כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    ג'ורג'יה או'קיף המופשטת

    2 תגובות   יום רביעי, 18/11/09, 16:22

    ג'ורג'יה או'קיף המופשטת

    במוזיאון  WHITNEY  בניו יורק

    ציורים מסעירים, מפתים ונפלאים, שלבטח יטביעו את חותמם על כל הצופים, ובמיוחד על אמנים בני זמננו, ויחוללו שוב מהפכה בעולם האמנות. כך תערוכתה של ג'ורג'יה או'קיף במוזיאון וויטני , בניגוד לתדמיתה כציירת אירוטית, חושפת את היותה בראש ובראשונה ציירת מופשט. ואם הצופים בחרו לנכס לציורי הפרחים הענקיים שלה דימויים מיניים – זו בעיה שלהם.כי או'קיף (1887-19869), בנוסף להיותה גדולת הציירות באמריקה במאה ה-20, היתה גם חלוצת הציור המופשט בארה"ב כציירת-אשה. היא נולדה בחוות הוריה בוויסקונסין,שם גם למדה אמנות ,ואף נפטרה בנופי המדבר המערבי של אמריקה. את תואר ההוראה רכשה בניו יורק, וכל ביקור שם תרם להרחבת אופקיה. באחד מביקוריה, בגלריה שפתח הצלם הדגול, העיתונאי ואספן האמנות אלפרד שטיגליץ – "291", נפתח לפניה הצוהר לאמנות האירופאית המודרנית. באמריקה שלט עד אז הסגנון הריאליסטי עם שבבי אימפרסיוניזם. אך רק שטיגליץ (1864-1946), עם הראייה הרחבה שלו, שאחראי החל מ- 1908 להצגת אמנים כמו מאטיס ופיקאסו בגלריה שלו - ובהשפעת תערוכות אלה ואחרות, החלו אמנים אמריקאיים כמו ג'ון מרין, ארתור דאב ומארסדן הארטלי ליצור אמנות אמריקאית חדשנית, והם שהיו חלוצי המופשט שם.ביקורי או'קיף ב"291" עשו את שלהם גם עליה. היא התמקדה ברישומים מופשטים לחלוטין, שהיתה בהם נגיעה של ארט-דקו, מתקופת לימודי העיצוב שלה קודם לכן. חברה שלה,אניטה פוליצר, עימה התכתבה, ולה שלחה קובץ מהרישומים המדהימים האלה, הראתה אותם ללא ידיעתה, לשטיגליץ. הלה נכבש בקסם הכשרון הבלתי רגיל, והחלה התכתבות ביניהם. לאחר שהכירו, הוא אף הציג את הרישומים בלא ליידע אותה, בתערוכה קבוצתית. בהמשך, החלה פרשת הקשר העמוק ביניהם, כשהוא היוזם והמחזר הבלתי נלאה. אז גם החל לצלם אותה בעירום, ובהמשך, כשהוצגו צילומים אלה,  נחשף ציבורית הקשר בין הגבר הנשוי והמבוגר ממנה ב-23 שנה, לבין האמנית בראשית דרכה. אין ספק, שהקשר הזה הוא שהעניק לה את ההזדמנות להציג, להתפתח ולהפוך למה שהיא, כפי שהכתיר אותה השבועון "לייף" ב 1938 כ"אשה-הציירת הנודעת ביותר באמריקה". מוזיאון וויטני, שהוא מוזיאון המוקדש רק לאמנות אמריקאית, הקדיש ומקדיש לה תערוכות, כפי שזכתה במהלך חייה להציג בכל גדולי המוזיאונים. ב"מומא", בסן פרנסיסקו, במרכז פומפידו ועוד. למראה היופי האצור בציורי הנוף המדברי, בטבע דומם, ובמופשטים (שאת רובם לא ראו כולם, כי הצלחתה היתה רבה יותר בציורים התיאוריים), נפש הצופה מתעלה לספירות עליונות. זוהי הרגשה עילאית, שלכמותה לא זוכים ביום יום. אחרי צפיה בתערוכה כזו – קשה להסתפק באמנים חקיינים, חסרי כשרון בולט, וחסרי אמירה. נכון שהיא זכתה לביקורת קונטרוורסלית החל מ- 1917, כשיצאה עם הציורים המופשטים. המבקרים האמריקאיים לא ידעו איך לעכל זאת. ואולי עקב זאת עברה לציורי הטבע-דומם המקסימים אף הם. אך לאור התערוכה הכה יסודית, שמציגה את יצירותיה מתחילת הדרך ועד סופה, כשהיא מציירת גם כשאיבדה חלק גדול מראייתה בשנותיה האחרונות, ציוריה הם אבן דרך בתולדות האמנות, סמל לדבקות במטרה, התגברות על בגידת אהובה בה עם צעירה בת 22, וחזרתה אליו ותמיכתה העמוקה בו במיוחד לאחר התקפי הלב ובהיותו רתוק למיטה, עד למותו.  בספר המופלא המלווה את התערוכה, שמעמיק כמוהו טרם נראה, מובאים אירועים היסטוריים ואחרים בצמוד למתרחש במהלך חייה. תענוג ונכס כאחד.

    התערוכה תוצג עד ה- 17.1.2010.
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/5/13 16:49:
      יפה
        18/11/09 19:24:


      בזכותה התחלתי לצייר

      היא ההשראה שלי לאורך כל דרכי.

      תודה על הנאמר

      מה גם שהוא ידוע לי .

      תמיד מסקרן

      ארכיון

      פרופיל