כותרות TheMarker >
    ';

    הנפש הטובה מסצ'ואן-ביקורת-ברטולד ברכט-הקאמרי

    ביקורת על "הנפש הטובה מסצ'ואן (הקאמרי)"ביקורת

    הנפש הטובה מסצ'ואן-ביקורת-ברטולד ברכט-הקאמרי

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום ראשון, 5/7/09, 17:46

    רבקה מיכאלי בתפקיד מלכה, הייתה מצוינת וגילמה היטב את דמותה של הסבתא, שכשמה כן היא – מלכה אשר רודה בכל בני משפחתה על מנת להגשים את רצונותיה האישיים ("אצלי אין חצי סדר... או שכולם באים או שלא צריך... אני מעדיפה לשבת לבד בבית. אין לב שבור יותר מלראות חצי משפחה"). היא משתמשת באופן ציני במצוות הדתיות ובכך שהיא נחשבת כראש המשפחה, וזורעת רגשות אשם בקרב בני המשפחה ("מה בסך הכל ביקשתי...?", "זה אולי הסדר האחרון שלי..." וכדומה), ובין שני ילדיה משתמשת בשיטת "סכסך ומשול" ("את לא אוהבת אותי, ואני יודעת שאהרל'ה אוהב אותי..."). כמו כן, עשתה שימוש בדמותו של בעלה על מנת להשיג את אחדות המשפחה, שלדבריה, הייתה משאלתו האחרונה, ומסרבת בכל תוקף להיות "אורחת פשוטה". זאת ועוד, היא נמצאת בהכחשה של כל מה שאינו משתלב עם תפיסותיה ועם תוכניותיה, מתוך ידיעה שבסופו של דבר הכל ייעשה ע"פ רצונותיה.

    יוסי גרבר בתפקיד אליק, בעלה המנוח של מלכה, משמש כבמאי וכמספר אשר צופה מהצד, ומעביר את המסרים לקהל לאחר שמנתח את המתרחש מנקודת המבט שלו. לא פעם הוא "מקפיא" את התמונה על מנת להעיר ולהסב את תשומת הלב המתאימה מצד הקהל. הוא גילם את התפקיד בצורה טובה מאוד, והמחיש את הקושי לחיות לצדה של מלכה, כמי שמנהלת ביד רמה את כל מי שסובב אותה, והוא מזכיר לאורך כל ההצגה שהגורל ידוע מראש, ורצונה של מלכה יבוא לידי מימוש ("הבעיה בנישואין היא שאתה מתחתן לא עם בן אדם אחד, אלא עם כל המשפחה שלו. זה מתחיל בלרצות להיכנס למיטה עם איזה חתיך שרץ ערום על החוף בהודו, ונגמר בזה שאת מקבלת את מלכה, לכ-ל החיים, כי ממלכה משחרר גם המוות. במקרה שלי גם זה לא...".

    שרית וינו-אלעד בתפקיד מאשה, האחות הבכורה אשר התגרשה מבעלה, הייתה מצוינת, והביאה לידי ביטוי ביתר שאת את רצונותיה האישיים להרגיש חופשייה ולהגשים חלום אחד מיני רבים, אשר מתנגשים עם רצונותיה האישיים של אימה, ולמעשה, כאן נוצר הקונפליקט המשמעותי ביותר במחזה. מצד אחד, היא מנסה להפגין דעה איתנה ומוצקה, אולם היא מתקשה לעשות זאת מול אימה, אם מתוך רחמים עליה ואם מתוך רגשות האשמה אשר היא יוצרת בה. מאשה מאז גירושיה הופכת למעין עבד בביתה של אימה, ודואגת לכל צרכיה ולכל מבוקשה, ולא בכדי היא מתבטאת בפני אימה ש"כל החיים אני עושה רק מה שאת רוצה... אני מעיזה לעשות משהו בשבילי... אצלך משפחה זה מאסר עולם, בלי חופשות ובלי חנינות וגם לא משחררים על התנהגות טובה...".

    אוהד שחר בתפקיד אריה, האח הצעיר, היה נהדר, וגילם היטב את דמותו של הרופא המצליח, אשר מלווים אותו רגשות תמידיים שמנצלים אותו ואת כספו, וטורח להזכיר זאת בפני בני המשפחה פעם אחר פעם. גם הוא נתון למרותה של אימו, והיא מנהלת אותו ואת חייו. דמותו של אריה שופעת ציניות, ואולי אף מתארת את תופעת "הישראלי המכוער" בצורה הטובה ביותר, שכן הוא מרבה להתבטא באופן שאינו פוליטיקלי קורקט, אלא אומר את אשר על לבו. באופן אירוני דמותו של אריה אינה עולה בקנה אחד עם משמעות שמו, שכן היה מצופה שיעמוד בראש המשפחה עם מות אביו, דבר אשר לא בא לידי ביטוי בפועל.

    לימור גולדשטיין בתפקיד מירי, אישתו של אריה, הייתה נפלאה, וגילמה דמות מלאת הומור ובמידה מסוימת גרוטסקית וקריקטוריסטית. מירי היא אישתו של רופא מצליח, אשר מטפלת בחרדותיה ובעצבנותה באמצעות צחוק ויוגה, ומצד אחד מטיפה לבעלה על כך שהוא מסרב להחזיר את תו הנכה הזמני שלה למרות שהבריאה, ומצד שני מנצלת את עבודתה במרפאה שלו על מנת לזייף מרשמים לצרכיה האישיים. גם בהצגה זו, היא ואוהד שחר בונים יחד מערכת זוגית מעניינת וטעונה, והם מדי שבוע רבים וכמעט מתגרשים, אך בסופו של דבר מתאחדים.

    דינה סנדרסון בתפקיד תמרה, בתה של מאשה, הייתה טובה מאוד מאחר שגילמה את קצינת המג"ב אשר מלאה בציניות, ומרבה לעקוץ את כל אחד מבני המשפחה. למעשה, אינה יודעת לסגור את פיה ולהעביר ביקורת ללא הרף, וסבתה היא היחידה אשר גורמת לה להיזהר בלשונה ומוצאת איתה שפה משותפת. היה מעניין לראות את הדמיון בין תמרה לבין סבתה, אשר בא לידי ביטוי ברצונה לקיים את הסדר כהלכתו למגינת לבם של בני המשפחה האחרים. כמובן, תופעה זו מוכרת מכל משפחה ומשפחה, שדווקא בקצוות חתך הגילאים מכירים יותר מכל בחשיבותה של המסורת.

    עידו רוזנברג בתפקיד עומר, בנם של אריה ומירי, היה מצוין, והפגין יכולות קומיות מרשימות, במיוחד כאשר תרגם באופן סימולטני ומילה במילה מעברית לאנגלית עילגת עבור אישתו הבלגית. כמו כן, הוא הביא לידי ביטוי את הגינונים אשר רכש בהודו, ולכאורה משרים אווירה מרגיעה ושלוה, וגילם דמות שהקהל מתאהב בה בקלות. בנוסף, ברגע מסוים ניכר שהוא גם לעתים מואס במשפחתו שלו וכבר אינו מוצא עם אישתו שפה משותפת, למרות שמפגין סובלנות ומטיף לקבלת אישתו לחיק המשפחה המורחבת, במיוחד בכך שמתבטא בציניות ש"מה שאת אומרת זה שאם נטלי רוצה לאכול את הפאקינג קניידאלאך שלנו, היא צריכה לעשות ברית מילה...?", והביא לידי ביטוי את האבסורד בכך.

    מיכל בלנקשטיין בתפקיד נטלי, אישתו הבלגית של עומר, הייתה טובה מאוד, והפגינה משחק מאופק יחסית אשר התאים לדמותה כאאוטסיידרית במשפחה. לא בכדי היא יושבת בקצה השולחן, ובהתייחס לליל הסדר מלכה מפטירה ש"נארגן לה שולחן קטן בצד, היא אפילו לא תרגיש...". כמו כן, היא משמשת לא מעט פעמים כצופה מבחוץ מעיניו של הגוי, אשר מביא לידי ביטוי את האבסורד באותה משפחה ישראלית חמה, לכאורה, ואת האבסורד בגאוות העם היהודי ("you are the first, you are the best, so how come you are hiding in the toilet like a bunch of refugees?").


    סיכום : קומדיה נפלאה ושנונה, אשר משקפת את המושג "ישראליות" במלוא מובן המילה. אל תחמיצו!
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      elybikoret
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין