כותרות TheMarker >
    ';

    קורינה: סופרת, מוציאה לאור, הופכת עולמות

    בלוג דעתן, לכל-הדעות. בין ספרות לסאטירה.

    מאתר 'רשימות' לוורדפרס: סיפורים מאחורי הקלעים

    ביקורת על וורדפרס, אינטרנט, בלוגוספרה, "עיצוב אתר בלוג", "אתר 'רשימות'", הופכת עולמות, "ביטוי אישי",

    מאתר 'רשימות' לוורדפרס: סיפורים מאחורי הקלעים

    0

    עיצוב וסטייל  

    0 תגובות   יום חמישי, 27/5/10, 01:09

    כמו החיים – גם הבלוג החדש שלי בוורדפרס הוא סקיצה ליום  הבא

    למה עברתי?

    עברנו. עוברים.

    האתר ישאר כמראה מקום, מידעון שיכוון אל הבלוגים האישיים שעברו רובם ככולם למתכונת וורדפרס.

    מהפיכה זוטא.

    שמאפשרת שינוי. לא עוד מתכונת אחידה אלא אפשרות לעיצוב אישי, לביטוי מובהק של הייחוד.

    יש בזה מעלות, ממי שלא מפחד מהאתגר.

    צריך לבקר בבלוג כדי להבין על מה אני מדברת כאן בהמשך.

    ראו זאת כהזמנה פתוחה.

    אשמח לשמוע דעות, הצעות, נימוקים בעד ונגד.

     

    לקח קצת זמן עד שהקבצים שלי הסכימו לעבור דירה.

    בעטו והשתוללו אבל אילן לא התרגש, יואב בהרף עין אחרי כמה ימים שלא רואה את הזעקות קופץ מן המיטה ובשניה מסדר, ולדי ושרון גרינברג מנענעים את העריסה, אורי מסמן במטרונום את הקצב וכך מהר מהר הגעתי לאיטי לדירונת זו שמרגע לרגע גדלה ולא תרגע עד שלא תיראה ממש כמו ארמון.

    עוד תראו, עוד תראו.

    ועכשיו, תשמעו. גאוותנית שכמותי לא תסתיר מכם דבר. אני רק בתחילת הדרך. רק סקיצות כאן.

    העיקרון

    הבלוג הוא הלוא כלי לביטוי אישי, נכון? אין שום סיבה להכניס אותו למיטת סדום של תבנית אחידה. גם הדירה הפיזית שלכם – שלי ודאי – לא דומה במאומה לדירות אחרות, אין כזו, היא אחת ויחידה. הבאים, דבר ראשון אומרים, "עוד מבחוץ ידענו שזו הדירה שלך!"

    צעד ראשון: עצמאות תיתכן רק אם מתארחים בשרת משלך.

    ולדי בנחמדותו הציע בית דו-משפחתי.. אם זה היה עולה כמו אצל האדונים אקירוב וברק, הייתי שותקת, אבל משהו כמו כרטיס נסיעה באוטובוס עירוני פעם בחודש? קטן עליי.

    עם השרת העצמאי ניתן לעלות לעליית הגג, שם כל אוצרות קידוד העיצוב לכלל חדרי הבית. ובמרתף, אוי, שם יין וריבות.

    קוראים לזה HTML.

    מין תשבץ כזה. משנים מספר הפיקסלים בנתון אחד, שומרים, ויוצאים אל האתר לראות איפה זה פגע.

    בבלוגר יש אפשרות לצפייה מוקדמת preview שמקצרת את התהליך. אני בקטע הזה שבלול מרטוני, מאז 2002 אחת לכמה חודשים או שנים מקבלת התקף סקרנות ומחטטת.

    כאן התחלתי עם הצבעים. לכל צבע וגוון יש מספר. באינטרנט, מעצבי על מפרסמים צירוופים יפיפיים שפיתחו וברוחב לב מגישים את הקוד.

    אז החלפתי את צבעי הראשן header והרגלית footer. (העיברות הוא המצאה משתעשעת שלי).

    אבל לא ידעתי ובשום אופן לא הצלחתי לגלות איך אני מייבאת אוואטר ובכלל – איך אני מעלה תמונות על ראשן שמחתי?!

    בסוף מצאתי: הכנסתי קישור לתמונות בדיוק במקום שבו היה הקישור לתמונת הצלמית של "רשימות".

    לא זרקתי אותה, חס ושלום, למרות שסבתי עליה השלום אמרה לי עוד כשהייתי בת שלוש שאם אראה כנסיה וצלב, שיירק הצידה שלוש פעמים!

    את הצלב הורדתי למי שנשא אותו שבע שנים יפות, לירדן, ברגלית. ימחל?

    מה עוד הצלחתי ואני מתגאה במיוחד בגלל ש… – לא אגלה את שמו – אמר "אני חושב שלא ניתן להטמיע סרט בטור הצד."

    בעצם מי שצריך להתגאות הוא ולדי. הוא הציע את הפיתרון הפשוט והחמוד. רק הייתי  צריכה להתאים את המידות לגודל הטור – אבל בזה אני כבר מנוסה עוד מבלוגר. לא בעיה.

    נראה אם תנחשו איך עשיתי ומה ולדי הציע.

    כאמור, הכל סקיצה, שמיום ליום ואפילו מרגע לרגע משתנה.

    האתגר כעת

    לחלק את הרגלית לשלושה טורים ולסדר בהם יפה את כל הצעצועים שזרוקים בינתיים על הריצפה הירוקה.

    ואני גם צריכה לגלות איך זה ולמה השם שלי בתגובות מתגלה רק אם מעבירים חץ על פני ימין התאריך.

    ואיך תהיה לי תמונת אוואטר לתגובות, איך.

    טוב, אם הכל רק סקיצה, למה להתאמץ?

    ראשית, בגלל שאני רוצה "לבד!" ההנאה שבגילוי וההפתעה מהדברים הנחמדים שעולים פתאום על הצג. למשל הפס הצהוב שבין תאריך לטקסט בקופסית התגובות. פתאום הופיע לי ושמחה אותי כמו ירק שנבט פתאום בגינה.

    ושנית, דעת היא כוח.

    שלישית, הבלוג הוא מראה.

    לדוגמא, העליתי את תמונת הספר האחרון, "הופכת עולמות" (עוד לא קנית?) ולידו העליתי את "בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי" (קנית? כל הכבוד!).

    יצא קצר יותר.

    הלכתי להשוות את הספרים, שיהיו כולם בגובה של 320 פיקסלים.

    אמרו הספרים ואמרה הפוטו-שופ: "השתגעת? זה לא בה"ד 4 פה. תרגיעי."

    האמת, צדקו.

    אהה, עוד משהו להתגאות בו

    רואים את התמונה האחרונה? "מי ראה את מיקי". המהדורה הראשונה. בעוד שנתיים יהיה הספר הזה בן חמישים שנה, וככה הוא נראה אחרי ששלושה ילדים חיבקו אותו.

    הניסיון שלי בפוטו-שופ מסתכם בשעות אחדות עם ידידה מ'מחרוזת' שתמורת אי אילו 'חרוזים' לימדה אותי נים-לא-נים לא לפחד כלל.

    איך מטשטשים ריפוט?

    אה, יש במקינטוש אפשרות להציג בכמראה עתיק.

    מצאתי שאם אני מייסרת את התמונה שלוש פעמים, כל פעם זה נראה עתיק יותר.

    לא הגענו למערות פרה-היסטוריות אלא רחוק יותר, לימי האגדות וההילות.

    לחיי הדרך!


    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      corinna hasofferett
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין