כותרות TheMarker >
    ';
    0

    הַמָהוּת כּוּלָה מוּנַחַת בְּכַף הַיָּד – מַתִּי גְרִינְבֶּרְג לוֹנְדוֹן ת"א 1969 – 2009

    10 תגובות   יום שני, 26/4/10, 22:41

    הַמָהוּת כּוּלָה מוּנַחַת בְּכַף הַיָּד – מַתִּי גְרִינְבֶּרְג  לוֹנְדוֹן ת"א 1969 – 2009

    אוֹ

    מַה אֶפְשָר לַעֲשוֹת עִם מָזָל

     

    בדרך מקרה הזדמנתי בשבוע שעבר לגלריה של דודו גרשטיין בתל-אביב. מתחת לקומת הכניסה הצבעונית והמפתה מסתתרת קומת פלאים בה מארח דודו אמנים אחרים. גודלו של האולם מאפשר להקיף את כל המוצגים במבט אחד ולחוש מיד את המהות וכוח הייחוד של האמן. התמזל מזלי ופגשתי את האמן המציג – מתי גרינברג, עבורו, התמצות הזה של המהות חשוב במיוחד.

    מתי הגיע ללונדון לפני כארבעים שנה, בוגר בצלאל מוכשר ודלפון, וכמו שהוא אומר "היה לי מזל". (שזו, אגב, בדרך כלל, אמירה של נשים, שכן גברים מצליחים, מיחסים, בד"כ, את הישגיהם לכשרונם הרב ומכאן גם זחיחותם וזה בדיוק המקום בו הם מועדים ונופלים).  וכשהמזל הכישרון החריצות והשאפתנות נפגשים, כשאדם פועל בשיתוף פעולה נכון עם כוונות היקום – קורים דברים טובים.

    כבר בתחילת הדרך זכה גרינברג להכרה בינלאומית ועבודותיו נרכשו ע"י מוזיאונים חשובים ואספנים ברחבי העולם, והן מוצגות במקומות ציבוריים, ובירושלים - גם.

    המזל של מתי הוא שהחיים זימנו בדרכו את האנשים הנכונים, ולמזלו הוא ידע מה לעשות עם המזל הזה. כך התגלגל לידו יום בחברתו של גדול פסלי אנגליה -  הֶנְרִי מוּר. הוא זכה לסיור ברחבי אחוזתו של מוּר, כשהפסל הזקן נשען על הפסל הצעיר, סוקרים את הפסלים הענקיים הנטועים על גבעות הדשא המוריקות, האנגליות למהדרין, naturally. ואז נכנסו לביקתה שקירותיה היו מכוסים מדפים עליהם ניצבו צפופים שורות שורות פסלים קטנטנים – דגמים של פסלי הענק של מור. כששאל גרינברג – אבל היכן ה-landscape  של הפסלים? לקח מור אחד הפסלים הקטנים, הניח אותו בכף ידו וענה: " landscape ? זה ה-landscape  ". וכך קיבל גרינברג שיעור בסיסי שמלווה אותו עד היום – כל הפסל בכף ידו. דווקא ההקטנה הקיצונית מדלגת על הפרטים, מתמצתת את המהות של הרעיון, ולוכדת את הרוח הנכונה שתכתיב את הביצוע והפרטים של הפסל הגדול. הרעיון הזה מודגם בפסל קטן (ראו תמונה) בשם "בעיה פיסולית"  -  כף ידו של האמן, מקצות אצבעותיה צומחים דגמים זעירים של פסלים אחרים. כך ניגש גרינברג, שמעיד על עצמו שהוא "אדם הגיוני" לתכנון פסליו, מתוך כף היד.

    הקסים אותי הפסל "חלום" (ראו תמונה) המואר באופן שההצללה שלו על הקיר משלימה אותו.  נפלא בעיני המתח בין הברונזה החלל האור והצל– והתוצאה גבר ואישה מרחפים. 

    חלק ניכר מיצירתו של מתי עוסק בירושלים, שזו בחירה מענינת לישראלי שחי בלונדון.  

    כך אפשר לראות בתערוכה דגמים של שערי מתכת הנמצאים ב"היברו יוניון קולג'" בירושלים במבנה אותו תכנן האדריכל משה ספדיה.

    בהמשך מוצגת סידרת הדפסי עץ שנעשתה בהשראת שירו של יהודה עמיחי "1967". באלבום "ירושלים 1967-1990" מתקיימים הדימויים של גרינברג והטקסט של עמיחי זה לצד זה, בנפרד, ויוצרים יצירה שהולמת במתבונן ומזעזעת אותו, בעיקר כשברקע מהדהדת המציאות ההיסטורית של עיר הסכסוך הנצחי. בסידרה זו מפתיע גרינברג בהתמקדותו דווקא בבעלי החיים הטורפים והנטרפים בנוף העירוני הירושלמי המוכר לנו.

    סידרת הדפסים משנת 2009– "Jerusalem – the Tulip and the Thorn"  נעשתה בשיתוף פעולה של גרינברג עם הסופר עמוס עוז ועם הבוטנאי ד"ר מיכאל אבישי (ראו תמונה). זו סידרת צילומים שעובדה במדיה דיגיטלית  מיוחדת ובה מפתיע גרינברג שוב כשהוא מפגיש את צמחית הקוצים העולה מן המדבר עם הפרחים הבשרניים הזוחלים מן השפלה, מפגש שקיים רק במקום אחד בעולם – בירושלים.  גרינברג עוקב אחר מאבק הצמחים הזה בגווני האדום של אור השחר המיוחד לירושלים, באור היום הלבן הבוהק, באור הכחלחל של שעת הדמדומים ובאור הלילה הכחול שחור.

    מה שהיה מעניין עבורי במבט של גרינברג על ירושלים היה החוץ והפנים, השם והכאן. מבט של מאהב שנמצא רחוק, מכיר את אהובתו הכרות אינטימית, מבפנים, מכאן ובמקביל זרות מסוימת - מרחוק, מבחוץ, משם.

    עוד אפשר היה לראות בתערוכה דגם מיוחד של שעון שמש. שעוני שמש מתאימים במיוחד לארצנו, ובימים אלו גרינברג אכן מתכנן כמה מהם למקומות ציבוריים.

    איך לא חשבנו על זה קודם? אלמנטרי, ווטסון, שעוני שמש בארצנו שופעת האור.

    עוד היו בתערוכה  - תחריטי חלומות סוריאליסטים שיש בהם צרוף של דיוק עצמה ועדינות – מרתקים.

     אחרי שמילאת כיסי סיפורים מאמתחתו של גרינברג ששב אלינו מלונדון, חציתי את הכביש שתיתי קפה ולקלקתי גלידה. 

    היות והתערוכה נסגרת מחר אני ממליצה על ביקור באתר של מתי גרינברג -  http://www.matygrunberg.com/

    שווה, אני אומרת לכם, שווה.

    אחרי ככלות הכל הבן אדם צריך לפעמים להרים את הראש מהמנהלות של החיים ולנשום קצת.

    ואם יש גם גלידה ליד – ההכי טוב.

     © נעמי ר. עזר   
    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/5/11 19:16:
      תודה.
        29/5/10 13:11:
      יפה ומעניין, תודה על שיתוף .
        1/5/10 10:05:

      *

      בהחלט נגע

      שירושלים בראש שמחת האמן

      כי אלפי גולים בכל קצות תבל

      נושאים אליה עיניים

      וגם פסל בכפיים

      ..

      תודה לך יקירתי

        28/4/10 11:42:
      יפה, ממש
        28/4/10 07:39:

      צטט: גלילה ונגרוב 2010-04-28 00:14:01


      זהו. קראתי

      האמת? העבודות שלו לא עושות לי את זה

      אבל כתיבתך?

      יפהפיה!

       

       

      תודה גלילה

      איש לטעמו, אישה לטעמה.

      לא נריב.

      הכל בסדר.

        28/4/10 00:14:


      זהו. קראתי

      האמת? העבודות שלו לא עושות לי את זה

      אבל כתיבתך?

      יפהפיה!

        27/4/10 23:46:


      היי נומיקו

      אחזור מאוחר יותר לקריאה אמיתית ולתגובה

       

      לילה טוב בינתיים

        27/4/10 22:33:


      תודה על המידע

      מענין מאד

      עבודות בעלות הבעה דרמטית חזקה

      תמר גרצ'וק

        27/4/10 21:26:

      צטט: טורקיז 2010-04-27 18:42:29


      נעמי היקרה ,תודה על  סיור הגלריה ...

       

      את יודעת עד מתי מציג שם?

      אשמח פה או בפרטי..

       

       

      התערוכה פורקה היום, לכן הזמנתי לשיטוט באתר.
        27/4/10 18:42:


      נעמי היקרה ,תודה על  סיור הגלריה ...

       

      את יודעת עד מתי מציג שם?

      אשמח פה או בפרטי..

      ארכיון

      פרופיל

      נומיקן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין