מצעד האיוולת של ברברה טוכמן, נקרא על ידי לא פעם.

הספר הוא סלבריטאי בין הספרים, ידוע ומצוטט למכביר.

הוא גם ספר מעניין וחכם באופן תיאורטי.

באופן מעשי, וזאת התרומה שלי לעניין, הספר הוא ספר אווילי.

מדוע אווילי ?

כי מתיישבת הפרופסורית טוכמן באיזו אוניברסיטה מוריקה בארצות הברית, עם צלילי ציפורים באזניה , יושבת שנה שנתיים, ומוציאה ספר עב כרס ומרשים.

האם עמדו בפניה השיקולים שעמדו בפני קובעי המדיניות ?

האם כל קובעי המדיניות הם חבורה של חסרי בינה וחסרי מודעות לדברים כה יסודיים כמו אלה שטוכמן מצביעה עליהם ?

או שהאמת היא אחרת לחלוטין

-------------------------------------------

האמת היא שלנגד עיני קובעי המדיניות עמדה מציאות מסויימת ואמונה מסויימת שלגביה - בניגוד לטוכמן החכמה בדיעבד -

שלא יכלו לבדוק את תוצאותיה לפני הביצוע בפועל.

כלומר: תיאוריית הדומינו אשר קבעה על סמך עדויות אמפיריות שמדינות נדבקות בחיידק הקומוניסטי ונופלות לידי הרוסים אחת אחר רעותה - גרמה לזה שחייבים להלחם ולהציל כל מדינה מבעוד מועד.

בדיוק כפי שפועלים בתחום מחלת הסרטן - מתערבים מיד בטרם ההתפשטות.

זאת הייתה המציאות אז, לא החלומות: המציאות ממש. מדינה אחרי מדינה הייתה נופלת לידי הקומוניסטים. באסיה, באפריקה, כל מרח אירופה, קובה.

אז באה טוכמן אחרי שהכול כבר הסתיים - וקובעת "אתם הייתם אווילים".

לגבי אווילותה של ברברה טוכמן לא לי לקבוע, אבל לגבי יושרה האינטלקטואלי - בהחלט כן.

יושר אינטלקטואלי אפס, שהוא ככל הנראה מאפיין רבים בתחום פרשנות ההיסטוריה.

מנתחים בדיעבד אירועים מבלי להבין את מכלול המציאות האמונה והחששות אשר עמדו לעיני מי שהחליט את מה שהוא החליט.

רק כדי להראות עד כמה הביקורת שלי נכונה , נפנה לביקורת על הביקורת של טוכמן.

והנה זה מה שכותבים על ברברה טוכמן, שיחסי הציבור שלה לספר היו בין המוצלחים ביותר שהכרתי מעודי

הפילוסוף עודד בלבן מאוניברסיטת חיפה מעביר בספרו Politics and Ideology ביקורת על גישתה של טוכמן. על פי בלבן, טוכמן עצמה נופלת בכשל חריף שהוא הנחת המבוקש - טוכמן מניחה מראש מה היו המטרות אותן נועדה להשיג ההתנהלות ועל כן מסמנת מראש את ההתנהלות ככושלת. אולם, טוען בלבן נגד טוכמן, אין ביכולתנו לדעת מה היו המטרות אותן שאפו מנהלי המדיניות להשיג. לכן, טוען בלבן, טיעון האיוולת של טוכמן הוא טיעון ריק, שכן הוא נועד כדי לשפוט את נשואי המחקר ועוצר אותנו מלברר מדוע, למרות הסימנים הברורים שיש לנקוט מדיניות מסוימת, ננקטה מדיניות אחרת. כלומר טיעון האיוולת, אליבא דבלבן, הוא טיעון של עצלות מחשבתית. בנוסף טוען בלבן כי טוכמן נופלת בכשל שהיא עצמה הגדירה - בחלק מהניתוחים שלה היא מניחה שהתוצאות השליליות של מעשה היו ידועות בזמנו גם במקרים שזה לא בהכרח כך. כמו כן, הוא מבקר את טיעון ה"מדיניות של קבוצה" בטענה שלקבוצה אין מדיניות אלא רק לאינדיבידואלים, ועל כן במקרה זה השלם אינו סכום חלקיו שכן בתוך הקבוצה יכולים להיות אינטרסים מנוגדים לגמרי.

אז הספר מומלץ לקריאה ומעניין מאד, כתזה מחקרית מנותקת, ותו לא. הוא מעניין, כהיפוטזה מדעית, לא מעבר לכך, והוא מנתח מקרים מרתקים של ההיסטוריה האנושית.

כפי שהסברתי, השיטה המדעית עצמה - פגומה לחלוטין ונטולת כל תוקף.

מומלץ לקרוא, אבל לא מומלץ להאמין !