קורעת ספרים
חוקרת את השיח בין המינים בספרות, מנחה מועדוני קוראים אוהבי ספרות ברחבי הארץ, מבקרת ועורכת.
בואו נקרע ספרים ביחד, במפגשים ספרותיים בהנחייתי!
לפרטים: sara_sagi@walla.com
הדבר היה ככה: לא מספיק מעניין
על העטיפה כתוב: מאיר שלו. השפה והסגנון – מאיר שלו. המחיר? 88 ₪ טבין ותקילין על ספרון קטנטון. ללא ספק: מאיר שלו. התוכן? או. טוב ששאלתם. אז התשובה היא ככה: אם זו לכם הפעם הראשונה שאתם קוראים את מאיר שלו, יכול להיות שתיהנו. לא בטוח. אם קראתם יצירות קודמות של מאיר שלו - צפויה לכם אכזבה. מאיר שלו בחר לספר לנו סיפור משפחתי קטן. החומרים מוכרים מספריו הקודמים: רומן רוסי, כימים אחדים, פונטנלה ועוד, אלא שהפעם הנפשות הפועלות מופיעות בשמותיהן האמיתיים. אם כך – בִּדיון או ריאליה? על השאלה האם זהו ספר ביוגראפי עונה שלו בעצמו: "במשפחה שלנו הזיכרון והדמיון הם שני שמות שונים לדבר אחד" (22), ובקיצור – מתחמק מתשובה. גיבורו המוצהר של הספר הוא שואב אבק. בחירה בעייתית. שלו מגייס לשם כך את השפה העשירה ואפילו מעט ממשחקי הלשון הידועים שלו. אבל – זה לא זה. לקראת סוף הספר תוהה סוחר שואבי אבק: "מעניין למה דווקא שואבי-אבק עושים אותנו סנטימנטליים כל-כך, הרבה יותר ממקררים או ממכונות כביסה." (224) ממאיר שלו לא הייתי מצפה לכזאת האבסה. תן לנו להחליט לבד אם שואבי-אבק עושים לנו את זה... ההנמקה הרשמית להופעתו של שואב האבק בסביבה חלוצית ולא קפיטליסטית בעליל, נהלל של שנות ה-30, היא מלחמתה הסיזיפית של סבתא טוניה בלכלוך ובאבק. "...האדמה היא אינה רק נחלת אבותינו וקרקע בתולה... בנסיבות מסוימות, לא נדירות כלל, אין היא אלא לכלוך"(53). שואב האבק מופיע רק במחצית הספר, ועד אז הוא מוזכר כהבטחה גדולה, או כממתק שאנחנו כה מצפים לו. אנחנו לא. כתפיו של שואב האבק צרות, תרתי משמע, מלשאת את כל המטענים המשפחתיים ששלו מעמיס עליהן, ובוודאי צרות מלשאת רומן שלם. (הזהו רומן?) אם ברומנים הקודמים של שלו עליתי על גדותיי מרוב התמוגגות (כן. אני מודה. השטיקים והטריקים עובדים עליי), הרי שהפעם נותרתי וחצי תאוותי בידי. אין לשלו להלין אלא על עצמו. זה הוא שהעלה כל כך את רף הציפיות. העוקץ קהה. החזרות מרובות. אם פעם אחת גיחכנו למשמע שיבושי העברית של סבתא טוניה, הרי שבהמשך נאלצנו לקרוא את משפטי המחץ שלה שוב ושוב, בהקשרים שונים, בהיזכרויות ובציטוטי ציטוטים. חבל. דווקא חיבבנו אותה בהתחלה. טריק נוסף שלא עבד (עליי, בכל אופן) הוא ההאנשה. חפצים ובעלי חיים מואנשים ומקבלים חיים משלהם. זהו גימיק נחמד ושובה לב כל עוד הוא מופיע במינון הנכון."הוא [הכיסא] הביט סביבו, נבוך מעירומו הפתאומי, מהחופש ומהאור החזק... אך יודע שמדובר בשחרור של ערב אחד בלבד, בפגישה עם ישבן אחד בלבד ..." (25). גם בקרביו של שואב האבק פועמים רגשות אנושיים: "...ואילו עתה, כלוא באמבטיה, כרסמו בו אי-הוודאות והחשש, ואחר-כך גבר הייאוש, ובסופו של דבר הגיעו ההכרה וההבנה. הסוויפר הבין ששוב לא יראה אור יום." (167) או - "ווייטי היה סוס חכם ונחמד, אבל לשמור סוד הוא לא ידע" (128). אם בספרים קודמים ניסיתי לא להפריע את מנוחת השכנים, והתאפקתי לא לצחוק בקול (ולא לבכות בקול), הרי שהפעם חייכתי קלות במקרים נדירים בלבד. הנה דוגמה: "כאן אני מבקש להבהיר שהשימוש בדימוי הסוס הטרויאני הוא שלי ולא של סבתא טוניה. אני חושש שעל אף ההיכרות הקרובה שהכירה כמה וכמה סוסים, באוקראינה ובפלשתינה, ולמרות ההשכלה שרכשה ב'גימנזיה', הסוס הטרויאני לא היה חלק ממערך האנלוגיות שלה" (161-162). אני לא יודעת מה איתכם. אותי זה הצחיק. כמעט אמרתי נואש, מדי פעם ניקרתי ולא ידעתי אם אני מעיינת שוב ושוב באותה פיסקה או שזוהי עוד אחת מן החזרות המרובות המאכלסות את הספר הזה, אבל או אז באה ההארה. כלומר – האהבה. כשני פרקים לפני הסוף מתאהב המספר בנערה קסומה, מושכת ומשוחררת, לא לגמרי פנויה ולחלוטין לא תמימה. וכשמאיר שלו כותב אהבה, הוא פשוט עושה אהבה עם המילים וגם איתנו, הקוראים. וכמעט ברגע האחרון אנחנו נושמים לרווחה: הוא לא איבד את זה! שלו כבר לא מפליא כמו פעם במשחקי המילים, אבל כשהוא מבקש לתאר נשיקה בין שני ממושקפים הוא אומר: "לא אשחית מילים על עיניים ערלות" (184). ואנחנו יודעים בוודאות: לא נס ליחו. יש למה לצפות. יש למה להתגעגע.
מוזמנים לעיין בביקורתה של ד"ר שרה שגיא על תמונות מחיי הכפר של עמוס עוז, על ימיו ולילותיו של הדודה אווה של אמנון דנקנר, על בשבילה גיבורים עפים של אמיר גוטפרוינד ועוד. וכמובן - להגיב!
המפגשים סהפרותיים בהנחיית ד"ר שרה שגיא מתחילים בספטמבר. נותרו מקומות ספורים בקבוצות זכרון ונהריה.
לפרטים: |
תגובות (121)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ובכן,
הדבר היה ככה: לפני כשנה. אולי יותר..
חיפשתי ספר קטן וקל (במשקלו) בדיוטי פרי.. (בפעם ההיא שכחתי להביא ספר)
(וכמובן, שם זה עלה פחות..)
שמחתי לגלות את הספר הזה, מכיוון שהוא לא הכביד על משאי הצנוע.
ובכן,
אני דיי מסכימה עם הביקורת שלך.
למה רק "דיי" ולא לגמריי?
א. כי בשביל הטיסה הוא היה בול. ממש ספר חמוד.
ב. כי מי שקורא אותו בלי לצפות לחוויות הגדולות שמאיר שלו מסוגל להעניק,
מסוגל להינות מה"חמידות" של הספר.
- לכשעצמי, מהר מאוד הבנתי ש"מאיר שלו" כמו שאני מכירה לא ייצא מזה,
אבל נהניתי ממה שכן היה בו. אפילו מאוד. באמת ספר טיסה חמוד. אבל כמובן, לא יותר.
תודה גם לך, שוש.
אני שמחה שנהנית!
תיהנה!
הספר נ-פ-ל-א!!!-!!!-!!!
פשוט קובץ של חלקיקי אושר צרוף.
מאד מאד מאד מומלץ
תודה על תגובתך, טבחית.
אני מבינה שנותר לך זמן לבישולים..
אהבתי מאד את כ'ימים אחדים'
גם 'רומן רוסי' היה טוב
הבנתי כבר שבזה הוא מיצה
אחרי הביקורת שלך
לא אקרא
בהחלט חסכת לי זמן
חן חן על התגובה,
שרה
תודה ששיתפת
המשך יום מקסים
מאירתודה על תגובתך המושקעת.
ביקורתה של קורעת הספרים היא עניינית ומעניינת.
התרשמותי שונה לחלוטין.
מאיר שלו לא כתב אוטוביוגרפיה בספרו "הדבר היה ככה"
"את הסיפור הגדול על המשפחה הגדולה שלי אולי אכתוב בספר אחר בפעם אחרת. אספר על הורי ועל הוריהם, על נחלי
היבוק שעברו ועל המאבקים שנאבקו. אתאר את עבודות הפרך של הגוף ואת מאסרי העולם של הלב. אעיר את עטי על קרבות
הביניים של האהבה, מלחמות הרועים של הרעיון, אליפויות הסבל, סכסוכי השליטה על בארות הזכרון... וכל זה, רבותי, כחלק
לא נפרד של המהפכה הציונית" [עמ' 13 - 14]
לא זה המקום, כנראה, להתייחס לכל אחת ואחת מהמטפורות היפהפיות בקטע שלמעלה, וגם לא לרמיזה הצינית על
אוטוביוגרפיות "לאומיות" למיניהן. אבל קיימת כאן הכרזה ברורה על דרכו של המספר; לא תהא זו אוטוביוגרפיה.
המספר גם איננו הגיבור של הספר הקטן והמקסים הזה. ותאמינו או לא, גם לא הסוויפר. (בעניין של הסוויפר, אכן הייתי
מדללת בצורה משמעותית את מקומו ונדודיו בספר, על אף שהוא מנסה להוות מעין עמוד שדרה מרכז של כל הסיפורים
והזכרונות. יחד עם זה יש לו תפקיד ייצוגי ברור בסיפור; הוא הרי נציגו האמריקני של הדוד הקפיטליסטי בישוב הציוני והסוציאליסטי
שמוקם בארץ הקודש)
מאיר שלו העלה בספרו את המשפחה האהובה שלו על הבמה, או אם נתמקד: את הזכרון התרבותי של המשפחה הרחבה שלו,
ואם נדייק עוד יותר: את הקוד הסודי שלה. שהרי לכל משפחה יש הביטויים ומטבעות הלשון שמיוחדים רק לשיח שלה
וזר לא יבין אותם. מאחרי כל ביטוי שכזה יש סיפור, שהמשפחה מכירה ומתענגת על סיפורו והזכרונות שהוא מעורר - פעם
אחר פעם. פעמים רבות הוא חוזר בספרו על המשפט: "עד היום אנחנו אומרים...".
כ-30 ביטויים משפחתיים כאלו מניתי בספר, וכל אחד מהם נושא עמו, מעבר לסיפור ולנוסטלגיה, גם היגד מסויים של
המספר ו/או סביבתו.
זהו ספר קטן ומקסים, מלא אהבה והומור, כדרכו הטובה של הסופר, אך גם אינו נקי מחתרנות סמוייה כנגד הקולקטיביות
הז'דנוביסטית שמנסה לדכא את האינדוידואל היוצר, הייחודי - זה שדובר בשפתו המיוחדת, זה שלא נכנע לתכתיב החברתי
האוכף, זה ש... עושה גם מניקור.
אני ממליצה בחום לקרוא את הספר!
תודה על תגובתך המפורטת והמעניינת!
שרה
אהבתי את הביקורת.
אישית אני חושב שמאיר ניסה דרך חדשה וקצת שונה.
אם הצליח או לא? נושא לוויכוח וטעם אישי.
אבל אין הרבה סופרים שכבר הגיעו למנוחה ולנחלה וניסו לפלב לעצמם דרך חדשה.
גם אני איתך.אני נהניתי גם מ'כימים אחדים' ומ'פונטנלה'. אני בעיקר נהנית מאופן הכתיבה, מהשליטה הוירטואוזית בעברית ומחוש ההומור.
התכנים, הדמויות והמקומות אכן חוזרים על עצמם בדרך זו או אחרת: הדמות העיקשת כפרד, הדמות עם הפגם בדיבור או עם העברית המשובשת וכו'. ב'יונה ונער' אני אישית הרגשתי שעושים עליי מניפולציה, במיוחד בסיום. לי ההרגשה הזאת לא נעמה, אבל עם ישראל אהב וקנה בהמוניו.
לדעתי מאיר שלו מיצה את עצמו בשני הספרים הראשונים רומן רוסי המצויין ועשיו הטוב. מאז הוא רק מחזר את אותם חומרים והלך מדחי אל דחי. הביקורת שלך חשובה כי דווקא היו לו הרבה פירגונים, אבל כאחת שקראה כמה ספרים שלו, אני שמחה שאת חוסכת לי את החומר הלעוס שבספר הזה.
אבל אם תגיע לקרוא אותו - אל תשכח לספר לנו..
תודה על תגובתך!
ובכן לא קראתי את הספר אבל קראתי את מאיר שלו בעבר- והתמוגגתי
ואני חייב לציין כי לאחר קריאתי את הפוסט הזה- עולה בי הספק אם אגיע לספר הזה בכלל..
יופי של ביקורת.
תודה:-)
לא זכור לי שכתבתי על גידי גוב,
אבל תודה על התגובה ה-100 לביקורת שלי.
שרה
חן חן, והמשיכי לשלוח קישורים לביצועים נפלאים של יצירות קלאסיות!
שרה
תודה ! לעיתים מרתק לקרוא ביקורת טובה על ספר מאשר את הספר עצמו:)
תודה על תגובתך, חסיד.
שרה
תודה על הביקורת
נמנה מחסידיו של האדמור מאיר
*
תגובה מאוד מעניינת.
אהבתי.
כתיבה מאוד מעניינת,
אהבתי
מאיר
תודה על הפרגון ועל התגובה.
שרה
גם אני, כמו אחד מקודמיי כאן, בין המגיבים, נשברתי סופית בפונטנלה.
אהבתי מאוד את כתיבתך.
בהצלחה, שקדיה.
אשמח לבוא להשקת הספר.
גם אם מאיר שלוו יכתוב רשימת מכולת, אני אחשוב שזאת שירה.
בכלל לא מתפלאה שאתה אוהב אותו, ארז.
בתור מאיר שלוופיל כבד הספר הזה נמצא אצלי ברשימת "הספרים שיש לרכוש ולהניח כבר ליד המיטה" מרגע יציאתו לאור, אך מכיוון שאני בעיצומם של כמה שקדמו לו עוד לא התפניתי לכך...
עכשיו כמובן שאגש אליו בבחינת כבדהו וחשדהו, עם פחות ציפיות אולי (עדיין עם רבות מהן שכן כמוזכר לעיל מאיר שלו נמנה על הסופרים האהובים עליי) אך עדיין אקנהו ואקרא אותו, בתקווה בשקיקה.
למרות הביקורת, ולמרות הסיכוי שאתאכזב גם כן מספר זה, עדיין אני אופטימי ומצפה לבאות (מוזר כבר לפתח ציפיות לספרים עתידיים, לפני שקראתי את הנוכחי...) ואני סמוך ובטוח שאפילו אם הייתה כאן נפילה אין הדבר אומר שהיא תישנה בעתיד. זאת בהסתמך על נסיון העבר, כאשר "בביתו במדבר" גרם לי למפח נפש ולאכזבה בכמות שאין לתאר - הוא "חטא" שם בכל הרעות החולות שהוזכרו בביקורת הכתובה כאן, החל בשימוש בשטיקים וכלה בחזרה חוזרת ונשנית באותם סיפורים עד לעייפה - אך עדיין "פונטנלה" כבר היה שיפור משמעותי עם רמיזות למאיר שלו הישן והטוב, ו"יונה ונער" גרם לי לחייך לעתים קרובות ולא הצלחתי להניחו ולו לשנייה.
בשורה התחתונה, תודה על הביקורת המעולה, ועוד יש תקווה ל"שיפור דרכיו" (וכתביו) של מר שלו.
גיא.
תודה על תגובתך הכנה,
שרה
אכן מסכימה - או שאוהבים או שממש לא, ואני בין אלו שלא. משהו בכתיבה מזוייף לי, ומעולם לא הצלחתי להתחבר.
מסכימה גם עם הקורעת - הרבה שטיקים וטריקים. מעדיפה בהרבה את ספריו לילדים, ובמיוחד הספר המקסים על הקבב הרומני.
אני שמחה שנהנית, ומצפה בכליון עיניים לספר הבא של שלו.
אני ממליצה על תקופת צינון בין 'רומן רוסי' לבין כל דבר אחר, כפי שכבר ציינתי באחת מהביקורות שפרסמתי כאן.
אגב, גם מספרים של 500 עמודים אפשר להתאכזב מאוד. (גם על זה אפשר לקרוא כאן, בביקורות קודמות שלי).
חן חן על הפרגון.
הוא הגיע בדיוק בזמן..
תודה...
הוא מחכה אצלי אבל לא מזמן סיימתי את "רומן רוסי",אז אני צריכה לנוח קצת ממאיר שלו.
מעניין שהזכרת את המחיר שלו, כי אותי זה מרתיח שספרים קטנים, דקים, עם פונט גדול והרבה רווחים, עולים כמו ספרים של 500 עמודים.
זה לא נראה לי הוגן...
יקירתי,
מסתבר שגם סופרים נערצים נופלים במלכודות...
אותי שכנעת, כמו תמיד ביקורתך מרתקת, ישירה אך עדינה בו זמנית,
מצפה בסקרנות לפוסט הבא שלך,
אהבה מתמי
אין בעד מה. בכיף.
תודה תודה תודה תודה
אמיר
תודה על המחמאות.
שתפי אותנו לאחר הקריאה!
שרה
יש משהו במאיר שלו שיכול לגרום לי לקנות את הספר מבלי לקרוא אפילו את התקציר או את חוות הדעת.
כשאני לוקחת ספר של מאיר שלו אני יודעת שאני אכנס לתוך ספר עם משחקי מילים ופשטות מופלאה.
לא קראתי עדיין את הספר עליו את מדברת, ולמרות שהוא נשמע כלא מתאים לסיגנונו של שלו, אשמח להכיר צדדים נוספים שלו.
אני מאמינה שכל אדם משתנה במהלך חייו, ולכן גם כתיבתו משתנה.
מאוד נהנתי לקרוא את הביקורת שלך, היא כתובה בשנינות ובקלילות שגורמת להנה מרובה:] תודה רבה לך!
תומר,
תודה על עמדתך הייחודית.
שרה
שמחה שנהנית.
תודה על תגובתך!
שרה
מאיר שלו כמו גבינה איכותית,
הולכת ומתקלקלת ככל שאתה מתרחק מהמקרר.
או במילים אחרות,
רומן רוסי (לדעתי ) היה שיא הכתיבה שלו ומאז...
תומר
מה שקסם לי בספר הוא הגיאגרפיה - מי שחי בעמק נהנה להתחקות אחרי המקומות שהוא מזכיר. בד"כ הם כל כך מוחשיים בספר אך לא קיימים במציאות.
הפעם...דיוק , התיאורים הם אמיתיים...הדרך שבה .. , לשמוע את מהומת הכפרים מסביב ואת הסבתות מוציאות את הזכרונות מהבוידם ומוודאות שסבתא טוניה אכן הייתה מכשפה לא קטנה וסיפורים נוספים שמאיר שלו לא שמע עליהם.
בעיני זה מקסים, מחיה את הנעורים של הרבה חברה מהעמק ומחבר את הצעירים לשורשים.
פשקדית,
כשייצא, בלי עזרת השם, עם עזרת המו"ל, הספר עליו אני עובד כעת, הוא יעמוד לגורלו בפני המבקרים,
וכל אחד יהיה רשאי לכתוב כל מה שיעלה על רוחו, ולי לא תהיה כל השפעה על מה שהם יכתבו.
ומכיוון שכבר כתבו ביקורת קטלנית על הספר שפרסמתי לפני שנים, אני יכול להגיד לך שאפשר לעמוד בזה, אם אתה לא רוצה להתפרנס מזה. בכתיבה עצמה יש כיף מספיק גדול שמפצה על הרבה דברים שקורים אחר כך.
מכיוון שבכל יום יוצאים בארצנו הקטנה כעשרה ויותר ספרים, והזמן שאני יכול להקציב לקריאת ספרים הוא מוגבל,
הרי שאם יש מישהי שאני מעריך את דעתה המלומדה (מאד, תאמיני לי...), הרי שאני מוכן לקבל אותה.
בהזדמנות חגיגית זו אני גם רוצה להזמין אותך לבוא לערבים הספרותיים ששרה מארגנת, בטבעון.
כל ערב - דליקטס אמיתי, ואת זה אני אומר כאחד שאוהב ספרות.
פרטים אצל שרה.
מה זאת אומרת "שפה מדוייקת מדי" לשם איזה צורך אתה כקורא זקוק לשפה לא מדויקת? מצד אחד אתה מתלונן על השפה המדויקת מדי, ומאידך אתה אומר שדמותו של ברוך לא מבטאת רגשות. מי שלא מבטא רגשות הוא לא מדויק כל כך, האין זאת? חשבת אולי שיש סיבה שברוך לא מבטא רגשות? אולי הוא לא מסוגל? אולי כך הוא בנוי על ידי הסופר?
אני מתפלאה איך אנשים כמו הדב מהיער למשל הולכים שולל אחרי בקורת ש...בשביל מה את קוטלת ספרים בעצם? היית רוצה שיקטלו את שלך? מי שמך? האם באופן תיאורטי אם לא היה נותר אף ספר בעולם, היית מסוגלת להוציא משהו תחת ידך, אורגינלי מבית היוצר שלך? תמהני.
ולביקורת שלך. הסיבה שאיני מתייחסת עניינית כפי שהגדרת היא שלא קראתי ספר ספיציפי זה של שלו. קראתי ספרים אחרים שלו. הרבה אנשים היו רוצים לכתוב כמותו. כולל אותך. אותו דבר לגבי אלנבי של גדי טאוב שקרעת.
קורעת ספרים...היכן שקורעים ספרים, קורעים גם אנשים. אל תתפלאי אם יקרעו אותך בחזרה וגם יזרקו לזבל.
אני אשלח לך שירים שלי ל"בקורת ספרותית". אמא'לה. אולי בעצם לא כדאי לי....
תודה על תגובתך המנומקת לעילא.
ידידתי קורעת הספרים - קראתי לא מעט ספרים שהייתי מוסרת לך לקריעה, והעונג היה כולו שלי...
לדידה של ביקורת זו. אני דווקא נהניתי מאוד מהספר, וגם משפתו העשירה כמובן של מאיר שלו.
נהניתי יותר אפילו מרומן רוסי.
יכול להיות שהוא פרט על הנימים הנוסטלגיים בנשמתי. על כך שבכל משפחה נוצרת "עגה" פרטית, שמונחלת לדורות הבאים (כך גם במשפחתי), על נשים חזקות ובלתי אפשריות.
בכל מקרה, אני רחוקה הייתי מלהתאכזב מהספר. נהניתי, ואני ממליצה למי שטרם קרא לקרוא ואז לחרוץ דינו.
ואני שואלת האם הגברת המגיבה מסוגלת להגיב עניינית על הביקורת.
תודה על תגובתך, ורד, ובהצלחה בהמשך דרכך!
ואני שואלת את עצמי אם הגברת הקורעת עבודה של יוצרים אחרים, מסוגלת לכתוב בעצמה ספר.
דב.
כשאתה תוציא ספר בעזרת השם, אני מאחלת לך שלא יוציאו עליך ביקורת קטלנית כזו שתגרום לאנשים "לא לקרוא"
ותחשוב על זה.
אוהבת את הכינוי שלך- קורעת ספרים.
לא קראתי את הספר. אך היה מעניין לקרוא את הביקורת שלך.
תודה ששיתפת אותנו.
תודה על תגובתך
וחנוכה שמח גם לך!
שרה
נהניתי לקרוא אותך
ותודה שלי חסכת והרגעת שלא הגיע לידי הספר .
חנוכה שמח
שלמה
תודה על ההזדהות!
חותם על כול מילה.
אשמח לשמוע את דעתך לאחר הקריאה.
תודה על תגובתך,
שרה
קורעת ספרים ערב טוב, שמחה להיות בין חברייך ומכרייך, העונג כולו שלי.
לעניין הספר והסופר, אגש ישר ולעניין
אני לא אוהבת לתת דעה על משהו שאני לא מכירה.
את מאיר שלו - אני לא מכירה, אף פעם לא נחשפתי לספריו ולכתיבתו
ולכן לצערי לא אוכל להביע דעה בעניין.
אך אוסיף ואומר כי בזכות הדברים הכתובים שאת וחברייך העלתם
הסתקרנתי והחלטתי לבדוק מה הוא כותב ואיך וזה אומר לגשת ולקרוא את הספר המדובר.
אני מקווה שאוכל לחזור אליך בהקדם עם תשובה לגביו - ולגבי הספר הנדון בהקדם.
יש מקום לכל הדעות. לך, כסופר, בוודאי יש יתרון על כולנו והבנה יתרה בכל הקשור לעיצוב דמות.
אני מקווה שלא ירגמוך באבנים, ובכל מקרה נראה לי שתשיב להם מלחמה שערה.
לא הבנתי את עניין קומץ השקלים. מי צריך לשלם למי?
לא קראתי את הספר ולכן לא אוכל להתייחס לתוכן הביקורת.
בכל מקרה הביקורת שלך נותנת בהחלט מושג על הספר, במיוחד בהתייחס לספריו הקודמים של שלו.
אני מאוד מעריך את כתיבתו של מאיר שלו ויכולתו לספר סיפור, ויחד עם זאת כבר כשקראתי את רומן רוסי היו לי כמה הסתייגויות שעיקרן כתיבה שהיא "יותר מדי מדוייקת", לטעמי, ומחסור בביטוי רגשות בדמותו של הגיבור (ברוך) שהקשה עלי להתחבר אליו. אין ספק שהשפה המדוייקת והעשירה היא אחד מסימני ההיכר הבולטים של שלו, רק שעבורי היא "מדוייקת מדי", והייתי שמח לשמוע מה חושבים על כך האוהדים השרופים של שלו, ובתנאי שלא ירגמוני באבנים...
ארוץ לספר לחבר'ה...
לבקר זה כייף,
אפילו כפול
זה לא פייר שבאותו הינף,
קולמוס כמובן, גם כותבים
גם קצת מתחנפים
ולבסוף יוצאים מה זה KOOL.
אז אם תרצי, בעבור קומץ שקלים
אשלח לך את סיפרי
עליו תחגגי עם אותו תעלול
ואני עייני ממעשה המשובה
אעלים...
אהבתי.
תיארת יפה את יתרונותיו של שלו.
תודה על תגובתך,
שרה
אני מציעה שתקראי בכל זאת, ואח"כ נדבר על זה...
תודה יקירה
כחובבת ספריו של מאיר שלו - חסכת לי זמן יקר
נהניתי, גם אם בלב נחמץ מעט, לקרוא את הביקורת שלך
זהו חטא של המוכשר ,,, הרי מסופרים אחרים היינו מצפים להרבה פחות
דרך אגב, קראתי את אספירנוס - ספר אקזוטי ומרתק - מרתק, "ספר לילה" - כלומר: ספר שמתחילים לקרוא בתחילת הלילה ומסיימים לקרוא בסופו
וכעת חוזרת וקוראת את "כשניטשה בכה" - יש לספר הזה איכות אחרת ברבות השנים :-)
ולך יקירה - כוכב על המלצותייך השנונות
אתה משתמש במילים כגון לקטול או לחפור, שאני לא כל כך מזדהה איתן ולא נוהגת להשתמש בהן.
אני, בכל אופן, אהבתי את רוב ספריו הקודמים.
גם אני שותפה!
גם אני נמנית על חובבי מאיר שלו,
בעיקר בשל השימוש בשפה והישראליות במיטבה,
כמו גם הכשרון לייצג דמויות שוליים באופן חינני כל-כך.
יחד עם זאת, אני מזדהה עם הבקורת שלך,
אשר לכשעצמה כתובה היטב.
תענוג לקרוא אותך.
תודה על תגובתך!
המון תודה על הביקורת המעניינת.
אני חושב שקראת כמעט את כל ספריו ואני מניח שאפשר לקטול את כולם בצורה דומה ועדיין להנות מהסיפור ללא שיעמום מוגזם.
אין צורך לחפור אם מדובר באוטוביוגרפיה או דמיון ואני בהחלט מקבל את תשובתו ה"מתחמקת", עיקרון העמימות הוא שנותן לחושף קרביו, כסות דמיונית.
שלך
תו רון
אמנם לא קראתי עד הסוף, אבל אני שותף לאכזבה.
להבדיל מעמוס עו שכשכתב אוטוביוגרפי רק השתבח
מאיר שלו רק הסתבך (מצלצל יותר טוב אם קוראים ה ך כמו ח)
השילוב בין מציאות ודמיון, שהוא חלק מקסמו
וגם ההומור
מאבד מעוקצו כשמאיר מספר על משפחתו
כשתראה את גודלו של הספר תבין את התהייה בעניין המחיר.
עם זאת, לאחרונה קראתי (ואף דיווחתי כאן) כמה וכמה ספרים מאכזבים בני 500-600 עמ', כך שהגודל, במקרה הזה, באמת לא קובע.
אשמח לשמוע את דעתך אחרי קריאת הספר.
תקרא, תחליט, תגבש דעה - ואז תספר לנו.
ביקורת מעניינת.
לדעתי - עניין המחיר המודגש כאן הוא חסר חשיבות, זהו מקור פרנסתו של הסופר והוא אשר יקבע, בדיוק כמו רופא שיניים או חשמלאי.
דבר שני - אין לצפות מסופר מבריק שלא ימעד, לטעם הקורא, מדי פעם.
למרות אלה, נהנתי לקרוא את הביקורת, ואין ספק שאקרא את הספר :-)
תודה על הביקורת מאירת העיניים.
מודה- אני חלק מאותם "מכורי מאיר שלו". מבחינתי- גם ספר בינוני שלו (קשה לי להאמין שיוציא ממקלדתו ספר גרוע!) עדיין טוב מהרבה ספרים אחרים.
אז כנראה שלא אוציא 88 ש"ח מכיסי המצטמק, אבל לפחות אשים עליו את ידי בדרך חוקית כזו או אחרת, ולו רק לכמה ימים.
אקרא, אחליט, אגבש דעה.
אולי לא אוהב, אולי כן.
אבל אין לי ספק שלפחות מהאוירה, התיאורים, הנוסטלגיה- לא אתאכזב.
חן חן גם לך
על התגובה
גם אני.
תודה תודה!חן חן לך על הביקורת המקפת.
טענותיך מומחשות היטב ובטוב טעם.
תודה.
צבי
אנא, שתפי אותנו בסוף הקריאה!
אכן חשבתי על זה, הפכתי והפכתי בדבר, ולבסוף החלטתי שלא (מטעמים השמורים איתי).
תודה, מיכאל, על תגובתך המפורטת, שהיא רשימת ביקורת בפני עצמה..
תודה על תגובתך התמציתית!
גם אני מסכימה איתך!תודה על תגובתך,
שרה
מודה שקניתי את הספר אך ורק בזכות השם "מאיר שלו" המתנוסס עליו.
אני אמנם רק בתחילתו והוא נחמד ביותר...
אבל יכולה להבין למה את מתכוונת ב"זה לא זה"...
מצפה לסוף המבטיח.
הצעה לכותרת: הדבר היה ככה-ככה
חשבתי שהוא יין בן חומץ (פרשת גבריאל תירוש) אבל היין מה לעשות החמיץ (תרתי משמע).
תודה על הבקורת.
יש לי כלפי מאיר שלו יחסים מעורבים. אכן יש לו שטיקים וטריקים, אבל בדרך כלל הוא מביא אותם בחינניות מסוימת , ואז זה נסבל.
שליטתו בשפה - טוטאלית , ומכאן הצלחתו.
אבל: וישמן ישורון - ויבעט, וזה קורה לרבים וטובים. פתאום מגיח הזלזול בקורא, והרצון להתפרנס בקלות יחסית. והתוצאה - בהתאם.
בקר טוב !
רומן רוסי השאיר אותי עם הלסת על הברכיים.
מימים אחדים מאד נהניתי.
אחרי פונטנלה איבדתי עניין.
תודה שהארת את עיני על ספר חדש שלו, חמק מתשומת ליבי.
:)
מסכים איתך במאה אחוז
תענוג לקרוא את הבקורת שלך...
מונולוגים מקרביו של שואב אבק...
נראה לי שאוותר...
תודה לך.*
השוואה מעניינת - בין מאיר שלו לגידי גוב.
תודה על תגובתך, ארז.
תודה.
אשמח להתייחסות לביקורת.
לא זכור לי שהצעתי פתרון.
בכל מקרה, תודה על התגובה המלבבת,
ואל תשכח לשתף אותנו בחוויותיך לאחר הקריאה.
אני מהאוהבים, אבל, לעיתים, גם מי שאוהב - מתאכזב.
גם אני מכורה ומשוחדת. כנראה ששתינו יצאנו מאותה נקודת מוצא, אך הגענו למקומות שונים.
אני בעד חיסכון!
ועדיין - מאיר שלו (כמו גידי גוב, בתחומו) מעורר בי חיבה אוטומטית. יש משהו באופן שבו הוא "מספר סיפור" בדרך שבה הוא נוהג בשפה - בכבוד אך ללא כובד ראש, ובעולם-של-פעם שהוא יודע לברוא מחדש בספריו - ששובה אותי כל פעם (אפילו במונולוג של שואב אבק)
רציתי רק להגיד שהתמונה הנוכחית מהממת
כרגיל אצלך הביקורת הנה יצירה ספרותית כשלעצמה, כתובה בחדות, שנינות והומור.
לא אתפתה לפתרון הפשוט שאת מציעה ואקרא בכל זאת את הספר, בכל זאת נאמנות לסופר הנה בעלת ערך כלשהו עבורי גם בימים תזזיתיים כשלנו. ואז אדע אם מסכים עם הביקורת שלך או לא.
בכל אופן תודה על האופן המשובב והאינטיליגנטי שבו הצגת את הספר
כמו בכל ספריו של מאיר שלו - הדעות הן מקוטבות:
או שאוהבים מאד או שאדישים מאד.
צריך להמציא מילה חדשה ומתמצתת ל"מכורים לספריו של מאיר שלו",
כי כזו אני, ולכן משוחדת :)
נכון שהספר אינו משתמש בכל כישוריו הלשוניים והרעיוניים של מאיר שלו (כנ"ל גם לגבי "יונה ונער", לצערי),
אבל הנאתי ממנו היתה גדולה.
שואב האבק, הוא תירוץ לתיאורים יפהפיים של תקופה, מקום ואנשים.
תוך כדי קריאה אפשר לחוש את אבק השבילים בקיץ והבוץ הכבד בחורף,
את מבטם המתנשא של החלוצים המיישבים את המדינה על העירוניים המפונקים.
הקורא מוזמן להכנס לתוך המשפחה ולטעום את הגבינה שגובנה בחיתול ואת הלחם שנפרס צמוד לחזה.
בסיום הקריאה התחשק לי דג מלוח,
ומי שקרא - מבין :)
תודה על הביקורת (חוסכת הזמן שלנו).
גם את לא איבדת את זה (את הכשרון לקרוע ספרים וסופרים).
לא קראתי, ואחרי הביקורת שכאן, כנראה שגם לא אקרא...