כיהודים עברנו לא מעט, וכאמצעי הגנה פיתחנו לנו "הומור יהודי, ציני משהו, נולדו וודי אלן ובהמשך גם ג'רי סיינפלד, בקולנוע היה לנו בין היתר את בניני שהצליח לספר סיפור מרגש באופן מצחיק על ימי השואה באיטליה, ולנו, בין היתר, יש את ההזמנות הנפלאה לצפות במחזה "שעונים".
כשמגיעות אליי הזדמנויות לצפות בהצגות לעולם לא אסרב, אמנם למודת קולנוע אך חובבת תיאטרון לא פחות,שאלתי קצת על ההצגה לפני ושמעתי אך ורק ביקורות מצויינות, כבר התחלה נהדרת, אך עדיין, מחזה קומי על השואה, ועוד על הומוסקסואל ויהודי שכלואים בתא אחד, על מה כבר יש לצחוק?... על הכל.
המחזה, שנכתב על ידי דן קלאנזי, מוצג בארץ בתיאטרון הקאמרי מזה חצי שנה אחרי שבמשך שנים היה אחד מהפנינים של תיאטרון הפרינג',"תמונע", ההצגה רצה בקנדה, אנגליה, אירלנד, גרמניה יון פולין, ארה"ב, סקוטלנד דרא"פ והרשימה עוד ממשיכה... ולא סתם, כי היא מעולה.
העלילה: בתא קטן במחנה ריכוז,יושב השען היהודי בנימין הירשפלד (1-7-9-3) לתא זה מוכנס האנס (9-3-5-5), גרמני הומוסקסואל מוחצן ודורש תשומת לב, התנגשות הסטריאוטיפים היא עצומה, כבר בחמש דקות הראשונות אי אפשר שלא להתאהב בהאנס, בדמותו, באורו ובחיותו למרות כל ה"תנאים" המתים שסביבו, דמותו דמותה בכזו רגישות ועדנה, פניו היפיפיים של רועי הורוביץ המוכשר שמגלם אותו מדגישים כל תנועה שיוצאת מפיו, מנגד האנס מתקן השעונים בגילומו של רמי ברוך, שקט ועצוב שבכלל לא מבין למה צריך עוד שען. תחת עינו של הקאפו, האנס ובנימין לומדים להסתדר ומנסים בסופו של דבר לעזור אחד לשניה בין המפגשים עם הקאפו הקשוח המגולם על ידי עומר עציון המוכשר. בכל פגישה הם הולכים ומתקרבים עד אשר מגלה האנס כי עולה מופע לחיילי הצבא האדום וכי יש להם האפשרות להופיע מולם, והם יחד לומדים לשיר אופרה. הקאסט: שלושת השחקנים, באמת שאין לי מילים לתאר עד כמה הם מרגשים, רועי הורוביץ הוא ללא ספק אחד השחקנים הנדירים שיש לישראל להציע,בדיוק יוצא דופן הוא ההומוסקסואל הכי מוחצן שקיים, עדין, גאה,כנוע, נשי ואמיתי,וכשצריך גם נועז. אי אפשר שלא להתאהב בו במבט ראשון, במבט שני אתה לגמרי שדוד לו. רמי ברוך בתפקיד בנימין, סגור ומופנם והתהליך התקרבות שלו והסרת המחסומים אצלו מול האנס, בדיוק בתזמון ובקצב הנכונים, הוא גרמני קפדן ויהודי רגיש, איש משפחה שכואב את משפחתו, מעריץ את וארדי, ולאט לאט, כמו תקתוקי השעונים אותם הוא מתקן מתרכך מול האנס הרך. ועומר, הו עומר עציון, הוא הקאפו,במלוא המילה, עבריין לשעבר,שמנצל את סמכותו לקחת את מה שצריך,(תרתי משמע), הוא חזק וגבוה אך אינו שטוח ולא לרגע, עציון מצליח גם בדמותו הקשה של הקאפו להכניס "חיים", לרגש ולהפתיע באופן מדויק ומעורר השראה.
באמת שאין לי מילים לתאר עד כמה ההצגה, עם כל החומרים הקשים שבה מצליחה לרגש ולהצחיק, מלאת חיים, בונה את הרגע באמצעות דמויות מדויקות משחק ללא דופן ומוזיקה מקורית שנותנת משמעות לכל תקתוק של השעונים. בבסיס יש פה את מה שכל עם ישראל רגיל אליו, "הישרדות" נוסח היטלר, אותו מתכון רק בלי כל הצהוב, 2 אנשים שונים לגמרי שלומדים להסתדר אחד עם השני חרף כל התנאים. אפילו שלב הדחה נכנס כאשר הקאפו מחליט כי יש צורך רק בשען אחד, במי יבחר ואת מי ישלח.... לא אעשה לכם ספוילר אבל קיים רגש של ריגוש בו עומר עציון מפגין צדדים נוספים למשחקו החזק והעוצמתי, שהצליחו לגרום לי ולחברותיי להסמיק, ויותר מהכל, המחזה מעורר המון מחשבה לא רק על ההומור כמנגנון הישרדות אלא על כל מפגש עם מישהו שלא רגילים אליו. בסוף ההצגה, כנהוג בהצגות פרינג' בילו איתנו כ20 דקות הקאסט ושוחחנו איתם על ההכנה להצגה, לדמויות, המחקר ההסטורי ועל החיים... אין הרבה הצגות מצחיקות על השואה, שגם מצליחות לרגש ולעורר מחשבה, ואף לעורר השראה ואני באמת ממליצה בחום לכולם לצפות במחזה הזה כי הוא באמת נדיר והנאה צרופה.
ההצגה הקרובה היא ב14.6 בתיאטרון הקאמרי, באמת שלא תתחרטו!!!
|