כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    לודוויג בלום

    ביקורת על לודוויג בלום

    לודוויג בלום

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום שבת, 26/12/09, 14:32


    לודוויג בלום

    בבית התפוצות בת"א

    אין כמו תערוכתו של לודוויג בלום "ארץ מול שמים"כדי להצדיק את שמו החדש של "בית התפוצות" – "מוזיאון העם היהודי" שברמת אביב. תערוכתו של אחד מגדולי האמנים הישראליים במאה ה-20, כה מרגשת את כל צופיה, שלא מספיקים לעכל את גודל החוויה בביקור אחד בלבד.המבנה החדש של הקומה הראשונה במוזיאון הורחב והפך לאולמות תצוגה יפהפיים ומאירי עיניים לתצוגות האמנות המתחלפות. לראשונה מזה עשרות שנים מוצגת רטרוספקטיבה של בלום בצורה מכובדת, מלווה במחקר מעמיק ביותר עשתה האוצרת ד"ר דליה מנור. מה שמייחד את יצירתו של בלום לעומת שאר אמני ישראל, הוא המבט האופטימי, האוהב שלו לעבר נופי ארץ ישראל ואנשיה. היותו מנציח באופן דוקומנטרי כמעט אירועים חשובים בהיסטוריה שלנו, ברגעי התהוותם, והכי חשוב: הגאמא של ציוריו, במיוחד ציורי הנוף של ירושלים – גאמא שמופזת באור כתמתם-וורדרד, המעניק חום אנושי לכל דבר שהוא מצייר.

    לודוויג בלום (1891-1974) נולד בכפר קטן, לישן, ליד העיר ברנו בצ'כוסלובקיה. למד ציור אצל הצייר דויד קוהן, גויס לצבא האוסטרי ב1913 ושוחרר לאחר המלחמה ב 1918. במקביל ללימודיו באקדמיה של פראג, המשיך בפעילות ספורטיבית בה הצטיין, בארגון מכבי בפראג. לאחר תקופת מסעות באמשטרדם, לונדון, פריס, ספרד ואיטליה – עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. גם כאן המשיך במסעותיו, הן כדי להציג ולמכור את סדרות ציוריו באירופה, והן במסעות לארצות כמו פרס, כורדיסטן, ירדן ועוד. שם גם נחשד פעם בהיותו מרגל, ושוחרר רק לאחר שמומחה שם הוכיח שהוא לא לורנס איש ערב...מכל מסעותיו הניב ציורים, חלקם מוצגים וחלקם – בקטלוג.חרף הצלחתו בקרב תיירים ואוהבי ארץ הקודש (בגלל נופיו המזכירים את ציורי עולי הרגל הנוצרים במאה ה-19), והצלחתו בציורי דיוקנאות שהוזמנו ממנו ע"י נכבדי השלטון המנדטורי, והמזכירים את ג'והן סינגר סרג'נט, הביקורת המקומית לא התלהבה ממנו, שלא כמו הביקורות באירופה כולה.תכונת ה"עדר" של קהילית האמנים הישראלים, שהשתדלו ככל שיכלו להיות "מודרניים" ועכשוויים, לא תמיד בהצלחה, ובטח שלא בהצלחה בינלאומית, תכונה זו דחתה את קבלתו לקליקה כל שהיא, והוא נותר זאב בודד ביצירתו המופלאה. רק בשנים האחרונות זכה להערכה הראויה, גם מבחינה מוזיאלית, כפי שמוכיחה התערוכה בבית בתפוצות.

    אני חייבת לתאר במילים את מה שכה מסובב לי את הבטן למראה ציוריו. ולא רק מהנוסטלגיה כשרואים בהם את כל תולדות הישוב העירוני וההתיישבותי בארץ. בלום הוא מלך האור. האור המציף את ציוריו כה שונה מהקדרות שנסכו אמנים ארץ ישראלים בציוריהם במחצית הראשונה של המאה ה-20, בגאמא שהביאו עימם מאירופה, וכן התייחסותו המעמיקה לנוף, כמעט ללא ואריאציות ומשחקים ווירטואוזיים המשנים כליל את נושא הציור, עד למופשטות חסרת קשר לנושא. כך יוצרים ציור פיגורטיבי, ללא שמץ של קיטש.וגם אם מישהו מעדיף אמנות עכשווית – הוא לא יוכל להשאר אדיש למראה הקסם שבציורי לודוויג בלום. לא בכדי, ציורו המונומנטלי המפורסם ביותר (8 מטר רוחבו) "הפנורמה של ירושלים מהר הזיתים" הוזמן ע"י מוזיאון בברנו, צ'כוסלובקיה, שם הוא מוצג. בתערוכה, מלבבת את העין גירסה קטנה יותר (1.88 מ' רוחב).

    מבט מעמיק בציוריו מוכיח שבלום לא היה צייר ש"צילם" במכחולו את הנוף. פעמים רבות הרשה למכחולו העבה לתאר משטח שלם במגע אחד ובתנועה. כך שקשה להכליל ולומר שהיה חסר אכספרסיה. כשם שסיזאן מאופיין בגאמא ירקרקה-כחלחלה, הרי בלום מתאפיין בזוהר האור הכתמתם שצובעת שמש אחר הצהרים את בתיה או נופיה של ירושלים. האור הזה מדגיש את הניגוד בין הארצי לבין הרוחני בציוריו, לכן, שם התערוכה באנגלית "THE REAL AND THE IDEAL" מתאים לה יותר לטעמי.ואין לשכוח את הספר המלווה את התערוכה, שלשבת ולעלעל בו, זה לחזור על התענוג שוב ושוב, תוך גילוי של פרטים שלא אובחנו קודם לכן. מאמריה המעמיקים והמרתקים של דליה מנור, הם חוויה בפני עצמה. פשוט תענוג.

    בגלל הצלחת התערוכה, הוארך זמן התצוגה עד לסוף חודש ינואר 2010. לא להחמיץ בשום אופן !!!    

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל