כותרות TheMarker >
    ';

    יש לה ראש אדום

    מתכולות ראשה-ראשי
    (בלי דבר מה ממשי לתת למה שבפנים חוץ
    ולהבליט את שנחוץ)
    ויפה שעה אחת

    0

    ואלס עם באשיר

    ביקורת על "ואלס עם באשיר"

    ואלס עם באשיר

    3

    סרטים  

    7 תגובות   יום שני, 7/9/09, 10:02

     

    בשישי ראינו סופסוף את "ואלס עם באשיר". תרצו תוכלו לקרוא לזה פאדיחה. אחרי כל הרעש והסערות והפרסים והאכזבות, בתוספת העובדה שאנחנו, שנינו, מעריצי ארי פולמן מושבעים, אז איך זה יכול להיות שרק בשישי ראינו לראשונה את הוואלס? אז אני אסביר שלקולנוע אנחנו לא מגיעים ושלא בחרנו להוריד למחשב. רצינו בכל זאת לשלם. משהו שפולמן יוכל לקנות איתו חצי חפיסת סיגריות נניח. מגיע לו. הוא עבד על הסרט הזה שנים. ועקבנו אחרי העבודה. כל פעם מישהו אחר היה מביא רסיס מידע שארי פולמן ממשיך עם הסרט אנימציה שלו על מלחמת לבנון ושזה משהו משהו, וזה היה מרטיט לנו את הלב בציפייה. אח שלי עבד באיזה משרד ליד הסטודיו שלו. בא וסיפר איך פולמן קרא לו לעזור להם להקליט קולות, הראה משהו, התייעץ. שיו כמה קינאנו בו. באחי. וגם בפולמן. ידוע הרי שסרטי אנימציה הם יקרים ומורכבים מדי לעשייה בארץ. והוא עובד על זה שנים... וסרט על המלחמה. המלחמה בלבנון. זו ש"פספסתי" בכמה שנים, זאת אומרת זו שבני המחזור שלי כביכול פספסו בכמה שנים, כי היו צעירים  מדי (אל חשש הם הצטרפו אחר כך כמו גדולים) כשאריק אמר "יאללה בואו לשם, יהיה כיף" ודהר ארבעים פלוס קילומטר בלי לעפעף או להרעיד את הנחיריים. המלחמה שראיתי חולפת מעל ראשי כשאני בבית הספר התיכון. המלחמה הנוראה ההיא.

     

    ובשישי האחרון לקחנו אותו בדי.וי.די כמו שצריך. את פולמן. את באשיר. את האוצר הטעון הזה. והתיישבנו בסלון בחרדת קודש. כבר ידענו עליו הכל. ולא האמנו הפעם אפילו לשבר שנייה שיש מצב שלא נעבור חוויה עצומה. לא יכולנו לשער אפילו אפשרות שהסרט לא "ימצא חן" לנו, לא יעשה את העבודה. וישבנו. היד שלו על הירך שלי, היד שלי על שלו. בשקט כמעט מופתי. והתבוננו. ועיניי נפערו גדולות יותר ויותר כבר מטייק הכלבים הרצים בשדרות רוטשילד ועד לכותרות הסיום. והייתי סמורה ונסערת. מופתעת. נדהמת. לא מאמינה.

     

    כי מעבר להיות הסרט עשוי למופת וחכם ומורכב ומנער ומתריס ועוקץ ועצוב עצוב עצוב, הוא היה מפכח. הוא סופסוף דיבר על לבנון. דיבר על מה שלא נאמר. לא באמת. ואיך אני יודעת? כי האזנתי אין ספור פעמים לסיפורים, כי הייתי לצידם של אנשים שחזרו משם אחרים, כי צולקתי גם אני, כי קראתי בעיתון ובספרים, כי אני רואה ברור ונוכחה מה קרה לקברניטי המלחמה ההיא ואיזה עונש בהיר וחריף קיבל כל אחד מהם - בגין ורחוב צמח, מחליק באמבטיה בלי עליזה ונאחז בפיסות שפיות הולכות ומתמעטות, מסרב לדבר. רפול נפרד מאשתו, משתטה, מתיילד, הולך והופך לדיקט חסר מוח ואז ניקטף על ידי גל כשהוא עומד על מזח, צופה לים ותוהה מדוע. ואחר כך אריק. אבל מה יש לדבר על אריק. אני לא אדבר על אריק. אולי פעם אמצא היכן מחביאים אותו בבית החולים ואצלם אותו תצלום פאפרצי שווה מיליונים, שוקל 45 ק"ג ומשלם את מחיר המלחמה האהובה.

     

    לא יכול לעצור את זה - יובל בנאי, היחיד שאיכשהו נגע וסיפר

     

    שמונים ושתיים בגבעות של ביירות
    פרנקו אומר - אנחנו יורים בטעות
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה
    ירח בא במרג' עיון
    פרנקו אומר - תראה הוא נראה מג'נון
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה

    גילי מוריד נעליים לישון
    אומר - אולי זה לילה אחרון
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה
    פרנקו ממלמל פסוק מתפילה
    גילי אומר - לא מאמין לאף מילה
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה

    שמונים ושתיים בגבעות של ביירות
    פרנקו ערני, שלא יבוא סיוט
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה
    אני סופר כוכבים בקול רם
    גילי אומר - מנצלים אותנו סתם
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה

    שמונים ושתיים בגבעות של ביירות
    פרנקו מוכן אני אומר לו - שוט
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה
    ירח בא ממרג' עיון
    פרנקו אומר - תראה הוא נראה מג'נון
    לא יכול לעצור את זה
    לא יכול לעצור את זה

    שום דבר אינו קיים
    הכל חלום הכל חלום
    אלוהים, האדם
    הכוכבים, העולם
    אין אלוהים, אין יקום
    אין המין האנושי
    אין חיי העולם הזה
    לא יכול לעצור את זה

     

     

    ***

     

    אף פעם לא דיברו על המלחמה ההיא כמו ב"ואלס עם באשיר". שתקו אותה. הנה למשל בועז, שהתאהבתי בו כשאני בת 16.5 בנסיעה בקו 13 ברמת אביב. חיזר כל כך יפה. היה הגבר השני שלי. היה בוגר, בן 23, יפהפה, עדין כמו תלתן שרק נבט. הנה בועז שהייתי מתמגנטת אליו למבט, לקסם, לצער האינסופי שבעיניו. בועז שביום הזיכרון שחגגנו יחד זכר יותר מדי. שהתוודה: יש לי הלם קרב, ילדה. אני רואה אותם כל לילה. שאחרי שעות של ניסיונות הצליח ופרץ סופסוף בבכי כשקייט בוש יללה בפטיפון החורק שלי את ARMY DREAMERS, בבכי שלא יכולתי אלא לחבק אל חיקי ולהצטרף אליו. בועז הלום הקרב שלא סיפר לי אף סיפור מלבנון. אף לא סיפור אחד.

     

    ואני, האם הייתי הלומת קרב פחות? רואה את צביקה בלילות עומד בחדר שלי הולוגרמה. רואה אותו מייבב ומתחנן על נפשו שיצילו אותו, צפיתי בו מתבעתת, נערה נטולת הגנות. לאן נעלם המורה שלי לשל"ח? למה הוא לא חזר משם? מה זה נעדר? איך הופך אדם נהדר לנעדר בין לילה? האם הייתי הלומת קרב פחות?

     

    ארי פולמן שם את הזיכרון שלו על הולד. עשרים ושתיים שנים אחר כך משהו הרים את המתג. למזלי ולמזלו ולמזלנו מישהו נזכר והזכיר. והאם יהיה לכך איזה כובד משקל במלחמה הבאה? האם נזכור שאיפה שיורים בכלבים יורים בסוסים יורים בזקנים יורים בנשים יורים בילדים יורים בעצמנו? האם נזכור את צעדי הוואלס הזה מן השאול? האם נוותר על הריקוד בפעם הבאה?

     

    גשם - נכתב אז

     

    אמש כמעט בתום הלילה

    שדקדקנים יאמרו - לפנות בוקרו של יום,

    החל גשם דק קולח ארצה,

    החל זורם כי זה מפחיד לשתוק.

    בין כה וכה חשבתי

    בכו מספיק היום

    "האדמה רוותה דמעות ודם"

    הן אנשים כלל לא שמו דעתם

    אם ישתקו השמיים או יצטרפו לצער עם

    אך איש שהכרתי

    שבאותו יום הודה

    כי שונא הוא טקסי זיכרון

    צחק על הגשם

    וכלל לא ידע שעליו לבכות

    צחק והחל מרוב עצב לרקוד.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/9/09 19:17:

      צטט: Dror Ben-Ya'akov 2009-09-09 16:16:49


      הי גלי.

      הכתיבה שלך עוררה זכרונות. אני התגייסתי ב 82, ויצא לי "לבלות" קצת בלבנון.

      לא ראיתי את הסרט...לא הצליח לי להרגיש לרצות לראות סרט על המלחמה הזאת ומן הסתם

      זה בטח קשור. יש שיר שכתבה לאה גולדברג מתוך מחזור שירים שנקרא "שארית החיים". זה

      נכתב בכלל הרבה שנים לפני המלחמה הזאת, אבל איך זה "מתאים".

       

      שלג ירד

      ובארץ זרה

      היתה מלחמה

      והם מתו בשלג

      (כמו פה באביב)

      בארץ זרה.

       דרור יקירי,

       

      תודה על התגובה. לא, אם אתה מפרשן לפי ארי פולמן וכמה מומחים שאיתם התייעץ לצורך הכנת הסרט, זה לא מקרה שלא התחשק לך לראות סרט על המלחמה ההיא. ואני דווקא ממש מציעה שתתגבר על ה"לא בא לי" ותראה. זה בי"ס למהו המין האנושי.

      ותודה גם על לאה גולדברג, שתמיד ברוכה בין דפי עם שיריה המופלאים.

       

      נשיקות,

      גלי

        9/9/09 16:16:


      הי גלי.

      הכתיבה שלך עוררה זכרונות. אני התגייסתי ב 82, ויצא לי "לבלות" קצת בלבנון.

      לא ראיתי את הסרט...לא הצליח לי להרגיש לרצות לראות סרט על המלחמה הזאת ומן הסתם

      זה בטח קשור. יש שיר שכתבה לאה גולדברג מתוך מחזור שירים שנקרא "שארית החיים". זה

      נכתב בכלל הרבה שנים לפני המלחמה הזאת, אבל איך זה "מתאים".

       

      שלג ירד

      ובארץ זרה

      היתה מלחמה

      והם מתו בשלג

      (כמו פה באביב)

      בארץ זרה.

        8/9/09 11:39:

      צטט: אמן החלומות 2009-09-07 22:09:26

      אני מסכים שהסרט טוב מאד, אבל לדעתי הוא אינו מבטא ביקורת על המלחמה. הסרט מראה בצורה כנה ולא מתגוננת את העולם הפנימי הלא מי יודע מה מתוחכם של בחור שגדל בכרמל בחיפה ונקלע למלחמת לבנון. העוצמה של הסרט - מעבר לטכניקה הייחודית - היא בכנות שלו, ובכך שהיוצר לא מנסה להתייפייף או להציג את עצמו חכם גדול. 

       

       

      אהלן וברוך הבא לדפים שלי,

       

      שים לב שלא דיברתי על ביקורת בסרט. יתכן שהתבלבלת כי אני כשלעצמי חופשי הכנסתי ביקורת במה שהיה לי לומר על מלחמת לבנון ועל מפיקיה, אבל לא ייחסתי שום פרשנות שכזו לארי פולמן.

      ועוד דבר: אני חושבת שאתה לא מכיר את פולמן. זה נכון שכאן הוא בחר להראות את עצמו כפי שהיה נער צעיר ותמים, וזה נכון שגם בדמות המבוגר הוא נראה קלולס ולא מתוחכם, אבל מיינד יו - ארי פולמן הוא אחד האנשים המבריקים ביותר בישראל (וזה רק כי הוא כותב בעברית, מה גם שאפילו המחסום הזה כמעט וקרס לגמרי, הוא כמעט קטף אוסקר!). התסריטים שהוא כתב וכותב לאורך ההיסטוריה: "שבתות וחגים", "מייד אין איזראל", חלק מהפרקים של "פרשת השבוע" ועוד הוכיחו שמדובר באדם סופר מתוחכם, נאור ומבריק, בעל תפישה ייחודית שמצליח לראות בחיי היומיום משהו אחר, ולהביא אותם אליך ממקום שעושה לך צביטה בקרביים. ממליצה לך להיחשף אם טרם נחשפת. האיש הזה, התמים מחיפה, עוד לא אמר אפילו שמינית ממה שיש לו בכל הנוגע בהשפעתו על התרבות הישראלית.

       

      ועל אף חילוקי הדיעות שנדמה לי שזיהיתי בתגובתך - אני ממש שמחה שבאת.

       

      גלי

       

      נ.ב. - אגב, ממך ציפיתי לתגובה דווקא על החלומות שמופיעים בסרט. מתעסקים בתחום שלך...

        7/9/09 22:09:

      אני מסכים שהסרט טוב מאד, אבל לדעתי הוא אינו מבטא ביקורת על המלחמה. הסרט מראה בצורה כנה ולא מתגוננת את העולם הפנימי הלא מי יודע מה מתוחכם של בחור שגדל בכרמל בחיפה ונקלע למלחמת לבנון. העוצמה של הסרט - מעבר לטכניקה הייחודית - היא בכנות שלו, ובכך שהיוצר לא מנסה להתייפייף או להציג את עצמו חכם גדול. 

        7/9/09 21:30:
      ואני, בעוונותי, רק רפרפתי...... בפוסט
        7/9/09 19:17:

      צטט: קורעת ספרים 2009-09-07 14:25:08


      כתיבה נוגעת.

      גם אני, בעוונותי, עוד לא צפיתי.

       

       תודה על הביקור והתגובה :-)

      אם זה היה לא מובן אז אני מאוד מאוד ממליצה לך לראות.

       

      להתראות,

      גלי

        7/9/09 14:25:


      כתיבה נוגעת.

      גם אני, בעוונותי, עוד לא צפיתי.

      ארכיון

      פרופיל

      2tsade
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין