כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    עירם של האנשים הקטנים

    ביקורת על "עירם של האנשים הקטנים"

    עירם של האנשים הקטנים

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום שני, 19/10/09, 16:23


    עירם של האנשים הקטנים

    באנסמבל הרצליה

    שלום עליכם זה לא רק בדיחות הדעת.סיפורי שלום עליכם רווים נוסטלגיה ליהדות מזרח אירופה, לתלאותיהם, מצוקותיהם ודלות חייהם. הצחוק היה צורך הקיום, כדי לשרוד תוך בריחה ממציאות. תיאטרון אנסמבל הרצליה, באולם החדש, המרווח והאינטימי כאחד, מעלה גירסה שעיבדו הבימאית אופירה הניג עם אייל דורון לסיפוריו הקצרים של שלום עליכם.ההצגה היא מלאכת מחשבת של צירוף של תמונות. כמו ציירו לפני הקהל רגעים, מצבים, ואירועים בחיי היהודים בגלות אשכנז, שכדי להתחבר אליהם צריך טיפת יידע, מושג, על מה שהלך שם במאה התשע עשרה. עבודה דומה נעשית ע"י תיאטרון היידישפיל, רק ביידיש. כאן, התרגום הנפלא לעברית של בני מר, מראה ששלום עליכם היה ענק ספרות, שגם התרגום לא קלקל את הרוח הנושבת ממשפטיו. ברגע מסוים בהצגה, יצא אחד הטיפוסים, איצ'ו אביטל הנהדר, ומדבר מעימקי לבו של הסופר, ואומר, ש"אני לא יכול לראות עצב. אני רוצה לראות רק צחוק". ובקטע אחר, לובשים כל השחקנים ארשת צחוק מתוכננת, כמימוש  שאיפתו של שלום עליכם, שליבו היה מלא עצב וייסורים. אך אופירה הניג התעלתה  על הצחוקים ובדיחות הדעת שמאפיינים את סיפורי שלום עליכם, ודלתה מהם את רגעי האמת שבסבל של היהודים בגולה, וביטאה זאת בקטעים הכי חזקים, לצלילי מוסיקה מרשימים ביותר, בעזרת הבעות פניהם ולשון הגוף של צוות השחקנים הנפלאים. הסיפורים בהצגה נסבו על בעיות ומצוקות של אנשים קטנים, שהפת אינה מצויה בצלחתם. צורת הגשת התוכן בסגנון כה מקורי ומיוחד, מעלה את המחזה לרמה של מחזה-פנטסטי, כמו דימיוני, אך למעשה, מאד מאד ריאלי. עיצוב התפאורה (של אורן שגיב ושירי אסא) את הבתים הקטנים הדלים השקועים באדמה, כפי שאפשר לראות עד היום בעיירות בפולין, שם החוק הכריח את היהודים להשקיע את בתי הכנסת באדמה,  לבל יהיו גבוהים מהכנסיות – עיצוב זה היה כה מתאים, ולא מגוחך כמו שרואים לפעמים בתיאטרונים אחרים, בהם פריטי העיצוב הממוזערים נראים מגוחכים. התאורה הנדירה באיכותה ובדיוקה של ג'קי שמש, מזכירה כמה אנו מפסידים בהצגות ובאופרות שם התאורה חשוכה, לא מתמקדת בשחקנים, וחבל.יורם יוספסברג כרב, מפליא במשחקו והבעותיו, כך גם איצ'ו אביטל העני העליז. אורי רביץ נהדר כגביר העיירה – מלא הדרת כבוד ומלכותיות, כמוה רואים רק לעיתים נדירות על הבמה. אודליה סגל כאשת הרב, מציגה דמות בעלת עוצמה וקשיחות, שהחיים גרמו לה להיות כזו. אורנה כץ כ-ינטה, האשה עם הסיר, משכנעת בדילמה הנוראית שבפניה היא ניצבת. נמרוד ברגמן כבנימין, הבחור שנשלח ע"י אביו ללמוד ולהיות רופא, לא מתקבל ללימודים ומתנצר. הוא הדמות שממחישה את מלוא הטרגיות שבגורל היהודי. בגלל חוסר האפשרות להחלץ מהעוני ומהגורל המר. נעמי פרומוביץ' בתפקיד הילדה בעלת מום – מכמירה בהבעותיה ולשון הגוף, כשללא מילים היא חודרת ללב כל צופה. סילביה דרורי חמודה כבת הרב ויואב הייט הוא הקברן, שאין לו הכנסה, כי המתים - כולם עניים, כי מהם אין פרנסה גם במותם. הופעת הרכבת בסוף ההצגה, שמסמלת את הרצחם של כמעט כל יהודי אירופה בשואה, היא הרגע החזק ביותר, שמשאיר את הקהל בתדהמה.הצגה לא רגילה, מאד חזותית, רב תחומית, עשירה בכל פניה. וממחישה עד כמה השורשים שלנו זקוקים לאיזכור, ועד כמה הם החומרים הטובים ביותר לדרמה וליצירה אמנותית. שאפו לכל היוצרים !!!!  

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל