זמן קצר לאחר בחירתו הראשונה של בנימין נתניהו לראשות ממשלת ישראל, אי שם ביוני 1996  , פורסם במקומון הירושלמי "כל העיר" תחקיר על עברו המסתורי, לכאורה, של המטאור הליכודי.

התחקיר העלה, שנתניהו הציג עצמו בארצות הברית כ"בנג'מין ניתאי", ושמספר הביטוח הלאומי שלו תואם לזה של אדם בשם ג'יי ג'ון סאליבן.

גם אם הדברים לא נאמרו בפירוש, הרמיזה הייתה די עבה- הייתכן שראש ממשלת ישראל, שפרץ פתאום לחיינו הציבוריים, מקושר בדרך לא דרך לממשל האמריקני? אולי לגופי הביון האמריקניים? אולי, רחמנא לצלן, מדובר בסוכן של ה- CIA  , שהגיע לעמדה המשפיעה ביותר בישראל?  גם האיורים, שליוו את התחקיר, הציגו את נתניהו כדמות האוחזת במסיכה בדמות פניה שלה עצמה.

הרעיון הזה, של פוליטיקאי שצץ משום מקום וכובש את השלטון בארצו, מופיע גם בבסיס סרטו החדש של רומן פולנסקי, "סופר הצללים".

הסרט עוסק בראש ממשלת בריטניה אדם לאנג, בגילומו המצוין של פירס ברוסנן. לאנג סיים קדנציה בת עשר שנים כדייר של דאונינג 10  , והוא עומד לפרסם ספר זיכרונות. כנהוג, הוא לא כתב את הספר בעצמו אלא הסתייע בסופר צללים. אלא שסופר הצללים מצא את מותו בנסיבות מסתוריות, ובמקביל לגיוסו של סופר חדש , בגילומו המצוין לא פחות של יואן מקגרגור, מתפרסמים פרטים מביכים על מעורבותו של לאנג בהעברת חשודים בטרור לחקירות בעינויים.

הסופר החדש נוסע לאי מסתורי אי שם בארצות הברית כדי להתחיל לעבוד על הספר. הוא פוגש את הצוות המצומצם שמקיף את לאנג- רעייתו רות, העוזרת האישית אמיליה בלאיי וצוות המאבטחים. כולם מבכים את מותו של מייק מקארה, עוזר קרוב שהיה גם סופר הצללים הקודם. הגירסה הרשמית היא שמקארה שתה יותר מדי והתאבד בקפיצה מהמעבורת שמקשרת בין האי ליבשה. אבל בגירסה הזאת יש יותר מדי חורים, והסופר החדש מוצא עצמו נשאב מהר מאוד לתוכם.

ידו המיומנת של הבמאי הנהדר רומן פולנסקי מנווטת בביטחה בין האירועים הספק משעשעים ספק מוזרים, שפוקדים את הסופר החדש באי המבודד, לבין האירועים המותחים והמפחידים שקשורים בעבר המסתורי של אדם לאנג.

מעל לכל מרחפת השאלה- כיצד הופך אדם, שלמד תיאטרון בקיימברידג' והיה רודף שמלות, לפוליטיקאי שמגיע מהר יחסית לראש הפירמידה ?

פירס ברוסנן, עושה רושם, התאושש היטב מטראומת הסילוק מתפקיד ג'יימס בונד. הוא מרגיש מאוד בנוח בתפקיד ראש הממשלה לאנג. מצד אחד הוא משפריץ קסם אישי לכל עבר, מלהטט בין רעייתו הקנאית לעוזרת המעריצה, ומצד שני יש בו משהו מסתורי- הוא מדבר בפרוטרוט על העבר, ואז אנו מגלים שהוא פשוט בדה שקרים ממוחו. העובדה שלאנג היה שחקן בעברו נראית היטב בקטעים המעטים, שבהם אנו רואים אותו מתראיין כראש ממשלה. ההעוויות שלו ומחוות הגוף נראות כאדם שמתאמץ לגלם משהו שהוא לא. פשוט נהדר.

אין בכך כדי לגרוע גם מהמשחק הנהדר של יואן מקגרגור. סופר הצללים החדש הוא אדם ללא משפחה, שלא ממש מרוצה מחייו, ונוטל על עצמו את עבודת כתיבת הזיכרונות של לאנג בגלל הכרח כספי. פוליטיקה לא מעניינת אותו, עיתונות חוקרת לא מעניינת אותו, אבל הוא נשאב אל המסתורין ומנסה לפענח אותו מתוך יצר סקרנות אישית בריא.

מעבר לכך לא אוכל להרחיב יותר מדי כדי לא להרוס את המתח. אבל שיהיה ברור- זוהי המלצה חמה לצפייה בסרט המצוין הזה.

עוד כמה הערות והארות על "סופר הצללים"  אפשר לקרוא ב

"פופ טארטס- תרבות אמריקנית פופולרית, הבלוג של אפי טריגר"

סופר הצללים- הביקורת המלאה

סקירה מפורטת אחרי כל פרק חדש של אבודים

24 - הפרק הכפול שכנראה הציל את העונה

טייגר וודס חוזר בפרסומת חדשה ומעניינת במיוחד 

הסימפסונים- הפרק שבו ביקרו בישראל 

ועוד ועוד ועוד ועוד 

פופ טארטס- תרבות אמריקנית פופולרית, הבלוג של אפי טריגר

מרתק! מסקרן! סקסי! מעולה!