בתור חובבת ספרי אושר שמחתי שיש בטלוויזיה תכנית המבטיחה להיות מאושרים בששה שעורים ולכן אני מקווה מאוד שארבעת השיעורים הבאים יהיו יותר מחכימים מהשניים הראשונים. הפרק שהוקרן אתמול, שהנושא שלו היה אושר ועבודה, הבטיח לספר לנו מהן העבודות שגורמות להכי הרבה אושר. מסתבר שאחות, גננת ומורה בבית הספר היסודי הם המקצועות המאושרים ביותר, האמנם?
אני חיה כבר מספיק שנים עם דוקטור לפסיכולוגיה כדי שאדע שמחקרי קשר לא מעידים על סיבתיות. ולמה הכוונה במחקר קשר? זהו מחקר שלא נעשה בו שום ניסוי, אין קבוצת ביקורת, אלא כולו מסתמך על שאלונים שמטרתם למצוא קשר סטטיסטי בין שתי תופעות. שגיאה היא לראות בקשר הסטטיסטי קשר סיבתי. כלומר, מאוד ייתכן שלא העבודה בתור גננת ואחות הן הגורמות לאנשים אלו להיות מאושרים, אלא להיפך, ייתכן שרק המאושרים הולכים לעבוד בעבודה כזו או שרק המאושרים מסוגלים להתמיד בעבודה כזו יותר משבוע. וזה אכן נראה לי הגיוני – מדוכאת שיתנו לה להיות מורה בבית ספר יסודי תשבר אחרי חמש דקות.
אף על פי כן, החכמתי מעט מהתכנית הזו, כמו גם מהתכנית של דנה וייס על הפרעות קשב – הגעתי למסקנה שאם רוצים להיות מאושרים עדיף לראות תכניות על פסיכולוגיה של ה-בי.בי.סי ולוותר על אלו שמפיקה הטלוויזיה הישראלית. יכולתי לדעת את זה מראש, לא?
|