כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    מה שנשאר

    ביקורת על מה שנשאר

    מה שנשאר

    1

    אמנות ובמה  

    2 תגובות   יום שבת, 14/11/09, 14:00


    מה שנשאר

    שלומית הייט במוזיאון ארץ ישראל

    לאחר שנים בהן הירצתה על אמנות ואצרה תערוכות, עשתה שלומית הייט תפנית, ובחרה בצילום. הידע על האיקונוגראפיות האמנותיות, הסגנונות וכל מה שקשור ביצרת אמנות – היה כבר ספון בה. ואז החלה ללמוד צילום, וכעת מוצגות יצירותיה באכסדרת קלצ'קין במוזיאון ארץ ישראל בת"א.נושא צילומיה הוא חפצים ופריטים שהשאירו אחריהם הוריה, וכעת הם מצויים בביתה. כמו: הסוודר הוורוד שאמה המנוחה סרגה לה; הפסנתר המיניאטורי הנראה בתמונה כאן, כשלידו אגרטל בדולח מזרח אירופיאי קלאסי ועוד.

    הצלחתה של שלומית בתערוכה  מורכבת מכמה גורמים: הקומפוזיציה המושלמת שבחרה להציב אותם. האור הטבעי בלבד של אחר הצהרים, שמלטף ברכותו את האובייקטים ונוסך בהם רגש וצבעוניות מיוחדת, והחפצים עצמם, שרבים ייזכרו בשכמותם, ששכנו בבית הוריהם.הנוסטלגיה היא רק חלק. ההתייחסות האמנותית שמקורה בהמשכיות המסורת של גדולי הציור בעולם לצייר את הסובב אותם, המצוי בסביבתם הטבעית – זוהי מסורת קלאסית ומודרנית כאחת. הטבע דומם של שארדן, של בונאר, מאטיס ואחרים – ניצב כאור לרגליה. הצפיה בהם בתערוכה מרשימה ללא ספק, יותר מאשר הצילום הקטן המצורף כאן לביקורת. נושאי הצילומים מוצגים בקלוז אפ  בצילומים בפורמטים גדולים, בצבעוניות ובאיכות מעולות, והן נראים כציורי שמן היפר ריאליסטיים לחלוטין.

    תערוכה שתלבב עין כל אחד. עד ינואר 2010.    

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/09 23:33:


      תערוכה נפלאה ומפתיעה.

       

      אני צלם חובב זה לא מכבר והנושא המועדף עלי בצילום הוא אנשים. למרות שצילום עצמים דוממים בדכ' "לא עושה לי את זה" הצילומים בתערוכה על האור החם והטבעי, החפצים שהם ממש מוכרים כי בכל בית יש כאלו ויחד עם זה התחושה  שהם כל כך אישיים ומלאי חיבה וזכרונות מותירים הרגשה אנושית חזקה, כאילו האנשים שהחפצים שייכים להם נמצאים בצילום. מאוד מרגש.

       

      בנוסף לכך האיכות הטכנית של הצילומים מעולה לדעתי.

       

      היה מענין להכיר את הצלמת ולשמוע ממנה ישירות על העבודה.

       

       

        14/11/09 19:15:
      תערוכה נהדרת לאמנית מיוחדת במינה.

      ארכיון

      פרופיל