ביום שבת נפתחה תערוכה של הצייר שמוליק גרוברמן במסעדת le relais jaffa

שמוליק הוא ארכיטקט ידוע ומחונן אבל אהבתו לציור אינה נופלת מאהבתו לארכיטקטורה.

שם התערוכה "בורגנים על האש".

שמוליק הוא אומן מנוסה ועשיר, למרות שלא הציג בתערוכת יחיד, הוא עוסק באומנות כל חייו, הוא מבין ציור לעומק, דרך הידיים והוא בקיא לא רק בתולדות האומנות אלא גם חוקר את הטכניקות ששמשו אומנים מאז ומעולם.

הוא תלמיד נאמן וחרוץ של אומנים הולנדים בתור הזהב אבל הוא גם ממציאן מקורי של טכניקות ונושאים.

ההתכתבות שלו עם ורמיר ורמברנט היא התכתבות של בן המאה העשרים ואחת, והמתח המתמיד בין מה שנצחי לבין מה שמתהווה הופך את היצירה שלו למפעימה ומרתקת.

במבט אירוני שאינו מבדיל בין "אתם" ו"אני"  יחד עם סוג של השלמה וחיבה, ולא בפחות ביקורת מושחזת הוא משקף חיים עירוניים של מעמד שבע ונטול חלומות.

בעידן שכבר הוכרז לא רק שאלוהים מת, אלא גם שהציור מת, אני לא בטוחה לגבי אלוהים, אבל אני משוכנעת שהציור של שמוליק עדיין חי ונוגע.

האלמוניות של שמוליק היא כפויה. גלריות לא רוצות להתעסק עם אמן מבוגר יחסית שלא פצח בקריירה מיד עם בקיעתו מאיזה בית ספר לאומנות. הם גם לא מוכנים להאמין שציור שהוא ציור שהוא ציור עוד מעניין את מישהו.

אשמח לשמוע מה דעתכם.