כותרות TheMarker >
    ';

    כל הdesign הזה

    עיצוב זה די הרבה, אבל לא הכל.

    0

    "טרגדיה יוונית" ישראלית

    4 תגובות   יום ראשון, 1/11/09, 08:06

    הסרט עג'מי הוא טרגדיה יוונית קלאסית.

    הכל בידי הגורל.

    לאף אחת מהדמויות אין שליטה על המהלכים המתבררים בסרט, לפנים ולאחור.

    בדומה ל"התרסקות" (הסרט והסידרה, אם כי הסרט עשה את המהלך הנרטיווי באופן דחוס יותר) הצופה רואה התרחשויות במימדי זמן שאינם קוהרנטיים ובצורות התבוננות שונות.

     

    למרות שכל דמות מנסה לכוון את עתידה לתוצאות הרצויות ולפחות לטובת  כמה ממקורביה, הכל משתבש.

     

    הכל משתבש לנער שרוצה לצאת ממצוקה חברתית.

    הכל משתבש לאחר שרוצה לעזור לאימו.

    ליפואי שמנסה לעבור "בסה"כ לנווה צדק" עם יהודיה.

    לאב שמנסה להסתדר בין העדות ולמנוע חתן מוסלמי מבתו הנוצריה.

     לאח שחי בקומיקס ומנסה להשליט סדר וצדק בעולמו.

    לשוטר שאיבד את אחיו ואת משפחתו.

     

    ביציאה מהסרט  המצוקה  חסרת המוצא של הדמויות יוצרת מועקה.

    הפרישה המורכבת של המהלכים העלילתיים היא חתרנית.

    לרגע אחד לא מוצגת "פוליטיקה" ישראלית.

    אין הצהרות לוחמניות או אחרות.

    המסקנות הן שלך לבד.

     

    "אין תוכנית. חיים. נקודה"...

     

    אבל לאחר זמן הצופה מעביר את החווייה אל התודעה ומנסח לעצמו התייחסות ומחפש את השורשים.

     

    יפה עושה הסרט בדרכו החתרנית: אף אחת מן הדמויות אינה "רעה".

    כולם כלואים במציאות מעוותת שאין ממנה מוצא.

     

    גם ב"כלה הסורית" היו הדמויות "בידי הגורל" . אלא שכשהודלקו האורות ידעת לכוון את תיסכולך לכיוון ברור.

    ב"עג'מי" עדיין תחפש אותו במשך כמה ימים אחרי הסרט.

     

    ותשאל את עצמך אם אנחנו חיים בטרגדיה יוונית קלאסית ללא שליטה על גורלנו.

     

    (ואם יצאת מסינמה סיטי אתה רואה בקצה מגרש החניה הגדול , על גבעה קטנה, את הקיר האחרון של הבית היחיד שנותר מכפר פלשתינאי שהיה שם פעם...)

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/11/09 08:42:

      אני חושש מהרחבת השורות האחרונות שלך...

      יופיו של הסרט הוא בכך שהוא "פתוח"- והמסקנות הן של הצופה.

      חידוש מרענן על רקע של שנים בהן סרטים "הסבירו" לנו את המציאות ובולט בדרך משלו על רקע הסרטים של השנים האחרונות שנמנעים מלהפנות ביקורת למישהו ("זו המציאות", "כולם אשמים", "המערכת") ומביאים יצירות אוניברסליות (הלוחמים והטראומה, הטנק המרחף במציאות חסרת אחריות וכו').

      "עג'מי" בהחלט מהוה מסמך נוקב- הצופה צריך להחליט לבד.

        3/11/09 01:17:

      גרתי 21 שנה ביפו, מעורבת מאד,פעילה ומכירה היטב את המתרחש.

      כשאתה חי שם , כל הזמן יש תחושה של חוסר שליטה,

      אתה לא יודע מאין יגיע המבול הבא,

      ריב בין שכנים, מכונית פרועה נוסעת, נערים צועקים, כל מיני.

       

      לפני שבועים חזרתי מלימודים במכללה, רציתי לעשות פרסה על מנת להגיע איילון,

      נאלצתי להכנס באחת הסימטאות,

      ואז..... רכב שמלפני עצר באמצע הכביש,

      יצאו מתוכו 4 גברים, נערים,

      ובשניה החלה מריבה בה זרקו כסאות אחד על השני ואיימו בדקירות סכין,

       

      תוך נשימה עמוקה הבנתי שאני חייבת לעשות רוורס ולעוף משם.

      הייתי בטוחה שבמבזק החדשות הבא מודיעים על קטטה עם נפגעים.

      עצרתי באמע הדרך להזעיק את המשטרה.

       

      הסרט מציג מציאות קיימת, שאינה שופטת את האנשים,

      בגובה העיניים,

      הצופה מזדהה עם כל הדמויות,

      אין קשר לסיכסוך המדיני.

       

      הכאב בגדול שאחוז במיעוט משפיע על המרקם ביפו,

      ישנם המון אנשים מקסימים, שנבלעים בתוך המהומה.

      רק כשיוצאים מיפו אפשר להבין את הטירוף, לראות אותו, כלא נורמלי.

        1/11/09 23:41:

      הסרט קדם לסדרה.

      הסדרה מעולה ומוקרנת כרגע בארה"ב בעונה שניה.

      משחק בה (היטב) דניס הופר, שהיום פורסם בעיתון שהוא בסרטן הערמונית.

        1/11/09 21:18:


      well put.

      אגב, לא ידעתי שהיתה סדרה "התרסקות"...מה בא קודם?

      ארכיון

      פרופיל

      שחר_קליין
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין