמים ומצחיקים ביחד....

        18/7/09 21:16:

      צטט: אליענה.י 2009-07-04 23:02:43

      צטט: bonbonyetta 2009-07-02 23:24:41

      קריצה

      אני רק חושבת כמה "ניטים" היה צריך לאכול כדי להוציא את הספר.....

      כל הכבוד, בהצלחה...

       

       

      תודה וגם חיוך ענק על הקטע של הניטים. את צודקת. כל הניטים נאכלו. ובכל אחד מעמודי הספר יש ניט אחד חביב. אגב, אחרי 20 שנה בתפקיד, את מרגישה איזה רווחה לחולל על המקלדת ולתת דרור לכל המחשבות שהצטברו, כשאת יודעת שהילדים החורגים שלך

      הם הילדים החורגים שלך, אף אחד לא התפטר מהתפקיד

       

      תודה, אילנה על התרומה שלך. ובעצם, זה הפוסט שלך!

        15/7/09 14:26:


      אורן היקר

      אני כותבת אחרי לילה שבו קראתי בנשימה אחת את סיפרה של אילנה,

      הספר שמוגש ומעוצב באופן שלא מקובל במחוזותינו, מכבד את הקורא, ומספר לו בהמון סבלנות ותבונה - שחיוך בצידה קורות נערה שחשבה שהאהבה תענה את הכל,

      יש בספר תאור התמודדות לא פשוטה של מי שבעצם הייתה צריכה להלחם על מקומה כל זמן הנישואים כאדם, כאשה, וכמי שבאה מאהבה - לסיפור עם כרוניקה ידועה מראש,

      הספר ספר חובה למי שנישא למי שיש לו כבר ילדים קטנים, ולא רק, כיוון שהוא כתוב באופן פמיליארי, מכיל אותנטי וכן,

      אנו חיים במדינה פוריטאנית שעם כל הברברת העכשווית של פמיניזם וליברליזם וזכויות ושיוויון, עדיין, יש בה המון מה לשנות,

      הספר של אילנה לפיכך אינו רק ספר של תובנות ביוגרפיות, זה ספר מראה, מראה שמשקפת את ההתמודדות בחברה שיש בה שיח לא פשרני לכל מה שטיפונת סוטה מהנורמה הציבורית,

      מצטרפת לפיכך להמלצתך על הספר בהתלהבות בלתי מוסתרת !!

        4/7/09 23:02:

      צטט: bonbonyetta 2009-07-02 23:24:41

      קריצה

      אני רק חושבת כמה "ניטים" היה צריך לאכול כדי להוציא את הספר.....

      כל הכבוד, בהצלחה...

       

       

      תודה וגם חיוך ענק על הקטע של הניטים. את צודקת. כל הניטים נאכלו. ובכל אחד מעמודי הספר יש ניט אחד חביב. אגב, אחרי 20 שנה בתפקיד, את מרגישה איזה רווחה לחולל על המקלדת ולתת דרור לכל המחשבות שהצטברו, כשאת יודעת שהילדים החורגים שלך

      הם הילדים החורגים שלך, אף אחד לא התפטר מהתפקיד

        4/7/09 23:00:

      צטט: SARI 2009-07-02 20:51:22

      תמיד נראה לי שהילדים של בן הזוג במקרה כזה, סוחטים את נשמת האם השניה עד תום ונוהגים בה בכפיות טובה...

      דפוס התנהגות שנובע מתיסכול כללי, בנוגע למצב משפחתם הגרעינית המקורית..

      מתפתח בליבם חוסר תקוה מסויים - כשהאב נישא בשנית או בשלישית ...

      האם אני צודקת? מעניין.....

      שרי

       

       אני לא חושבת שהם חייבים לה, והיא לא חייבת להם בקטע של יצירת רגשי אשמה הדדיים. אני מכירה לא מעט ילדים במשפחות גרעיניות שההורים שלהם היו מחליפים אותם ברגע, או יוצאים לחופה בגלל תסכול וכפיות טובה של הילדים. חוסר התקווה שהאב יחזור לאם מתפתח מיד כשהאב עוזב את הבית בלתי תלוי באשה. הילדים היו רוצים לראות את האב מחובק עם האם כולל הצעקות,המתחבקיצור כולל הכל.

      אני חושבת ואני מראה זאת גם בספר, שהדיאלוג עם הילדים החורגים צריך להתחיל מא. אי אפשר לצפות מהילדים להתבונן באם החורגת וישר לליפול אל בין זרועותיה. המבוגרים צריכים ליזום ולנהל את הדיאלוג כך שכל הצדדים יבואו לידי ביטוי ויכבדו איש את רעהו.

        4/7/09 22:56:

      צטט: סוףףף 2009-07-02 12:18:17


      אחד התפקידים הכי קשים הכי מאתגרים בהיסטוריה האנושית הוא להיות הורה.

      כל קושי כל התמודדות מביאה אותנו גבוה יותר.למקום טוב יותר.

      עם עצמינו בעיקר.

      להיות אשה של אבא שיש לו ילדים מאישה אחרת ניראה לי כמו האוניברסיטה של ההורות.

      מי שמתמודד שם עם קשיים בריבוע של הורות וכל הלינקים המשפחתייםוהריגשיים שמתלווים להם,זכאי לתואר דוקטור של מכובדות בעולם ההורות.

      זה התפקיד הכי מתסכל בעולם.ולכן הכי מאתגר.

      ולאילנה שנתנה את מורה הנבוכים הזה לכל מי שעתיד להגיע לשם, מגיעה הרבה תודה.

      גם על האומץ.

       

       אני מסכימה איתך לגמרי. אני זוכרת שבעוד בני מתעבר בבטני כולם אמרו לי זהו חייך הולכים להשתנות מהקצה אל הקצה. ואכן כשהצצתי אליו מונח על כרסי בחדר היולדות הבנתי שזהו. כלום לא יהיה כמו שהיה. נובטת אצל אחריות שאני לא מכירה, אבל היא זו שתנווט את האגנדה הקיומית שלי.

      אני נוטה להסכים איתך שאשת אב לילדים, שלוקחת על עצמה את האחריות על הילדים שהוא הביא איתו, חווה חוויה אחרת,שונה,מורכבת ומעצימה. סיפרתי עליה בספר "להיות אמא חורגת". בתקווה לקחת למחוז החפץ הנפשי אליו הגעתי כמה שיותר נשים שמתחבטות בשאלה.

      אני כמובן מודה לך סוווווף על ההכרה. יש לי הרגשה שאף תאהבי את הספר. הוא בפירוש לא ספר הדרכה.

      תודה על כל פנים

        4/7/09 14:29:

      צטט: bonbonyetta 2009-07-02 23:24:41

      קריצה

      אני רק חושבת כמה "ניטים" היה צריך לאכול כדי להוציא את הספר.....

      כל הכבוד, בהצלחה...

       

      אני חושב שזה כבר צריך להפנות לאילנה. הקושי הוא לעבור את התהליך, והקושי הוא גם להוציא את הספר, וגם להגיע לקהל היעד הנכון, שיכול רק להרוויח ממנו. ובעצם, קהל היעד הנכון אינו רק מי שמיועד להכנס לזוגיות שניה, אלא כל מי שמתעניין באדם וביחסי אנוש.

        4/7/09 14:27:

      צטט: SARI 2009-07-02 20:51:22

      תמיד נראה לי שהילדים של בן הזוג במקרה כזה, סוחטים את נשמת האם השניה עד תום ונוהגים בה בכפיות טובה...

      דפוס התנהגות שנובע מתיסכול כללי, בנוגע למצב משפחתם הגרעינית המקורית..

      מתפתח בליבם חוסר תקוה מסויים - כשהאב נישא בשנית או בשלישית ...

      האם אני צודקת? מעניין.....

      שרי

       

      לא שרי,

      זה לא תמיד כך. ראי את המכתב שמעליך, כדוגמא אחת, ואת הדוגמא האישית של אילנה, כמשהו שנתן לשני הצדדים המון, למרות הקשיים.

       

      אבל כן, נישואים שניים גורמים, פעמים רבות, לילדים, אכזבה גדולה, כי הציפיה שההורים יחזרו, נשברת. לא תמיד, אבל פעמים רבות כן. צריך לדעת לעזור להם להתגבר על זה, ולראות את הצדדים הטובים. תמיד, או כמעט תמיד, יש גם צדדים טובים.

        4/7/09 14:23:

      צטט: Ugly Jewelry 2009-06-19 14:18:49


      את הכתבה על ספרה של אילנה קראתי עוד בתקופה בה התלבטתי כגרושה ללא ילדים, לגביי כניסה לקשר עם גבר שלו שני ילדים מנישואים קודמים.

      את הספר אמנם טרם קראתי, אבל הכתבה עודדה אותי מאד, ולו רק בכך שנתנה לי להבין שיש בסיס לחששות שלי, שיש מי ששותפ/ה להן , אבל שמערכת יחסים כזו יכולה להיות מוצלחת ושיכול גם להיות טוב עם כל ה Package של בן הזוג...

      היום, שנתיים בתוך הקשר הזה, אני מאושרת מאד, זכיתי בשני ילדים נהדרים שהם כיום חלק מחיי , מרכיב שאמנם אינו פשוט אבל מביא עימו פן אחר לחייםשלי ועימו סיפוק גדול.

      במקרה לגמריי יצא לי היום להכיר את אילנה אישית ולהתוודע אל אישה מקסימה , כריזמטית, פקחית ומרתקת!

       

      אז אולי הגיע הזמן שתקראי את הספר!

       

      אני שמח שידעת לראות זאת טוב, להתקרב אליהם, ולאפשר להם להתקרב אליך. כמה נפלא...

       

      בהצלחה!

        4/7/09 14:21:

      צטט: ויה ארקדיה 2009-05-31 15:30:35


      הבלוג הזה הגיע אלי בתזמון מושלם, אמנם אני אמא לשניים בעצמי, אולם בשבוע שעבר אמי התחתנה בשנית, ארבעה ילדים לה, וארבעה לו (!!!). ולמרות שאנחנו כבר בוגרים וגדולים והורים בעצמנו זה בכל זאת לא קל לקבל פתאום משפחה חורגת (מרובת ילדים יש לציין). אני מכירה את אילנה היכרות אישית והיא אישה מקסימה וחכמה, אילנה יקירה, אני הולכת לקנות את הספר עבור אמי. ד"ש חמה, יעל

       

      אתם כבר בוגרים. האם גם הם בוגרים? האם הם גרים בנפרד? אם כן, זה סיפור שונה. גם הוא קשור לערוב משפחות, אבל הילדים כבר אינם גדלים ביחד, ולא עם האם. אם הם כן גרים ביחד, או לפחות הצעירים שבהם, ולפחות באופן זמני, אז הסיפור דומה. כשהם בוגרים יותר, ולפחות לאחר שעזבו את הבית, הם כבר מתמודדים פחות ואחרת עם אמך, אבל ישנם דברים שקשה שלא יחלפו במוחם, כמו, למשל, האם היא טובה לו? האם היא איתו בגללו או בגלל הכסף שלו? - מחשבה שצפה מהר יותר וחזק יותר כאשר הפרשי הגיל הם בולטים לטובתו (טוב, הכוונה לכך שהוא המבוגר יותר באופן משמעותי). ובכלל, יכול להיות שהמצב הפוך לחלוטין, ואמא שלך היא המבוגרת יותר וזו שמגיעה עם הכסף. החשש לירושה הוא טבעי, ועולה במקרים כאלה.

       

      ככל שאתם קרובים יותר להורים (את לאמך והם לאביהם) וסומכים עליהם ורוצים את טובתם, וככל שהם פחות חשדניים וחומרניים, כך הרחבת המשפחה קלה יותר. כפי שאמרתי - קשיים קיימים, אבל אחרת. לא תמיד הם קלים יותר. אני מקווה שאתם, כולכם, מעבר לשאלות האלה, ופשוט מבקשים לעצמכם ולהוריכם רק טוב, וסומכים על השיפוט של ההורים שלכם.

       

      אני מאחל לכם הרבה בהצלחה!

        2/7/09 23:24:

      קריצה

      אני רק חושבת כמה "ניטים" היה צריך לאכול כדי להוציא את הספר.....

      כל הכבוד, בהצלחה...

        2/7/09 20:51:

      תמיד נראה לי שהילדים של בן הזוג במקרה כזה, סוחטים את נשמת האם השניה עד תום ונוהגים בה בכפיות טובה...

      דפוס התנהגות שנובע מתיסכול כללי, בנוגע למצב משפחתם הגרעינית המקורית..

      מתפתח בליבם חוסר תקוה מסויים - כשהאב נישא בשנית או בשלישית ...

      האם אני צודקת? מעניין.....

      שרי

        2/7/09 12:18:


      אחד התפקידים הכי קשים הכי מאתגרים בהיסטוריה האנושית הוא להיות הורה.

      כל קושי כל התמודדות מביאה אותנו גבוה יותר.למקום טוב יותר.

      עם עצמינו בעיקר.

      להיות אשה של אבא שיש לו ילדים מאישה אחרת ניראה לי כמו האוניברסיטה של ההורות.

      מי שמתמודד שם עם קשיים בריבוע של הורות וכל הלינקים המשפחתייםוהריגשיים שמתלווים להם,זכאי לתואר דוקטור של מכובדות בעולם ההורות.

      זה התפקיד הכי מתסכל בעולם.ולכן הכי מאתגר.

      ולאילנה שנתנה את מורה הנבוכים הזה לכל מי שעתיד להגיע לשם, מגיעה הרבה תודה.

      גם על האומץ.

        19/6/09 14:18:


      את הכתבה על ספרה של אילנה קראתי עוד בתקופה בה התלבטתי כגרושה ללא ילדים, לגביי כניסה לקשר עם גבר שלו שני ילדים מנישואים קודמים.

      את הספר אמנם טרם קראתי, אבל הכתבה עודדה אותי מאד, ולו רק בכך שנתנה לי להבין שיש בסיס לחששות שלי, שיש מי ששותפ/ה להן , אבל שמערכת יחסים כזו יכולה להיות מוצלחת ושיכול גם להיות טוב עם כל ה Package של בן הזוג...

      היום, שנתיים בתוך הקשר הזה, אני מאושרת מאד, זכיתי בשני ילדים נהדרים שהם כיום חלק מחיי , מרכיב שאמנם אינו פשוט אבל מביא עימו פן אחר לחייםשלי ועימו סיפוק גדול.

      במקרה לגמריי יצא לי היום להכיר את אילנה אישית ולהתוודע אל אישה מקסימה , כריזמטית, פקחית ומרתקת!

        31/5/09 15:30:

      הבלוג הזה הגיע אלי בתזמון מושלם, אמנם אני אמא לשניים בעצמי, אולם בשבוע שעבר אמי התחתנה בשנית, ארבעה ילדים לה, וארבעה לו (!!!). ולמרות שאנחנו כבר בוגרים וגדולים והורים בעצמנו זה בכל זאת לא קל לקבל פתאום משפחה חורגת (מרובת ילדים יש לציין). אני מכירה את אילנה היכרות אישית והיא אישה מקסימה וחכמה, אילנה יקירה, אני הולכת לקנות את הספר עבור אמי. ד"ש חמה, יעל
        29/5/09 22:51:

      צטט: itaizen 2009-05-29 16:30:35


      שמחתי מאוד לשמוע את כל הדברים הנפלאים אודות ספרה של אימי, אני אמנם משוחד אבל גם אני מאוד נהניתי לקרוא אותו וחושב שתוכנו ועיצובו מיוחד ביותר.

       

      לדעתי, בתור בן ביולוגי, אחד הדברים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם שאימי כאמא חורגת השיגה זה הקירבה שלי לאחי.

       בילדותי חשתי כאמא חורגת הינו דבר טבעי ועד היום אנחנו האחים איננו מרגישים שונה בינינו מאשר אחים לאותם זוג הורים.

       

      כשאני מעלה מזכרוני כילד, חברים שלי "תיקנו" אותי ואמרו שהאחים שלי הם חורגים או חצי חורגים ואני שמח להיזכר שגם אז לא הבנתי למה.

       

       

       

      איתי, תודה רבה רבה על תגובתך!

      אני חושב שענית באופן הטוב ביותר על שאלתי. ואני חושב שאת הקירבה שלך לאחיך היא השיגה קודם כל כאמא ביולוגית לך, ורק אחר-כך כאם חורגת להם. מה שלא פוגע באותנטיות של המעשה, בהצלחה שלו, ובכוונותיה הטובות.

       

      אתה נולדת לתוך מצב שבו היו לך אחים למחצה. לא פלא שזה היה נראה לך נורמלי. זה מצב שהופך להיות יותר ויותר 'נורמלי' בחברה שלנו. ואתה גם משתמש חופשי במונח הזה, חורג/ת, וגם זה מעניין. לאמך עדיין יש בעיה איתו.

       

      לא פלא. כשאני חושב על "חורג" או "חריג" אני חושב על משאית גדולה שמאחוריה "מטען חורג" ודגל אדום. כבר מזמן לא ראיתי את זה. מטען חורג נשמע כמו משהו מיותר. לכן השיוך האסוציאטיבי שלה הוא שלילי. אז גם אם כל תחלופה אחרת תיקח איתה את סיפורי האגדות על האם הלא ביולוגית, היא לא תיקח איתה את האסוציאציה של משהו מיותר, חורג.

       

      תודה שוב,

       

      אורן

        29/5/09 22:42:

      צטט: אליענה.י 2009-05-29 15:44:03

      ראשית תודה לאיש המדהים שכתב את הבלוג

      ולכל המגיבים.

      העלית שאלה המתייחסת לתאור החינוך של הבן הביולוגי.

      התשובה נמצאת במטרה שהושגה: כתבתי שרציתי לחוות אחוות אחים.

      חלמתי שלבן שלי יהיו אחים שווים, מסורים ותומכים. ושהוא יהיה אח מצטיין.

      לשם נשבה רוח החינוך והתוצאה היום מדברת בעד עצמה. חרף הפרשי הגילאים

      בין השלושה אפשר לזהות את האחווה בקלות ואפילו ממרחק רב.

       

      ובכל זאת השאלה של כותב הבלוג לגיטימית. אבל מבחינתי לא הגענו לסכומים.

      אני אוכל לבדוק את האמהות שלי, אולי כשאראה אותו הורה לילדיו שלו. סבתא

      יכולה לבחון את האמא טוב יותר מאשר האם את עצמה.

       

      ודבר אחרון, בתור עוקרת סטיגמות מקצועית ( שיווק ויחסי צבור אתה יודע)

      הרשיתי לעצמי בתפקידי כאמא חורגת מה שאני לא מרשה לעצמי כאמא חובבת.

      ושוב תודה חמה חמה

      אילנה ינובסקי

       

      אילנה,

      הפתעת אותי. יותר מזה, התגובה שלך וגם של בנך "הראשון" (אפילו שעל פי הסדר הוא השלישי), ריגשו אותי מאד. תודה על התגובה החמה מאד שלך. כפי שבנך מעיד, הצלחת ליצור אחוות אחים, וזו משימה לא קלה. אפילו בין אחים ביולוגים היא לא תמיד קלה.

       

      זה בסדר שלא הגעת לסיכומים. את עדיין אמא, אפילו שהוא כבר בוגר. ששלושתם כבר בוגרים מזמן. אבל אל תבחני את עצמך דרך האבהות שלו. בחני את עצמך לפי היותו אדם כבר עכשיו. ואת זה, אני יכול לומר לך, על-פי תגובתו המיידית אחרייך, הצלחת. הוא מרגיש קרוב אליך מספיק, וחייב לך מספיק, כדי להיות איתך באש ובמים. אז הרגעי, אילנה. הצלחת!

       

      חג שמח!

       

      אורן

       

       

       

        29/5/09 22:35:

      צטט: beautiful girl 2009-05-29 12:56:51

      אני אזכור את ההמלצה ברגע שבו אבין שעלי להתמודד עם סיטואציה שכזאת - כאשר מן הסתם היא תגיע .

       

      כיום בקשרים של אחרי עדיין לא הגעתי לשלב הזה  והאמת שזה די מפחיד. כשם שאני תוהה לגבי היותי "אם חורגת" ישנו גם החשש מלהכניס דמות גברית אל חיי ילדי ולייצר כאילו  איזשהו מילוי שחסר להם מצד אביהם.

       הילדים שלי זכו מצד אביהם מהיום למחר ל"אם חורגת" + הבת שלה ואח חורג - אין משם שום תובנות ותחושות כלפיה מכיוון שהם פוגשים את אביהם ומשפחתו ליממה פעם בשבועיים - אין שיקוף של התמודדות כמו שתהיה בבוא היום אצלי.

      את התהיות והחששות שמתי בצד מכיוון שאני בוחנת ולומדת בכלל את המושג זוגיות לאחר "תובנות" ובאה לשם ממקום אחר משהיה בעבר.

      כשהתגרשתי היה לי תסריט בראש של פרק ב' מאושר ומוצלח - עם הזמן למדתי שזהו תהליך שיש לרכוש את הצלחתו בצעדים שקולים ואמיצים וללמוד אותו לפרקיו .

       

      אז מחכה בסבלנות :-)

      ומקווה להיות אם חורגת טובה כשם שאני מצפה מעצמי כאם לילדיי וכערך מוסף בניגוד לנישואי בעבר להיות בת זוג ביחד עם המשפחה מסביב  וגם בנפרד - כי אנחנו לא רק הורים אנחנו גם בני אדם שזקוקים לעצמנו .

       

      * לתודה.

       

       

      מיכל, תודה על השיתוף!

      השלב הבא הוא אכן לא פשוט. ואולי אפשר להפוך אותו למעט פשוט יותר, אם מצליחים להסיר את השיפוטיות, ואת הסטיגמות, וקודם כל את אלו שנמצאות מאחורי המילה "גרושים". הגרושים כבר נעשו. הם יותר ויותר נפוצים, כך שהם יותר ויותר תופעה "נורמלית" (במידה רבה הנורמה נקבעת על-פי הסטדנטרט), גם אם לא לילד הזה פיללתם (כלומר, לילדים כן, אבל לגרושים לא). אם ההורים יתיחסו אל הגרושים כאל תופעה טבעית ונורמלית, כך גם יתיחסו אליהם הילדים, ויהיה להם קל יותר.

      אלא שאצלך השתנה אצלם דבר נוסף, והוא הניתוק מהאב, שגם אם לא היה איתם בקשר טוב קודם, לפחות היה נראה כאילו הוא כן. וזה השתנה.

       

      וכפי שאמרתי - השלבים הבאים, של קשרים חדשים, עלולים לבלבל גם אותם, וטוב שאת ערה לצורך הזה, משני הכיוונים. זה קל כאשר הילדים קלים. זה קשה כאשר הילדים מבולבלים.

       

      הרבה הצלחה,

       

      אורן

       

        29/5/09 16:30:


      שמחתי מאוד לשמוע את כל הדברים הנפלאים אודות ספרה של אימי, אני אמנם משוחד אבל גם אני מאוד נהניתי לקרוא אותו וחושב שתוכנו ועיצובו מיוחד ביותר.

       

      לדעתי, בתור בן ביולוגי, אחד הדברים החשובים ביותר, אם לא החשוב שבהם שאימי כאמא חורגת השיגה זה הקירבה שלי לאחי.

       בילדותי חשתי כאמא חורגת הינו דבר טבעי ועד היום אנחנו האחים איננו מרגישים שונה בינינו מאשר אחים לאותם זוג הורים.

       

      כשאני מעלה מזכרוני כילד, חברים שלי "תיקנו" אותי ואמרו שהאחים שלי הם חורגים או חצי חורגים ואני שמח להיזכר שגם אז לא הבנתי למה.

       

       

        29/5/09 15:44:

      ראשית תודה לאיש המדהים שכתב את הבלוג

      ולכל המגיבים.

      העלית שאלה המתייחסת לתאור החינוך של הבן הביולוגי.

      התשובה נמצאת במטרה שהושגה: כתבתי שרציתי לחוות אחוות אחים.

      חלמתי שלבן שלי יהיו אחים שווים, מסורים ותומכים. ושהוא יהיה אח מצטיין.

      לשם נשבה רוח החינוך והתוצאה היום מדברת בעד עצמה. חרף הפרשי הגילאים

      בין השלושה אפשר לזהות את האחווה בקלות ואפילו ממרחק רב.

       

      ובכל זאת השאלה של כותב הבלוג לגיטימית. אבל מבחינתי לא הגענו לסכומים.

      אני אוכל לבדוק את האמהות שלי, אולי כשאראה אותו הורה לילדיו שלו. סבתא

      יכולה לבחון את האמא טוב יותר מאשר האם את עצמה.

       

      ודבר אחרון, בתור עוקרת סטיגמות מקצועית ( שיווק ויחסי צבור אתה יודע)

      הרשיתי לעצמי בתפקידי כאמא חורגת מה שאני לא מרשה לעצמי כאמא חובבת.

      ושוב תודה חמה חמה

      אילנה ינובסקי

        29/5/09 12:56:

      אני אזכור את ההמלצה ברגע שבו אבין שעלי להתמודד עם סיטואציה שכזאת - כאשר מן הסתם היא תגיע .

       

      כיום בקשרים של אחרי עדיין לא הגעתי לשלב הזה  והאמת שזה די מפחיד. כשם שאני תוהה לגבי היותי "אם חורגת" ישנו גם החשש מלהכניס דמות גברית אל חיי ילדי ולייצר כאילו  איזשהו מילוי שחסר להם מצד אביהם.

       הילדים שלי זכו מצד אביהם מהיום למחר ל"אם חורגת" + הבת שלה ואח חורג - אין משם שום תובנות ותחושות כלפיה מכיוון שהם פוגשים את אביהם ומשפחתו ליממה פעם בשבועיים - אין שיקוף של התמודדות כמו שתהיה בבוא היום אצלי.

      את התהיות והחששות שמתי בצד מכיוון שאני בוחנת ולומדת בכלל את המושג זוגיות לאחר "תובנות" ובאה לשם ממקום אחר משהיה בעבר.

      כשהתגרשתי היה לי תסריט בראש של פרק ב' מאושר ומוצלח - עם הזמן למדתי שזהו תהליך שיש לרכוש את הצלחתו בצעדים שקולים ואמיצים וללמוד אותו לפרקיו .

       

      אז מחכה בסבלנות :-)

      ומקווה להיות אם חורגת טובה כשם שאני מצפה מעצמי כאם לילדיי וכערך מוסף בניגוד לנישואי בעבר להיות בת זוג ביחד עם המשפחה מסביב  וגם בנפרד - כי אנחנו לא רק הורים אנחנו גם בני אדם שזקוקים לעצמנו .

       

      * לתודה.

       

        25/5/09 14:43:

      צטט: אשה2009 2009-05-25 02:11:31

      מכירה היטב את הנושא כי היייתי שם 3 פעמים ב-3 מערכות חיים ארוכות עם בני זוג שהינם הורים לילדים מנישואים קודמים.

      זה כמעט תמיד להתחיל מנקוד מוצא  של "קוץ ב..." כי לילדים שי אמא שהם שומר הסף הכי נאמן שלה ...

      ואחר יהכל כשזה נגמר -זה נגמר עם כולם, עם האבא ועם הילדים.

      וגם את  אילנה אני מכירה מזה שנים רבות וסומכת על טביעת העין המדהימה שלה . וגם על המילים כדורבנות.

      ספר חשוב מאוד .

      היום - אני "בפגרה ארוכה מסטטוס זה וזה ממש לא חסר לי. אבל, הזוגיות שאיננה חסרה מאוד .

      יודעת שזו עיסקת חבילה , אך יגעתי מלמצוא חן בכל פעם בעיניהם של ילדים שאבא שלהם כבר לאישן

      עם אמא שלהם באותה מיטה .

       

       

       

       

      אז אולי תחפשי מישהו שכבר שילח אותם לחופשי?

      וגם לזה יש תג מחיר, כמובן, שהאיש צריך להיות מבוגר יותר.

      בכל מקרה, שלוש פעמים זה הרבה, גם להכנס וגם לצאת ממערכות כאלה. זה צריך להיות תהליך מייגע נפשית. אני מאחל לך החלמה מלאה!

      אגב, לפעמים, גם כאשר הם בוגרים ומחוץ לבית, יש עדיין השפעות הדדיות. נדמה לי שאילנה הגדירה את נקודת המבט של הילדים על בת הזוג של האב כ"אשה שחיה איתו" (במקום אמא חורגת), רק לאחר ששניהם עברו את גיל 70... אבל בסופו של דבר, הרבה תלוי באישיות של האיש ושל ילדיו, ובמשך הזמן שחלף מאז הגרושים.

      אורן

        25/5/09 14:34:

      צטט: סופי בנימין 2009-05-23 10:56:49

      ועוד היא כותבת על ההתמודדות בהצבת גבולות:

      "דרך פשוטה להתמודד עם הסרוב היא פשוט להוציא את המילה 'לא' מהמניפה הלשונית. בלקסיקון של האם החורגת אין בכלל לא. יש 'בוא נחשוב על זה', 'איכפת לך אם נדבר על העניין עוד מעט, כי אני קצת עסוקה?'. במקרים אלה, חשוב לחזור ולהתייחס לבקשה מאוחר יותר. תשובה שלילית יש לארגן במתכונת לשונית יצירתית במיוחד. אם הבקשה בהחלט מוגזמת ומביאה איתה גל של כעסים לא ברורים, יש לשגר אותה בנועם אל האב. 'בוא נחכה שאבא יגיע ונשמע גם את חוות דעתו'. בהקשר זה עלי לציין, שהעברת כדור הבקשה למגרשו של האב היא קיצונית, ויש להפעיל את המהלך רק במקרים נבחרים."

       

      אורן יקר,

      מאד נהניתי לקרוא את שכתבת.

      כיום - כבר אינני קשורה כיום ישירות לנושא המדובר - והלוואי שספר זה היה ברשותי כשנישאתי (בשנית) למי שהיה בן זוגי במשך 17 שנה - וקיבל בעיסקת החבילה הזו גם את ביתי - מנישואי הקודמים.

      וואללה - זה יכול היה לעזור...

      ולגופה של התייחסותי:

      נושא הצבת הגבולות.

      אתגר עצום לכל מי שיש לו קשר אנושי באשר הוא... הורים, ילדים, בני זוג, חברים, סטודנטים...

      אהבתי את הדרך הפשוטה, האינטליגנטית והמעודנת שבה אילנה הוציאה את "המילה המפורשת" מהלקסיקון.

      מקסים, חכם, אמיתי ו...יעיל ביותר!

      מתכוונת להעביר את הטיפ לביתי - השוקדת על חינוך שתי בנותיה-נכדותי המדהימות.

      מודה!

      עוד אשוב..

      ובינתיים - קצת גוגל מוגל...

      סופי

       

       

      תודה, סופי, על הגוגל מוגל.

      וגם על ההתייחסות לנאמר, כמובן... כן... זהו בדיוק מה שאמרתי - שאפשר לקחת רבות מהתובנות הללו ליחסים בין-אישיים בכלל, ולאו דווקא ליחסים עם ילדים שנכנסים לגור אליך הביתה (או להפך).

      אורן

       

        25/5/09 02:11:

      מכירה היטב את הנושא כי היייתי שם 3 פעמים ב-3 מערכות חיים ארוכות עם בני זוג שהינם הורים לילדים מנישואים קודמים.

      זה כמעט תמיד להתחיל מנקוד מוצא  של "קוץ ב..." כי לילדים שי אמא שהם שומר הסף הכי נאמן שלה ...

      ואחר יהכל כשזה נגמר -זה נגמר עם כולם, עם האבא ועם הילדים.

      וגם את  אילנה אני מכירה מזה שנים רבות וסומכת על טביעת העין המדהימה שלה . וגם על המילים כדורבנות.

      ספר חשוב מאוד .

      היום - אני "בפגרה ארוכה מסטטוס זה וזה ממש לא חסר לי. אבל, הזוגיות שאיננה חסרה מאוד .

      יודעת שזו עיסקת חבילה , אך יגעתי מלמצוא חן בכל פעם בעיניהם של ילדים שאבא שלהם כבר לאישן

      עם אמא שלהם באותה מיטה .

       

       

       

        23/5/09 10:56:

      ועוד היא כותבת על ההתמודדות בהצבת גבולות:

      "דרך פשוטה להתמודד עם הסרוב היא פשוט להוציא את המילה 'לא' מהמניפה הלשונית. בלקסיקון של האם החורגת אין בכלל לא. יש 'בוא נחשוב על זה', 'איכפת לך אם נדבר על העניין עוד מעט, כי אני קצת עסוקה?'. במקרים אלה, חשוב לחזור ולהתייחס לבקשה מאוחר יותר. תשובה שלילית יש לארגן במתכונת לשונית יצירתית במיוחד. אם הבקשה בהחלט מוגזמת ומביאה איתה גל של כעסים לא ברורים, יש לשגר אותה בנועם אל האב. 'בוא נחכה שאבא יגיע ונשמע גם את חוות דעתו'. בהקשר זה עלי לציין, שהעברת כדור הבקשה למגרשו של האב היא קיצונית, ויש להפעיל את המהלך רק במקרים נבחרים."

       

      אורן יקר,

      מאד נהניתי לקרוא את שכתבת.

      כיום - כבר אינני קשורה כיום ישירות לנושא המדובר - והלוואי שספר זה היה ברשותי כשנישאתי (בשנית) למי שהיה בן זוגי במשך 17 שנה - וקיבל בעיסקת החבילה הזו גם את ביתי - מנישואי הקודמים.

      וואללה - זה יכול היה לעזור...

      ולגופה של התייחסותי:

      נושא הצבת הגבולות.

      אתגר עצום לכל מי שיש לו קשר אנושי באשר הוא... הורים, ילדים, בני זוג, חברים, סטודנטים...

      אהבתי את הדרך הפשוטה, האינטליגנטית והמעודנת שבה אילנה הוציאה את "המילה המפורשת" מהלקסיקון.

      מקסים, חכם, אמיתי ו...יעיל ביותר!

      מתכוונת להעביר את הטיפ לביתי - השוקדת על חינוך שתי בנותיה-נכדותי המדהימות.

      מודה!

      עוד אשוב..

      ובינתיים - קצת גוגל מוגל...

      סופי

       

      ביקורות נוספות

      עדיין לא התפרסמו פוסטים בבלוג הזה.

      ארכיון

      פרופיל

      אורן חסון
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין