כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אלעד באמ"ת (בידור, אופרה, מוסיקה, תיאטרון)

    פוסטים אחרונים

    הילד חולם / האופרה הישראלית - ביקורת

    0 תגובות   יום רביעי, 20/1/10, 22:12

    אחד האירועים המעניינים באופרה הישראלית בעונה הנוכחית היה הפקת "הילד חולם", אופרה שהמוסיקה בה הולחנה ע"י גיל שוחט ע"פ מחזה מאת חנוך לוין, אולי גדול המחזאים שצמחו במדינת ישראל ברבות השנים. העלאת אופרה בעברית, אשר מבוססת על ליברית ועל מוסיקה שנכתבו ע"י יוצרים ישראלים, אינה עניין שבשגרה, ואופרה מסוג זה שהועלתה לאחרונה באופרה הישראלית הייתה "מסע אל תום האלף" שהמוסיקה בה הולחנה ע"י יוסף ברנדשווילי והליברית נכתבה ע"י א.ב. יהושע. המחזה "הילד חולם" הועלה לראשונה בשנות התשעים בתיאטרון הבימה ומאוחר יותר הועלה במסגרת פסטיבל ישראל ועובד גם לטלוויזיה הלימודית.

     

    יצירותיו של לוין היו בעיקר מחזות קומיים - טראגיים, אשר מחד בעלות מאפיינים ישראליים, ומאידך בעלות מאפיינים אוניברסליים, כך שמחזותיו רלוונטיים לכל זמן ולכל מקום. עוד יצוין, כי במחזה של לוין אין שמות לדמויות השונות, והן מתוארות באמצעות התפקיד שלהן או באמצעות מצב פיסי או רגשי אחר, דבר אשר מעצים עוד יותר את האוניברסליות של המחזה ושל האופרה בפרט. במחזותיו בולטים בעיקר יסודות של עצב, של רחמים, של ייאוש, ושל כאב, וכל זאת תוך שימוש בציניות ובסרקאזם מבריקים, ואלו באים לידי ביטוי גם כאן. כאשר ההצגה "הילד חולם" הועלתה לראשונה בתיאטרון הבימה החל להירקם הרעיון להציג את המחזה כאופרה. יצוין, כי הליברית באופרה קצרה באופן משמעותי מהמחזה המקורי, וקיצור זה קיבל את אישורו של חנוך לוין בזמנו, בחירה שהייתה במידה מסוימת מושכלת, שכן מדובר באופרה שהנושא שבו היא עוסקת קשה לצפייה, ועם זאת הגרסה המלאה של המחזה מעצימה את הפרטים המשובצים בעלילה, דבר שעליו המוסיקה מפצה במידת מה.

     

    האופרה מתארת את סיפורה של משפחה - אב, אם וילד, אשר שלוותם מופרת ע"י אירוע אכזרי שאינו בשליטתם, דבר המודגש ביתר שאת בעיתוי שבו מתחילה העלילה - בזמן החלום של הילד. האב נורה ע"י האישה שנולדה לאהבה המלווה בחיילים ובמפקדם, ואילו האם ובנה מוצאים את עצמם כפליטים ומתחילים לנדוד ולחפש מקום חדש להתיישב בו. עם זאת, הם נתקלים בקשיים רבים, מגורשים, ונאלצים שוב ושוב להתמודד עם שאלת הישארותם יחד לעומת שאלת הרצון לשרוד. בסופו של דבר, הילד מוצא את עצמו מת למרות ניסיונותיו לשרוד, ובמידה מסוימת סוף זה היה מלכתחילה בלתי נמנע. יש לציין, כי המחזה רומז באופן גלוי להקשרים מתקופת השואה, שבמהלכה העם היהודי עמד במבחן ההישרדות.

     

    גיל שוחט הוא אחד המלחינים הבולטים בארץ, וניכר כי "הילד חולם" זוהי יצירתו החשובה ביותר עד כה. יצוין, כי קודם לכן הלחין את המוסיקה להצגה "צור וירושלים" ולאופרה "אלפא ואומגה", וזאת מעבר לסימפוניות, קונצ'רטו לתזמורת ולכלי סולו וליצירות קאמריות שונות. המוסיקה של גיל שוחט באופרה "הילד חולם" מפיקה מהמילים הכואבות של חנוך לוין את המיטב, ומצליחה להעצים את התחושות. היא לעתים נעימה ומשרה תחושה של שלווה ושל רוגע, ולעתים יכולה להיות צורמת בדומה למוסיקה אשר מלווה את יצירותיו של ברטולט ברכט. יצוין, כי לעתים נשמעו מרכיבים מוסיקליים אשר מזכירים אופרות של פוצ'יני, של שטראוס ושל וגנר, ועדיין המוסיקה של שוחט היא הישג ישראלי מרשים. יחד עם זאת, המחזה נושא אופי פיוטי, ולמרות זאת הוא איננו מקביל לחלוטין לליברית של אופרה, אשר שופעת חרוזים ואחידה לכל אורכה עם המוסיקה, וייתכן כי זהו גם חלק מהשפעת השפה העברית, אשר בעיניי בעייתית מבחינת האופרה, בשונה משפות מתנגנות כדוגמת איטלקית, ספרדית וצרפתית. למרות שאופרה זו אינה מקהלתית מטבעה, אחד המרכיבים המרשימים ביותר במוסיקה שכתב שוחט הוא מקהלת תשע הנשים המצוינת, אשר מלוות את העלילה לכל אורכה, ומיד עולה ההקשר לטרגדיות היווניות. יצוין, כי דוד שטרן אשר ניצח על התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון עשה זאת ביד רמה, והפיק את המיטב מהמוסיקה באמצעות התזמורת.

     

     

    עמרי ניצן, אשר משמש בין השאר כבמאי וכמנהל אמנותי בתיאטרון הקאמרי, עשה עבודה מצוינת, דקדקנית ויצירתית, והעמיד הפקה עשירה מאין כמוה. הוא שילב בתפיסה הבימתית את ההתייחסות הצינית והסרקסטית אשר נובעת מהטקסט הלויני הפוצע והכואב כל כך, אשר מעולם לא הפסיק להיות רלוונטי, והדגיש עד כמה הוא רלוונטי גם לימינו ולכל זמן אחר. הסיפור מתחיל מעולם אידיאלי ומוגן, ועד מהרה הופך לאלים ורווי בתחלואות המין האנושי, ומסתיים במוות שלכאורה היה צפוי מראש. הילד עצמו מהווה סמל לתמימות ולטוהר, ואלו מנוצלים בגלוי ע"י המבוגרים על מנת לפגוע בו. יתר על כן, ניצן משלב בהפקה כל אמצעי בימתי וחזותי אפשרי, אשר מסייע להעברת המסר ומעצים אותו, ונעשה שימוש בריקוד, במסך שעליו מוקרן וידאו, ומעל לכל נראה כי הוא הדריך היטב את הסולנים ואת השחקנים, כך שכל העוסקים במלאכה מביאים להישג בימתי מרשים במיוחד. התמונות העוצמתיות ביותר היו תמונת הסיום - המשיח ותמונת הפתיחה - האב.

     

    גוטפריד הלנוויין עיצב את התפאורה ואת התלבושות, ובהתאם לתפיסת הבמאי עשה עבודה מצוינת, והתייחס בשיקול דעת רב להיבט החלום בעולמו של הילד, דבר אשר קבע את העיקרון לפיו התלבושות ססגוניות ומרהיבות, וכן להיבט המציאותי, אשר שידר בעיקר ניכור, אלימות וכיעור. החלל האידיאלי שנחשף בפני הצופים בתחילת האופרה מתנפץ גם מבחינת התפאורה, והרשע נכנס פנימה וממלא את החלל, וכל ניסיון להתנגד אליו נוחל כישלון. כמו כן, אבי- יונה בואנו (במבי) עיצב תאורה נפלאה ומדודה בהתאם לתמונות השונות ולהביא לידי ביטוי את הרגשות שאותם מעוניינים לעורר בקרב הצופים. יתר על כן, הכוריאוגרפיה היפה נעשתה ע"י גרגור זייפרט.

     

    גיא מנהיים (טנור) בתפקיד האב ובתפקיד מושל האי הגיש שני תפקידים מרשימים מבחינה משחקית ומבחינה קולית, והביא לידי מיצוי יכולותיו. לעומתו, לריסה טטוייב (סופרן) בתפקיד האם הייתה בעלת נוכחות בימתית חסרה, ולטעמי לא הביאה לידי ביטוי את יכולותיה הקוליות באופן מיטבי.

     

    מקהלת תשיעיית הנשים, כאמור, הייתה נהדרת ומנתה את זמרות הסופרן והמצו-סופרן : סיון גולדמן, רויטל רביב, אפרת כרמוש, מריה קבלסקי, אנסטסיה קלוואן, שרון דבורין, קארין שיפרין, קרין הוכמן ולימור אילן.

     

    נח בריגר (בריטון) בתפקיד המפקד ובתפקיד רב החובל היה פנטסטי, ומעבר ליכולת קולית יוצאת דופן, הוא מצליח להפיק משני התפקידים את המירב מבחינה משחקית, ויוצק תוכן רב לדמויות אלו. שני התפקידים שונים על פניו זה מזה, אולם דמויות אלו בעלות מאפיינים דומים - רשע, ניכור, אלימות וחוסר מוסריות.

     

    רמי ברוך בתפקיד האיש שותת-הדם מגלם תפקיד אפיזודי קצר, אך בולט, מזעזע ועוצמתי במיוחד, ויש בעיניי בתפקיד זה את תמציתו של המסר במחזה, וניכר כי כל הסובבים צופים בו ואיש אינו מנסה לסייע לו.

     

    קרין הוכמן (מצו-סופרן) בתפקיד האישה שנולדה לאהבה הייתה טובה מאוד, והביאה לידי ביטוי את התאווה שלה לכוחניות ולאלימות, דבר אשר בא לידי ביטוי בשפת הגוף שלה ובשירתה.

     

    כמו כן, באופרה משתתפים שחקנים נוספים : ליליה גרצובה (אישה מייבבת), ולדימיר בראון (צופה מבוהל, מקנא בחיים, צופה מהקהל), קארין שיפרין (נוסעת מנחמת), שירה רז (נער פיסח), סורין סמיליאן (פקיד הגירה), עינת ארונשטיין (ילד מת), אהרון זילברברג (משיח), עמרי גילאון, ערן ורשבסקי, יוסי זבצקי, מושיק כהן, טליה לוין, אייל סרי ואלי פרי. בנוסף, משתתפים באופרה אקרובטים מצוינים : ג'ייד גובאה, יוגב דקל, תום וקסלר, גידי לויטוב, ירון מילגרום, תומיליו מינץ, זהר מרקמן, אמיר נר גאון, ג'ולי נשר, יובל עוז, אנה קליינר, עמית קניגשטיין, עירית רוהטין ומיטל רוטברט. כמו כן משתתפות ילדות אקרובטיות מגימנסיה יצחק נבון בחולון בהדרכת שרה מילר.

     

    הילה בג'יו בתפקיד הילד כסולנית הייתה מצוינת, ולצדה משחקות מאי פולג ויובל ליפשיץ כאקרובטיות בתפקיד הילד.

     

     

    סיכום : הישג בימתי מרשים ועוצמתי. אל תחמיצו!

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה