לקחתי נשימה, "ישנתי" על זה שני לילות, ועדיין לא החלטתי האם "שאטר איילנד" הוא אחד הסרטים הטובים שראיתי השנה, או אחד המפוספסים שבהם.

 דבר אחד ברור- לא שנאתי את הסרט, כפי שחשו רבים מהאנשים שנכחו בהקרנה, שבה הייתי.

אבל משהו לא התחבר לי. משהו לא עבד, אפילו שמדובר בסרט של  מרטין סקורסזי הגדול.

------------------שימו לב--- אני אהלך על ביצים בפוסט הזה אבל ייתכנו ספוילרים. המשך הקריאה על אחריותכם !!!!-----------------------

   השנה היא 1954 . צמד מרשלים אמריקניים, טדי דניאלס ( ליאונרדו דיקפריו – טוב מאוד) וצ'אק אול  ( מארק רופאלו- שחקן משנה שאינו מורגש יתר על המידה ) מגיעים לאי שאטר, לבצע חקירה בבית הכלא לפושעים לא שפויים שמאכלס את האי המאיים.

הם מחפשים אחר רייצ'ל סולאנדו, אסירה שנעלמה לילה אחד מתאה הנעול והמאובטח. היא רצחה את שלושת ילדיה ונחשבת מסוכנת מאוד, בעיקר כיוון שמעולם לא השלימה עם העובדה שהילדים מתים.

דניאלס ושותפו מתחילים לנהל חקירה ומגלים שכל העולם פועל נגדם, בצורה חמורה יותר אפילו מאנשי הכדורסל הישראלי שלא משתפים פעולה עם רשות המיסים בפרשת מוני פנאן.

מנהל המתקן, דוקטור קואולי ( בגילומו של בן קינגסלי המצויין כתמיד ), מסביר פניו לחוקרים אבל מסרב לרבות מדרישותיהם.  לצידו פועל הפסיכולוג דוקטור ניירינג ( מקס פון סידוב הותיק ) , שמסתמן כדמות חידתית במיוחד.

במקביל מגלים הצופים עוד ועוד פרטים על דניאלס. הוא סובל מסיוטים, כשהוא ער וכשהוא ישן, על תקופת שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה, במיוחד על המחזות שנגלו לעיניו בעת שהשתתף בשחרור מחנה הריכוז דכאו. רעייתו האהובה דולורס ( מישל ויליאמס ) מתה בשריפה , ודניאלס משוכנע שהאיש שהצית את האש, אנדרו ליידיס, מוחזק בהסתר באי.

הוא חש, שיש ביכולתו לחשוף קנוניית ענק של ביצוע ניסויים בבני אדם בתוך בית החולים.

אבל גם דניאלס הוא לא בדיוק מי שאנחנו חושבים שהוא, וככל ששהותו במתקן המאיים מתארכת מתגלות עוד ועוד פיסות מידע , שמעמידות את חקירתו באור אחר לגמרי. ודי לחכימא ברמיזא.

מה שבודאי לא מסייע לחוקרים, אבל בהחלט מסייע ליצירת האווירה הקולנועית הקודרת, היא העובדה שבעת שהותם של המרשלים באי פוקדת אותו סופה עזה, המטלטלת פיזית את מבני האבן המרכיבים את בית החולים, ואת האי המיוער כולו.

אז מהו פסק הדין של פופ טארטס ? הסרט מצולם לעילא ולעילא, הפסקול מדהים, השחקנים טובים ( אפילו דיקפריו ) והסיפור מעניין. גם דרך הצגת החלומות וההזיות מעניינת ויזואלית ותוכנית.

אבל משהו לא עובד, גם אחרי שנחשף הטוויסט הגדול . גם אם לא ידעתי להצביע על הטוויסט המתקרב, ברגע שהוא הגיע- לא הייתי מופתע. יש תחושה שכבר היינו בסרט הזה, גם אם במקרים קודמים הביצוע הקולנועי לא היה בידי פיגורות חשובות ומוצלחות כמו הפעם.

אבל, וזה אבל גדול, כבר עברו יומיים, ופופ טארטס עוד חושב על הסרט, ומשחזר לאחור חלק מהאירועים שנראו תמוהים בצפייה ראשונה, אבל מובנים יותר ככל שהופכים בהם. וזו נקודה חשובה ביותר לזכות היצירה הזו.

"שאטר איילנד" לא יקנה לסקורסזי תהילת עולם, אבל בהחלט לא יהיה נקודה שחורה ברזומה שלו.

ללכת. ואחרי זה לחשוב על מה שראיתם.

עוד כמה הערות והארות על "שאטר איילנד" אפשר לקרוא ב

"פופ טארטס- תרבות אמריקנית פופולרית, הבלוג של אפי טריגר"

שאטר איילנד- ה ביקורת המלאה

המשך הסיקור של אבודים, פרק אחרי פרק

24- בואו נדבר על זה

חדשות לייט נייט- לנו נגד לטרמן ולהיפך

חדשות טלוויזיה- סיינפלד ומדונה, הוואיי חמש אפס אפס

ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד 

פופ טארטס- תרבות אמריקנית פופולרית, הבלוג של אפי טריגר