כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    המגירה השמאלית שלי

    0

    איזה צחוקים - מקרקפים נאצים

    ביקורת על "ממזרים חסרי כבוד"

    איזה צחוקים - מקרקפים נאצים

    5

    סרטים  

    6 תגובות   יום שני, 2/11/09, 00:42

    ראיתם את "ממזרים חסרי כבוד"?

    לא ראיתם? תעצרו כאן, לכו לראות, ותחזרו לפוסט הזה אחר כך. יש ספוילרים.

    חזרתם? יופי. ידעתי שאפשר לסמוך עליכם.

     

    ביקורות רבות נכתבו על הסרט האחרון של טרנטינו, ודעות שונות ומגוונות כבר נשמעו לגביו. אחרי הכל, זה לא סרט שאפשר לצאת ממנו אדישים. רציתי להתייחס לכמה מהתגובות שיצא לי לשמוע הרבה, ולבסוף להביא זוית קצת שונה על הסרט, שאותה טרם יצא לי לראות בביקורות שאותן קראתי.

     

    רבים היו הצופים הישראלים שחשו אי נוחות לנוכח הצגתם של היהודים הלוחמים בנאצים כברוטאליים, אכזריים ונקמנים. "לא כך היו פני הדברים", הם אומרים. וצודקים. למרבה המזל, לא מדובר בסרט תעודה, וטרנטינו אינו מתיימר לייצג את המציאות. חשוב שיהיו סרטים שיעבירו את השואה כפי שהייתה באמת, בצורה כמה שיותר נאמנה למציאות, כדי שהצופים יכירו את ההסטוריה. אולם לא כל סרט צריך להיות כזה.

    מלבד העיוות ההסטורי שלא מוצא חן בעיניהם, אותם צופים חשים שטרנטינו עושה כאן עוול ללוחמי היערות היהודים, כאשר הוא מציג אותם באור שלילי אף יותר מהנאצים. באחת הביקורות המוזרות שיצא לי לקרא נטען שלנדא צייד היהודים האינטליגנטי והרהוט (כריסטוף וולץ, תגלית מדהימה) הוא דמות מעוררת הזדהות, ולכן האמירות האנטישמיות היוצאות מפיו (כגון נאום העכברושים בתחילת הסרט) עשויות להתפס כנכונות על ידי צופים מסוימים. הזדהות היא כמובן עניין סובייקטיבי. בעיני לנדא מוצג כסדיסט וחולה נפש (אם יש ספק לגבי זה לאורך הסרט, הרי שהסצינה בה הוא חונק למוות במו ידיו ובהתלהבות רבה את השחקנית-מרגלת פון המסמרק, מחסלת את הספק הזה), ואם לא די בכך, הוא ממהר לעבור צד ברגע שהדבר עשוי להשתלם לו, ומכאן אנחנו למדים שלא הייתה אידיאולוגיה עמוקה מדי מאחורי אהבתו הגדולה לרצח של יהודים. הוא פשוט נהנה מזה.

    ומה לגבי שאר הנאצים בסרט? גבלס והיטלר, כמו גם שאר הצמרת הנאצית, מוצגים באופן גרוטסקי לחלוטין. למעשה הם אינם דמויות אלא קריקטורות. טרנטינו לא נותן להם אפילו את האפשרות להיות רשעים שאפשר לשנוא בצורה מכובדת. צולר החייל הוא מטרידן כפייתי שמאוהב בעיקר בעצמו. אין ספק שטרנטינו לא כל כך אוהב נאצים, והסרט לא מנסה לייפות את האס.אס. רק להציג אותם אחרת.

    ומה לגבי האופן שבו היהודים מוצגים? בצורה די אוהדת, למעשה. אמנם חבורת הממזרים הם אכזריים למדי, וברובם גם לא מבריקים במיוחד, אך הדמות הנלעגת ביותר על בורותה היא דווקא אלדו ריין (בראד פיט)- האמריקאי הטיפוסי שאינו יכול לומר מילה אחת בשום שפה שאיננה אנגלית. ואילו הדמות הברוטאלית ביותר היא דווקא הוגו שטיגליץ הגרמני. טרנטינו ממש הולך על ביצים כדי שלא יואשם באנטישמיות. אפילו יוצא עם דניאלה פיק. ובכל זאת, אנחנו רגילים להתגונן.

     

    צופים רבים אחרים דווקא אהבו את הסרט מאוד, ומצאו אותו משעשע ומצחיק, ומעבר לכך – סוף סוף מעניק ליהודים את הנקמה שהייתה חסרה להם כל השנים. בכתבה שפורסמה במוסף "הארץ" בסוף השבוע האחרון אומרת חוקרת שואה: "בהקרנה שנכחתי בה הקהל הגיב כאילו הנה, סוף סוף, הוא חלק ממעשה נקמה, וירטואלית אמנם, אבל נקמה, ושהגרמנים מקבלים את מה שמגיע להם. טרנטינו יצר את הפנטזיה שלנו".

    אין ספק שיש בסרט כמה וכמה סצינות מצחיקות מאוד. כבר הזכרתי את הסצינה בה בראד פיט מדבר איטלקית. אך הקהל צוחק בכל מיני סצינות. הקהל צוחק למראה סצינות הקרקוף. הקהל מוחא כפיים על כל נאצי הרוג. והכי קורע – כשכל הצמרת הנאצית עולה באש בבית הקולנוע. תמיד רצינו לראות את זה. למי מפריעה הברוטאליות של הלוחמים היהודים? סוף סוף, לא כצאן לטבח, נקמה יהודית חסרת מעצורים. שמחה וששון.

     

    והנה נקודה למחשבה. העלו בדמיונכם את סצינת הקולנוע מתוך "ממזרים חסרי כבוד". כל הצמרת הנאצית צופה בסרט המתעד את צולר הגיבור מחסל בזה אחר זה שלושת מאות אויבים של הרייך הגרמני. בסצינה הכמעט סוריאליסטית הזאת, כל רצח על המסך מלווה בפרץ צחוק מתגלגל באולם הקולנוע. במיוחד אנחנו מזדעזעים לראות  את היטלר מתפקע מצחוק, אל מול כל גופה שמוטלת על הארץ. גועל נפש.

    ועכשיו, תתרחקו מעט. הנה אתם, צופים בסרט שבו שושנה הגיבורה מחסלת שלושת מאות אויבים מרים, הצמרת הנאצית. (מספר הצופים המדויק, הזהה למספר ההרוגים של צולר, נאמר במפורש בסרט). והקהל צוחק.

    שושנה וצולר מוצגים זה אל מול זה לכל אורך הסרט. שניהם צעירים. שניהם חובבי קולנוע. שניהם אינטלקטואלים. שניהם גורמים למותם של שלוש מאות אנשים. הוא לוקח אוסף של מעשי הרג, ועושה מהם סרט. היא לוקחת אוסף של סרטים, ועושה מהם מעשה הרג אחד גדול. אך למרות ששושנה גאה בנקמה שלה, קשה לומר שהיא מאושרת ממנה. בסצינה דמוית רומאו ויוליה, כאשר שושנה חושבת שזה עתה הרגה את צולר, היא מביטה במסך ובמקרה רואה אותו דווקא בסצינה אנושית מאוד, בעיניו מבט שהיא אולי מפרשת כחרטה. באותו רגע גם לפניה מתגנבת ארשת חרטה על כך שהרגה אותו, חרטה שבעוד רגע תעלה לה בחייה. תחושת חמלה אנושית, שחודרת את השנאה ואת הרצון בנקמה. רגש שאיננו רואים אצל אף דמות אחרת בסרט הזה. יש פער גדול בין לרצות במותם של אנשים שלדעתך מגיע להם למות, ואף להביא למותם, לבין להפיק הנאה ממעשה הרצח. יש גם פער בין הרצון להפוך את ההסטוריה כך שהמלחמה תגמר מוקדם יותר ורבי המרצחים ימותו, לבין שמחה וצחוק למראה הקצינים הנאצים המקורקפים או עולים באש.

     

    אינני מתיימרת לדעת מה היה המסר של טרנטינו בסרט, והאם היה לו מסר, או שמצדו רק ביקש להשתעשע בקולנוע, כפי שהוא אוהב לעשות. אולם בעיני הסרט דווקא מעורר מרבצו לקח חשוב מהשואה, שקצת נשכח לאחרונה, לפחות במחוזותינו. לבני אדם, באשר הם, יש צדדים אפלים למדי. אנחנו יודעים להיות נקמנים, צמאי דם, סדיסטים, יודעים להנות מסבלו של האחר. לרוב הצדדים האלה שלנו מתחבאים בצל, אולם עם הטריגר הנכון הם יוצאים אל האור. "החיה הנאצית יכולה לצאת בעצם מכל חיה, אם רק יתנו לה את הטיפול המתאים" (דוד גרוסמן, ע"ע אהבה). הנה אנחנו, הצופים, בתל אביב ובניו יורק ובפריז, יהודים ונוצרים ואתאיסטים, הנה אנחנו כדמות מראה של החיה הנאצית. רק שעתיים וחצי של סרט עלילתי, ואנחנו צוחקים ממה שהם צוחקים. ולאן נגיע אם יטפלו בנו קצת יותר?

    "ממזרים חסרי כבוד" אינו שופט את שושנה. הוא גם לא כל כך שופט את דוני "הדב היהודי" דונוביץ', ושאר הממזרים. הוא לא עושה צחוק מהם, ובטח שלא מהשואה. הוא עושה צחוק מהקהל. והקהל, כתמיד, צוחק בלי להבין שהבדיחה היא על חשבונו.

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/1/10 16:43:

      אין לי בעיה עם ברוטליות יהודית כלפי הברוטלים כלפי היהדות

       

      אפילו מבחינה דמוקרטית זה בסדר:)

        3/11/09 09:50:

      ביקורת נבונה.

      כל הכבוד.

       

      אין ספק שממזרים חסרי כבוד זאת פורנוגרפיה מלחמתית גאונית, מתמשכת ומהנה של משחק-מקדים, ללא קטרזיס. עצבות מענגת.

       

      במילים אחרות, אהבתי... חיוך

       

      אהבתי את הביקורת שלך, האינטליגנטית. תודה 

        2/11/09 19:14:


      גם אני צחקתי המון בסרט (ראיתי אותו לפני מעל חודש) מעבר לקטעי "השיק" והצמרמרה שהעבירו בי עם הסכין על בשר הקרקפת,

      בכל פעם שנאמר השם "שושנה" בסרט ,נקרעתי מצחוק ,בקיבוץ בו מתגוררת משפחתי יש לסבתא שלי חברות רבות וניצולות העונות לשם הזה ואיכשהו אני לא מסוגלת לדמיין אותן ככה מגניבות כמו הצרפתיה הזאת.

        2/11/09 16:51:

      צטט: ערן קידר 2009-11-02 16:19:52


      צודקת מאה אחוז. זה בדיוק מה שטרנטינו עושה: צוחק על הקהל, גם היהודי. לכן הוא הגיע לכאן לפרמיירה. הוא רצה להיות כאן , להיות עד לתגובה היהודית, כשהוא מבעיר את המסך. הוא רצה לראות את הישראלים צוחקים. צוחק מי שצוחק אחרון. אבל הסרט מאמת משעשע. לכן טרנטינו די גאון, לא?

      טרנטינו די גאון ללא ספק, והסרט באמת משעשע, אבל הייתי די בשוק בפעם הראשונה ששמעתי שהצופים צוחקים ומוחאים כפיים בקטעים הברוטאליים. אנחנו ראינו את הסרט בVIP, עם מעט אנשים, שם לא ממש היה האפקט הזה.

       

       

       

        2/11/09 16:19:

      צודקת מאה אחוז. זה בדיוק מה שטרנטינו עושה: צוחק על הקהל, גם היהודי. לכן הוא הגיע לכאן לפרמיירה. הוא רצה להיות כאן , להיות עד לתגובה היהודית, כשהוא מבעיר את המסך. הוא רצה לראות את הישראלים צוחקים. צוחק מי שצוחק אחרון. אבל הסרט מאמת משעשע. לכן טרנטינו די גאון, לא?

      ארכיון

      פרופיל

      מילה אחת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין