אותו הים - עיבוד למחזה ובימוי ,חנן שניר ,לפי הספר של עמוס עוז .
מזמן כבר לא זכור לי שמחזה תיאטרון הסב לי חוויה כה מרגשת ועמוקה כמו שחוויתי בחזרה הגנרלית של "אותו הים".
על ספרו זה אמר בשעתו עמוס עוז עצמו :
"מכל ספריי "אותו הים" הוא הקרוב אלי ביותר אבל גם המוזר לי ביותר,אני מסתכל עליו כמו פרה שהמליטה שחף" .
לא פשוט לעבד ספר למחזה ובוודאי כשמדובר בספר שכזה,כשערבוביה של עבר הווה ועתיד במיקס של דמויות והוויה שמתרחשת לא באחדות קלאסית של זמן ומקום אלא בהיפוכה המוחלט. בו זמנית על פני אזורים שונים על הגלובוס. כל המרכיבים במלאכת התיאטרון חוברים יחדיו ליצירת החוויה: עיבוד שמעז לקחת ולשלב חומרים אוטוביוגרפיים נוספים שמצאו להם ביטוי ביצירות נוספות של עמוס עוז כמו ברומן "על אהבה וחושך" . החלטות מושכלות של בימאי כמו לתת את שלושת התפקידים של הנשים המבוגרות בספר/מחזה לשחקנית אחת (סנדרה שדה) שמפליאה להשתנות בגילום כל אחת מהן. המוזיקה של יובל מסנר ,עיצוב הבמה של ענת שטרנשוס והשימוש המתוחכם ברקע מוקרן ומשתנה של אנימציה נהדרת של אבי עופר, עיצוב התלבושות עפרה קונפינו והתאורה של במבי הוותיק. ומעל הכול המשחק המרגש של כמעט כל אנסמבל השחקנים: אהרון אלמוג בפקיד הראשי סנדרה שדה לצידו, יגאל שדה כמספר, בן דמותו של הסופר מעורב לא מעורב בעלילה בעל כורחו. יואב דונט ,טלי רובין ודוד קיגלר שמוכיח שוב שהוא יודע גם להיות שחקן דרמטי מצוין.
פרופ. רות קרטון בלום כותבת על הספר:
"עמוס עוז הצליח ליצור בקורא רעד פנימי,כמו שירה במיטבה מצליח הטקסט הזה לקסום לנו עוד לפני ההבנה ,ממש ברגע הקריאה - בגלל הלשון ובגלל המוזיקה שבו.הוא מרעיד גם אותנו כי הוא "מביא מתים" : ולא רק מביא אותם אלא גם מדבר אליהם בלשון נוכח:"
גם חנן שניר מצליח ליצור בצופה את אותו רעד פנימי שקודם אפילו לעיבוד ולהבנה לעומק של המחזה.
|