מציאות מוּכּרת (היטב) משתקפת בסרט הקולנוע הישראלי FreeLand ("פרילנד").

בכוונה תחילה בחרתי להזמין להקרנה את י',חבר קרוב שלי משכבר הימים,שאינו ישראלי במקור – הוא אנגלוסקסי שעלה עם משפחתו לארץ בילדותו. בבית הוריו עדיין מדברים אנגלית כשפה הרשמית,וסבתא שלו עורכת מסיבות תה מסורתיות,משחקת ברידג' במועדון, ולא מדברת עברית עד היום,למרות שהיא חיה בישראל שנים רבות.

ללא ספק מדובר בגבר שהתרבות הישראלית ממנו והלאה,בעל גינוני נימוס שתמיד מפתיעים אותי מחדש,ובתור ישראלית ישירה וטיפוסית, אני יודעת להעריך את השוני (המבורך) הזה.

ומה לכל ההקדמה המפורטת הזו בדבר חברי האנגלוסקסי ולסרט החדש של גור בנטביץ'?

– הרבה מאד.

מהסרטים שלו נושבת רוח ישראלית אותנטית,יש בהם איזו חד פעמיות כזו של תמצית התרבות התל אביבית הריקנית,לדמויות שלו מראה חיצוני של הישראלי המצוי (כך גם לגיבור בסרט הזה,חזות ישראלית אופיינית),ברובן מבוססות על ישראלים "סטלנים" שטיילו במזרח הרחוק אחרי הצבא,עסוקים בחיפוש עצמי,מבולבלים,תלושים,מדברים בחיתוך דיבור שנקינאי ובשפה דלה שמאופיינת בביטויים וצירופי מלים מעורבבים בסלנג ישראלי עכשווי,כזה המשלב השפעות של מיקס תל אביבי ופריפריאלי.

כאמור,בסרטים של בנטביץ' היא מאד מורגשת ונוכחת,ואני מודה שבאופן אישי אני מרגישה מאד רחוקה מהתרבות הזו כשאני צופה בה בטלויזיה/קולנוע או נתקלת בה באופן ישיר במציאות היומיומית (בעיקר בתל אביב) בארץ או בחו"ל.

גם כשהייתי צעירה יותר לא הזדהתי עימה ,ולמרות שאני מתבוננת בה בסקרנות,אני גם ביקורתית כלפיה, ולעיתים אף סולדת ממנה. 

כשנכנסנו לאולם 2 בסינמטק, הקהל היה צעיר ברובו.

במהלך הקרנת הסרט הגנבתי מבטים לעבר הקהל באולם (כולל לעבר בן לוויתי) –

הבחנתי שהם נהנים,הבעת פניהם שיקפה לי הזדהות,עניין,ולעיתים קרובות נשמע הידהוד של צחוק בסצינות שנועדו להצחיק.

כשיצאנו שאלתי את י' מה דעתו על הסרט,והוא השיב בחיוך רחב : "משעשע ומאד מקורי".

לשמוע את זה  מבחור שכל קשר בינו לבין התרבות הישראלית הוא מקרי בהחלט, היה מרענן ביותר עבורי.

אני מניחה שיתכן שכמותו,גם עיניים זרות בחו"ל,שיצפו בסרט, יחושו באופן דומה,כי זה יהיה עבורם "אקזוטי".

אולי אני כישראלית,קרובה מדיי ומעורבת רגשית, ולכן גם מעט נרתעת? 

אני חושדת שלהנאה של י' יש קשר לאחת הדמויות בסרט,שמדבר במבטא בריטי כבד,כובש ומדליק, שאני באופן אישי התמוגגתי מלהאזין לו,ובטח גם י' הרגיש "קצת בבית" בזכותו. 

אין ספק ש"שחקנית" נוספת בסרט היתה השפה האנגלית, שהיא כידוע "השפה הרשמית" באינטרנט.

עוד היבט רלוונטי בקווים לדמותו ולאישיותו של י',הוא העובדה שאין לו ניסיון אישי עם עולם האינטרנט.

ל-י' אין חברים וירטואלים,גם לא אחד/ת,הוא מעולם לא צ'וטט עם אנשים שאינו מכיר היכרות מוקדמת,ואף אינו חבר בשום רשת חברתית.כן,מפליא ככל שזה יישמע,ישנם עוד אנשים כאלה,ועד לפני חצי שנה, גם אני הייתי "בתולה" כמותו בעניינים הללו.

זו היתה הסיבה הנוספת לבחירה שלי בו כבן לוויה לסרט.תהיתי איזו חוויה תשאיר הצפייה בסרט כזה באדם כמו י',שאינו נחשף ליחסים וירטואליים מעולם.בדיעבד,אני מאמינה שזו אחת הסיבות שהוא כ"כ התפעל מהסרט.

בעבור מדריך טיולים עסוק כמותו,היה זה גילוי מסעיר,צוהר אל עולם חדש ומסקרן.

הסרט עוסק בחוויה שרובנו יכולים להזדהות עימה – הישאבות אל עולם מדומיין אלטרנטיבי,בריחה מן המציאות היומיומית והתמכרות למחשבים/מסכים/אינטרנט,היקשרות אינטימית נפשית בין שני זרים שמתוודעים זה לזה דרך מצלמות רשת ושמעולם לא נפגשו במציאות,השלכת הפנטזיות ההדדית,וכמובן המחיר,יחסי הגומלין, וההשפעה הישירה של היחסים הוירטואלים על היחסים המציאותיים המתנהלים בעולם האמיתי. 

גילוי נאות - אני חסידה גדולה של תסריט ומשחק.

לפני הכל,לסרט טוב (עבורי) חייב להיות תסריט מהודק למשעי,ובמקרה הזה,התסריט לוקה בחסר.

לגיבור הפסיבי,התלוש והמבולבל,שמעשן בשרשרת ולא מפסיק להדליק סיגריה אחרי סיגריה,(אני נגעלת מעישון),סובל/שונא את חיי הכפר,הרובץ כל היום דבוק מול המסך המרצד,יש חברה פעלתנית,חרוצה ואידיאליסטית - היא עובדת כל היום בטבע,בשדות,תחת כיפת השמיים עם ארבעה כיווני אויר,מתעסקת בקומפוסט,בגינון אורגני ובעבודת כפיים,בעוד שהוא לא זז מהכיסא כמעט.כיצד ייתכן פער כ"כ גדול בין בני זוג? השוני הזה בתפיסת העולם לא מתקבל על הדעת.מה מחבר בין שני אנשים כאלה? איך זה שטיפוס כמותו הסכים לעבור לחיות איתה במשק אורגני?  

וזאת היתה רק דוגמה אחת.היו עוד "חורים" בתסריט,אבל אני לא רוצה לחשוף כאן ספויילרים,אז אמנע מלהרחיב לגבי העלילה המופרכת. 

אציין לטובה את הקלוז אפים על הבעות הפנים של ארבעת הגיבורים, שללא יוצא מן הכלל היו רגישות,עדינות וחשפו דקויות של נביעת רגש אותנטי.

באשר למשחק – טעון שיפור.הגיבורים מדקלמים את הטקסט,אין עומק,אין כוונה.הכל נותר שיטחי,גם הדיאלוגים,גם הטונים. 

אם זיכרוני אינו מטעני,אין צילומי חוץ בכלל,רוב הסרט מתרחש בחלל אחד בדירות הגיבורים,בזוית צילום אחת,שוטים ארוכים וסטטיים.

הבימוי משלב את האטרקציה הבולטת לטובה שבה מתקיימת ההתרחשות העיקרית בעלילה, והיא האנימציה המרשימה והחביבה,בתוך העולם הוירטואלי,מציאות מדומיינת אלטרנטיבית שאליה נסחף הגיבור. 

אני תוהה האם העובדה שהסרט נמשך כשעה (שישים דקות) בלבד היתה מקרית או מכוונת ובעלת מסר, שמסמל את התרבות שבה אנו חיים - תרבות של קוצר רוח וזמן,חוסר סבלנות,הכל מהיר,תזזיתי ו"אינסטנט",מתחלף,קצבי,כדוגמת הבלוגים באינטנרט,שמצופים ונדרשים לא להאריך במלל, "לדבר קצר" ולדווח בתמציתיות.

לסיכום -

בסך הכל,בנטביץ' הוא יוצר תל אביבי מוכשר,המעניק מבע קולנועי ייחודי דרך עינייו התל אביביות,ובוחר לעסוק באומנות קולנוע ישראלית,דינאמית,עכשווית ועדכנית (אנימציה,אינטרנט,שפה,עולם מקביל),במציאות תל אביבית הזוייה וריקנית,בעולם תוכן תל אביבי מנוכר,בגיבורים תל אביבים תלושים ש"מחפשים את עצמם" ונמלטים מאינטימיות אמיתית,מבולבלים,בודדים ומבועתים מיצירת קשר קרוב וממשי,ובתרבות ישראלית שמייצגת את השיעמום הקיומי,את הצורך המתמיד בריגושים, ואת החיפוש אחר משמעות. 

זוכרים שכתבתי (כמה פסקות מעל) שכשיצאנו מהאולם, אז י' סיכם את הסרט כ"משעשע" ?

אני מצידי הנהנתי בהסכמה והוספתי – "ומעציב".