"את ההתרגשות איבדנו בשאון הרחוב, ולחץ החברה, ועומס המטלות, והדין שנצטרך לתת בסוף. את ההתרגשות איבדנו בשדות ילדותנו ביום בו התחלנו להסתיר חולשותינו ופחדינו. את התמימות איבדנו משנכספנו למה שאינו ברשותנו, ולא קיים למענינו. את האהבה האמיתית טמנו וכיסינו עמוק, עמוק, עמוק, בתוך ליבנו, וקראנו לכך דעותינו. וביום מן הימים יוארו בבת אחת כל חדרי הלב החשוכים, והפרחים שוב יחיו בצבעים כהים לצד הדרך, ואותה תחושת 'הרגע הנפלא' תמלא בנו כל חלק. אז יחזור רגע מילדות שחיכה שנים ללא ערך, שנבוא, ונקטוף, ונשמור, שכל האהבה שבנו תצא אל האור. אז גם ייוודע שהפחד הגדול ביותר הקיים – הוא הפחד לזכות בבת אחת ולתמיד בכל האושר שבעולם. הוא כמו הפחד לאהוב את כולם ללא גבולות על מה שהם בלבד ועל כך שלא יכלו להיות אחרת, על כל מה שעשו ועל כל מה שלא עשו במשך כל הדרך. כל הערכים שבנו יתגלו ללא ערך, בנייני הדמיון יקרסו בצדי הדרך, ואת מקומם תתפוס אותה ההתרגשות הישנה שאיבדנו בשדות ילדותנו ביום בו התחלנו להסתיר חולשותינו ופחדינו. אותה ההתרגשות שאבדה בשאון הרחוב ולחץ החברה ועודף המטלות והדין שנצטרך לתת בסוף". |