כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    השחף

    ביקורת על "השחף"

    השחף

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום שישי , 29/1/10, 21:19

    השחף

    בתיאטרון הבימה

    אחד המחזות היפים שכתב אנטון צ'כוב הוא "השחף". יש סיפור, יש דרמה ויש התרחשויות. ההפקות הרבות של המחזה הן ההוכחה לכך. תיאטרון הבימה הטיל על השחקן רמי הויברגר, סטנדאפיסט ושחקן ידוע, את מלאכת הבימוי. הויברגר לא הבין שאצל צ'כוב העיקר הם הניואנסים, הדקויות, המשחק הכנה והאצילי. אלה נדירים בהפקה הנוכחית. השחקנים- חלקם משחקים משחק חיצוני, ללא התמזגות עם הדמות שהם משחקים. התוצאה לעיתים מאכזבת.מי שבולט במשחקו האמין וכן מחזיק את ההצגה, הם דווקא הדמויות הלא מרכזיות. בעוד אסנת פישמן, כאמנית המזדקנת ארקדינה משחקת משחק מאנייריסטי, ובנה, מיכאל מושונוב לא מצליח להסעיר את לב הקהל, חרף חינניותו הטבעית, החפה מכל סטיליזציה במשחק,  ובעוד הויברגר (טריגורין) עושה שוב את הויברגר, הרי אלי דנקר כרופא, הוא קרן האור שבהצגה, הכוכב שלה. שחקן בעל נוכחות בימתית ענקית, משחק טבעי, מרשים ונוגע. כך גם משכנעים הודות לניסיונם העשיר אורי אברהמי  כסורין, מנהל האחוזה ושמעון כהן כאביה של מאשה (הילה פלדמן, כפתיינית סקסית).

    בעית הבימאי היא שאת ההתרחשויות באחוזה כפרית ברוסיה של סוף המאה ה-19 הוא מורח על פני שעתיים וחצי מייגעות, בהקדישו עשר דקות ראשונות לסידורי הכסאות שעל הבמה בידי המשרת. מדוע לא נחסך מהקהל הקטע "המרשים" הזה? בנוסף, בימאי שלא מדריך את שחקניו להחצין רגשות ולשחק מבפנים – לא יכול לגרום להם לשכנע את הקהל. בימויו את דנה איבגי כנינה התמצה בכיצד להאחז בוילון ולהסתובב עימו סביב עצמה. איפה העבודה על התפקיד, על הדמות? הנזירות בעיצוב הבמה החשופה לא תרמה דבר לחוסר האמינות שבמשחק.   

    בצילום:  אלי דנקר ורמי הויברגר.
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל