כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    לואו פינג ב מטרופוליטן

    2 תגובות   יום שבת, 24/10/09, 12:03


    עולמו הדמיוני של לואו פינג

    ב METROPOLITAN  MUSEUM

    בניו יורק

    תשכחו מכל מה שאתם יודעים על ציורים סיניים המצוירים על מגילות נייר מאורכות.הצייר  LUO PING  (1733-1799) נחשב כבר בדורו למוביל בין חבורת "שמונת יוצאי הדופן" הסיניים.  בעוד הציירים הסיניים המקובלים מתארים ציורי נוף בסגנון קבוע, שהיה לקלאסיקה סינית, שכאילו צוירו מגובה רב, כך שהנוף נפרש לאורך הדף – הרי פינג התרכז בציורים בנושאים על-חושיים, מתאפיזיים, בציורי פרחים, פירות ודיוקנאות. אמונתו הבודהיסטית העמוקה גרמה לו להאמין ברוחות. בציוריו אותם, נסך בהם הבעות אנושיות, כך שצלח למזג בין הארצי והעל-חושי.  מה שריתק אותי לציוריו היה ראשית – הנחות המכחול שלו, שהן כה שונות מהציור הסיני המסורתי. על רקע כמעט בלתי נראה, בכתמיות מעודנת, הוא משתמש בעובי המכחול להדגיש שולי הרים, או נושאים חשובים שרצה להדגיש בציור. הקווקווים העבים יותר, שכה שונים מסגנון הציור הסיני המקובל, היו מאד אכספרסיביים, ומלבד הנושאים יוצאי הדופן בציוריו, עליהם נדבר בהמשך, הרי עצם הסגנון היה מדהים, ואת השפעתו לא רק על בני דורו ואילך, אלא גם על אמנים אמריקאים במאה העשרים  ראיתי במו עיני.  על השפעתו זו ארחיב את הדיבור ברשימה על צייר (Charles Burchfield) שתערוכתו מוצגת כעת בלוס אנג'לס, ותוצג בקיץ במוזיאון  WHITNEY בניו יורק.לאו פינג חווה טראומות מגיל רך, כשאביו נשפט על לא עוול בכפו, ונאסר ונמק בכלא. במותו המשפחה נותרה ללא כל. עיר הולדתו של לואו, יאנגצו, היתה מרכז מסחרי של כל הנובו-רישים, ושכנה על גדת נהר היאנגצי. כצעיר חבורת האמנים שכונו "שמונת האקסצנטרים מיאנגצו" למד הרבה מחבריו, וספח אליו הרבה השפעות. במיוחד ממורהו ג'ין יונג, שהיה מבוגר ממנו ב 50 שנה, והיה משורר ואמן קליגרפיה. קשריו המסועפים של יונג היו לתועלת ללואו, אך מטרת חייו היתה להשתחרר מהשפעת מורו, וליצור כתב יד אישי משלו. ובזאת צלח. כי מעבר להשפעות הסביבתיות והקלאסיות, הושפע מהרעיונות הפנטסטיים של מסיונרים נוצריים. הוא האמין ברוחות, וטען שהוא גלגול של נזיר  ממקדש הפרחים, זהות שנגלתה לו בחלומו. ציורו מ-1766 "שעשועי רוחות"  היקנה לו הצלחה ופרסום רב.ציורי הדיוקנאות שצייר את חבריו ושאר אנשי הרוח שחי בחוגם, היו מאד שונים מהדיוקנאות המקובלים. ראשית, בציורי נוף, האדם תופס אצלו מקום מזערי, עם כמעט ללא פרטים מאפיינים. בדיוקנאות שצייר לעומת זאת, אין כמעט רקע , אם בכלל, והאיפיונים המודגשים בהגזמה הם הבעות יוצאות דופן. מימד קריקטוריסטי-מוזר משהו, המדגיש את ביקורתו עליהם. לעיתים, נסך עליהם דימיון למלאכים הגרוטסקים שייצגו כוחות על-טבעיים.יש בציורים אלה משהו שחזר והופיע בציוריו של ויליאם בלייק, כשתיאר את אלוהים, המלאכים, וגיבורי התנ"ך שלו בסיטואציות גורליות. ציורי הפרחים, הרמשים והצמחים שלו הם סמלים בתרבות הסיניים למצב הקאוטי בו נתון עמו בשלטון שושלת המאנצ'ו. אלבום רישומי החרקים מבטא את התנגדותו לאינקוויזיציה הספרותית שהופעלה ע"י הקיסר קיאנגלונג, שגמר אומר לחסל כל רמז של התייחסות למאנצ'וז, שבני ההאן ראו כברברים. התייחסותו לתורת הדאו וקונפוציוס הקלאסיות, ציוריו מלווי הפואמות שכתבו הוא וחבריו המשוררים, ביטאו את דעותיו הסרקסטיות על החיים הפוליטיים. כמו – שור שעוטר בפרחים טרם העלותו למזבח; נחש שמסיים את חייו מתייבש על קיר; תרנגולת שהושארה להמשיך את הדור ללא בן זוג; ונמלים שנמשכו לריח ארנב (סמל המאנצ'וז) בדמיין שהן בדרך לתהילה ולעושר.מתחילת 1771 יצא למסעות כדי לתור אחר פטרונים. שלושה מהמסעות היו לבייג'ין, והיו משמעותיים לקריירה שלו. בהם הוא התחבר למעגלים חברתיים של פקידי שלטון גבוהים, אמנים ואספנים. הודות להם, התרחבו סגנונו והרפרטואר שלו בצורה משמעותית.הוא התייחס אליהם  בטקסטים שצירף לציוריו. בשנותיו האחרונות גברו עליו הגעגועים  לעיר הולדתו, כמו גם המצוקה הכלכלית, ואלה גרמו לו לעזוב את הצד החברתי, ולהתמסר למדיטציה. ב 1798 חזר ליאנגצו, שם נפטר ב 3.8.1799. בהשוואה לציירים אחרים, ולבני דורו, זהו צייר יוצא דופן, נועז, מעז להעביר ביקורת פוליטית, אך מצד שני, מאניש (מייחס תכונות אנוש) לרוחות ומלאכים. בזה הוא מחזק את דעתו ש"כל אחד הוא בודהה". לא להחמיץ, למי שמגיע לניו יורק עד ה 10 לינואר  2010.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/09 14:38:


      החכמתי, תודה.

      מעניין מאוד

      תודה

      יאירה

      ארכיון

      פרופיל