כותרות TheMarker >
    ';

    גאות ושפל

    מחשבות על עיצוב ואמנות, טיפוגרפיה ומעורבות חברתית ופוליטית, אהבה למזרח התיכון, מעט תוגה חורפית, וגם כמה חלומות.

    \"לא זכיתי באור מן ההפקר\" (ח.נ.ביאליק)

    ארכיטקטורה וטיפוגרפיה

    ביקורת על ארכיטקטורה וטיפוגרפיה

    ארכיטקטורה וטיפוגרפיה

    6

    עיצוב וסטייל  

    8 תגובות   יום שני, 25/1/10, 02:13

    אני חושב..

    לפני שרציתי להיות מעצב, רציתי להיות אמן.

    לפני שרציתי להיות אמן, רציתי להיות ארכיטקט.

    לפני שרציתי להיות ארכיטקט, רציתי להיות ארכיאולוג.

    לפני שרציתי להיות ארכיאולוג, רציתי להיות מדען.

     

    הכל מתקשר בצורה יפה כאשר אני עובד היום. בחלומותי מופיעים מבנים מופלאים. אני מסתכל כמעצב דרך משקפי אמן, דרך משקפי מדען. מנסה לקטלג, לתכנן, להעתיק את הכאוטיות ולתת לו (או להבין) סדר. זה מה שעושה אדם מאמין במובן מסויים, במיוחד דרך הדת. הדת שלי היא היצירה. דרכה הכל נהיה נהיר, מובן, בהיר וחד, אבל עם זאת השחור נהיה עמוק ומופלא. כמו שאמר סבי החורג צבי - ככל שאני לומד יותר, אני יודע פחות.

     

    אני חושב על העבודה שלי, בין אם היא תלויה על קיר ברחוב, מתחבאת בארנק, דחוסה בספריה, מוצגת בגלריה. 

    אני חושב על הארכיטקטורה ואני משווה. חזונו של הארכיטקט לובש עור חיצוני, בשר בטון וגידי פלדה והארכיטקט יכול להתהלך בתוכו. נלבישך שלמת בטון ומלט. הוא יוצר אשליה של נצחיות שחסרה לי במקצוע שלי. העניין התחדד כאשר צפיתי בעבודותיו של הארכיטקט רם כרמי בסדרה המרתקת "גיבורי תרבות" שבערוץ 8. במובן הזה אני מרגיש את קנאת הגבר כלפי יכולתה של אשתו להרות וללדת צאצא חי. התוצר הארכיטקטוני חי בצבעים אמיתיים - הוא קיים באמת בעולם של שלושה מימדים. לעומתו, עולם העיצוב הגרפי שרוי עדיין בתרדמה דו מימדית. המוחשיות של צאצאי המעצבים הגרפיים דקה כנייר, במקרים הטובים. המוצר הגרפי חי חיים קצרים יותר לטוב ולרע, משתנה תכופות, מתפתח לפי תורה דארוויניסטית. אך המבנה עיקש כאבן, ולכן הוא מסרב להתפתח אלא רק מתפורר. לרוב המבנים יש אורח חיים שסופו בחורבן. רק מעטים זוכים לעדנה מחודשת המחזירה עטרה ליושנה..

     

    לאדריכל יש מעשים והשלכות. אנשים חיים בתוך הבניין, מסתובבים בין קירותיו, חוסים בצלו. לרוב, הדאגה לחיים ומוות היא לא חלק מדאגתו של המעצב הגרפי. אמנם יש השלכות אתיות רבות לעבודתו של המעצב הגרפי, אבל זה דיון לפעם אחרת.

     

    המבנה הוא הצהרה פוליטית שקשה לקלף, בניגוד לכרזה שמתקיימת על סמך פרזנטציה קצרת מועד ועל הזיכרון האנושי. הוא עומד שם - יציב, כל יום, בגשם, ברוח, בשמש. בעוד שהכרזה מגיבה לאקטואליה ומתה עמה, המבנה יוצר ומיישם מציאות פוליטית, מגיב אל הסביבה (במקרים הטובים), מכוון אותה, והסביבה מגיבה אליו. בעוד שהנייר מראה רגישות מיידית לפגעי הסביבה, הבטון מתעל את הסביבה ופחות רגיש לה. אני אוהב את הבטון. אני מעריץ אותו. האיכות השקטה שלו, תחושת הזמן העובר וההתפוררות, צורות גווני היציקה, הידהודי התבנית. כשאני מעצב דבר מה שיודפס על נייר, אני אוהב להביא בחשבון את החומריות שלו, פיצוי על השטיחות הנוראית.

     

    כפי שאמרתי, הכל מתקשר בצורה יפה כאשר אני עובד ביצירה.

    למרות השוני בין עיצוב גרפי לעיצוב ארכיטקטוני, הטיפוגרפיה אמנות עיצוב האותיות (מעניין - אמנות-עיצוב), היא החיפוש האולטימטיבי עבור יחסי אור-צל, חללים, פנים-חוץ, משקל, גריד, צורה ותוכן, הגיון, משמעות. במובן מסויים הבטון, על הפשטות שקיימת בו בארכיטקטורה הברוטליסטית, הוא יצור טיפוגרפי. הוא השחור האולטימטיבי שהוא היש המוגדר על ידי החלל, האין שמסביבו. החלל נוצר ומגיב על ידי ההגבלה הראשונה בעבודה - הפורמט, בין אם זה גודל הנייר או רוחבXגובהXאורך המגרש. היום, כאשר טיפוגרפיה לובשת צורות מוזרות ולעיתים תלת מימדיות בהקשרים אמנותיים, נדמה שהמרחקים מתקצרים.

     

    האם בנוסף להיותו טקסט פוליטי, המבנה הארכיטקטוני יכול להיות להיחשב לאות? למשפט?

     

     

     

    מבנים טיפוגרפיים בפוסטר על שיר של יונה וולך.

     

    מבנה טיפוגרפי, גריד, חלל, גוון, משקל. מתוך העיצוב שלי לספר "הטובע" של תומאס ברנהארד. 


     

    [מקור - מכונת קריאה: כיכר מלכי ישראל / שמעון פובזנר ואברהם יסקי, אדריכלים]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

     

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור]

    [מקור  stamp scans by karen horton]

     

    [מקור stamp scans by karen horton]

     

    [מקור stamp scans by karen horton]


    [מקור stamp scans by karen horton]

    [מקור stamp scans by karen horton]

    [מקור stamp scans by karen horton]

    [מקור: מכונת קריאה: מבט ממערב / אברהם יסקי, סוף שנות ה-50  ההוסטל לעולים שתכננו יסקי ואלכסנדרוני ב- 1957 בשולי העיר הישנה של באר שבע, היה מעון הקליטה הראשון בארץ. ]

    [מקור: מכונת קריאה: אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני: השוק הקמעונאי של באר שבע, 1962 / אברהם יסקי]

     
    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/1/10 19:23:

      צטט: רונתי 2010-01-28 08:23:34

      מלא וגדוש כרגיל, אינפורמציה ועומק, תמונות נהדרות, גם אני חולמת על מבנים ארכיטקטוניים יפים להפליא, ולדעתי גם בני אנוש נולדים מושלמים ונידונים להתפוררות וכלייה....

       

       אני שמח. אשמח לראות שרטוטים של המבנים בחלומות שלך.

      את חושבת שבני אנוש נולדים מושלמים? אני לא חושב שקיים עקרון של שלמות ביקום..

        28/1/10 08:23:
      מלא וגדוש כרגיל, אינפורמציה ועומק, תמונות נהדרות, גם אני חולמת על מבנים ארכיטקטוניים יפים להפליא, ולדעתי גם בני אנוש נולדים מושלמים ונידונים להתפוררות וכלייה....
        27/1/10 05:38:

      צטט: נאג' 2010-01-26 15:39:46

      יקירי תודה לך על ההשקעה...אהבתי מאד...

      ועוד משהו אנחנו תמיד חושבים ובכל הרגעים....וזה נפלא..ומיוחד בנו כבני אדם :)

      ועוד משהו שאנחנו תמיד שואפים לעוד ולעוד...במיוחד כשנדמה לנו שלמדנו משהו עד הסוף! אף על פי כן שזה אף פעם לא יקרה!

      אהבתי מאד, מסע ארוך אך מעניין

      תודה

      נאג'

       

       

      תודה על התגובה.

      זה נכון, אנחנו שייכים לזן מסויים של אנשים שאוהבים לדעת וללמוד יותר ויותר, ובאמת לעולם לא נדע את הכל.אמנם הייתי רוצה לשאוב מידע בקצב הרבה יותר מהיר, אבל יש משהו שמנחם אותי בכך שתמיד יש מה לגלות.

        27/1/10 05:36:

      צטט: המומלצים בע 2010-01-25 20:05:33


      פוסט מושקע ושאפו. מרתק מהפנט מעניין מסקרן.

      מסע כלבבי.

       

      מומלץ.

       

       ממש תודה שהמלצתם עלי. בכלל מגיע לכן שאפו על הבלוג וההמלצות.

       

        27/1/10 05:36:

      צטט: ariadne 2010-01-25 15:23:49

      מאוד מעניין הקונספט שהצגת כאן.

      אני חושבת שכל יצירה, דו מימדית או תלת מימדית היא היחס שבין האין לבין היש, בין הנאטיב לפוזיטיב, בין האור והצל

      ובעיקר היא נמדדת בהקשר לאופן שבו האדם הסובייטיבי צופה בה, דרך העיניים שלו, שרואות רק מה שהמוח שלו רוצה שיראה וירגיש ויבין. 

      המון תודה.

       

       יש משהו בדברייך, פשוט ניסיתי ליצור איזה גשר בין שתי צורות עיצוב שאני מכיר ואוהב. כשכתבתי "הטיפוגרפיה היא החיפוש האולטימטיבי עבור יחסי אור-צל, חללים, פנים-חוץ, משקל, גריד, צורה ותוכן, הגיון, משמעו", לא דייקתי, כי התייחסתי במשפט הזה למה הטיפוגרפיה בשבילי.

      תודה רבה שביקרת.

        26/1/10 15:39:

      יקירי תודה לך על ההשקעה...אהבתי מאד...

      ועוד משהו אנחנו תמיד חושבים ובכל הרגעים....וזה נפלא..ומיוחד בנו כבני אדם :)

      ועוד משהו שאנחנו תמיד שואפים לעוד ולעוד...במיוחד כשנדמה לנו שלמדנו משהו עד הסוף! אף על פי כן שזה אף פעם לא יקרה!

      אהבתי מאד, מסע ארוך אך מעניין

      תודה

      נאג'

        25/1/10 20:05:


      פוסט מושקע ושאפו. מרתק מהפנט מעניין מסקרן.

      מסע כלבבי.

       

      מומלץ.

        25/1/10 15:23:

      מאוד מעניין הקונספט שהצגת כאן.

      אני חושבת שכל יצירה, דו מימדית או תלת מימדית היא היחס שבין האין לבין היש, בין הנאטיב לפוזיטיב, בין האור והצל

      ובעיקר היא נמדדת בהקשר לאופן שבו האדם הסובייטיבי צופה בה, דרך העיניים שלו, שרואות רק מה שהמוח שלו רוצה שיראה וירגיש ויבין. 

      המון תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      yaronimus_maximus
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין