ראיתי היום את הסרט "אווטאר" באיחור לא אופנתי בעליל.

אבל דווקא יכול להיות שמעניין יותר לראות ולהגג על הסרט דווקא עכשיו, מאשר בתקופה שרק יצא בארץ - עכשיו כבר יודעים שלא רק שהוא הסרט היקר בכל הזמנים ומשתמש בטכנולוגיה הכי מתקדמת וכדומה, אלא שגם שבר כל שיאי הכנסות אפשריים כולל טיטאניק ושהפסיד את כל האוסקרים ל"מטען הכאב". למה יותר מעניין? גם כי הציפיות הלכו ונבנו בהתחלה ואז הלכו והתרסקו כעבור זמן – שמעתי בעיקר תלונות בסגנון אין עלילה, תסריט חרא, משעמם, קיטשי, צפוי וכו' כך שבסופו של דבר באתי לסרט באפס ציפיות ויצאתי די נדהמת – הסרט מטורף!! 

אז ברור, נלקחו המון חומרים מפוקהונטס/מטריקס/פארק היורה ויו ניים איט, הדיאלוגים משמימים, הדמויות שטוחות והמשחק לא בשמיים – אבל בסרט כמו אווטאר כל זה פשוט הופך לשטויות, וזו בדיוק מה שכל כך טוב בסרט – הוא כל כך מהמם מבחינות אחרות, עד שזוטות כמו דמויות, תסריט ומסר מאבדות חלק נכבד מהמשמעות שלהן. 

סך הכל זו הסתכלות אחרת על קולנוע – בעצם יש מקום גם לזה וגם לזה. יש מקום לסרטי דמויות, יש מקום לסרטי דרמה, אימה ושאר הז'אנרים, ובהחלט יש מקום גם לסרטים גדולים מהחיים, מהממים ויזואלית, סוחפים ומרגשים בשאיבה שלהם את הצופה פנימה. צריך להיות ברור שבשביל זה הולכים לקולנוע, לא? כי אולי אין פיוט ומקוריות בדיאלוגים (וזה באמת המדד שעל פיו אנחנו שופטים סרט?) אבל יש המון פיוט בתנועה של הדמויות והמצלמה, בשילוב הצבעים והאפקטים של הסביבה על הצופה, בפרטים הקטנים של החיות ובשוטים הענקיים של הקרבות והמרדפים. זה לא סתם סרט עשוי טוב, זה סרט עשוי באלף רמות יותר טוב מכל סרט שתראו השנה בקולנוע (אופס, בעצם עוד לא ראינו את אליס בארץ הפלאות בתלת מימד).

מה שלא הפסקתי לחשוב על הסרט: וואו, אז ככה הולכים להיראות הסרטים בעתיד? ישבתי כמו ילדה נרגשת במשקפי תלת מימד בסרט של דיסני ולא ידעתי למה לצפות. וזה עדיין מרגש – הלוואי שזה יהיה עתיד הקולנוע, סרטים אמיתיים עם עולם אמיתי ומעוף והשקעה מטורפת, ולא קומדיות רומנטיות משמימות עם ג'ניפר אניסטון. אולי עוד עשר שנים כל הסרטים שנראה יהיו עולמות שאפשר יהיה לעשות בהם הכל, ולא רק להיצמד לריאליזם המסכן שלנו.

 סוף הסרט (ספוילרררררררררר) ברור: בני האדם הרעים חוזרים "לכוכב הגווע שלהם", כשבני הנא'בי הילידים מצעידים אותם במין צעידת בושה כזאת באיומי קשתות, ובני הנא'בי חוזרים לשלוט בעולם שלהם באושר ובעושר ולהמשיך לשמור על האיזון האקולוגי שלו. הכל חוזר על מקומו בשלום פרט למוות אחד קטן (בכל זאת, אפילו אמא של במבי מתה). 

ושאלה אחרונה: מה המסר שג'יימס קמרון המגלומן רוצה להעביר? האם זה מסר אירוני שביצירת קולנוע תאגידי ענק בתקציב מטורף הוא מדבר על הרוע שבגלובליזציה והריסת האקולוגיה בעולם וחזרה לשורשים? או שזה פשוט הנושא הכי קונצנזואלי שג'יימס קמרון יכול היה למצוא – מי הרי יכול למצוא משהו רק בסרט שאומר לך לא לקטוף פרחים, לא לזהם את הכדור כי אוי ואבוי תראו מה יהיה? קמרון מבחינתו בטוח רוצה שהסרט יגיע לכמה שיותר אנשים (הוא כבר חצי את קו ה2 מיליארד??), יהיה אשר יהיה מה שזה אומר על היושר האמנותי שלו, אז גם יכול להיות שזאת הסיבה למסר הילדותי והשמרני. או שבעצם זה סתם סיפור אגדה חמוד עם סיפור אהבה באמצע?

אני בטוחה (לפי מה שקראתי) שאם תשאלו את קמרון אם "אווטאר" הוא סרט אנטי מלחמתי הוא יגיד שכן – אבל כל סרט שמתענג על קרבות בצורה כזאת לא יכול להיות אנטי מלחמתי. כמו של סרט אקשן ממוצע המלחמות ממלאות את רוב דקות הסרט. לא שיש משהו רע בזה – כמו שאמרה פלישה טילמן ב"עקרות בית נואשות": אנשים ניזונים מסבל של אנשים אחרים.  

שורה תחתונה: מגיע לאווטאר הרבה יותר מאוסקר. אבל הוא את התמורה שלו כבר קיבל (במליארדים).