כותרות TheMarker >
    ';

    מותרת לאדם

    למרות ואולי בזכות הכיסוי החיצוני זה בלוג הכי אמיתי שיש. על החיפוש, על הכמיהה, על מציאת המפתח למסתרי הלב. זאת אני: חצי חיים חייתי בשאול אירחתי להדס לחברה, השעמום הרג אותי אז החלטתי לעלות למעלה אליכם החיים.

    המוסיקה שבפנים

    ביקורת על המוזיקה שבפנים

    המוסיקה שבפנים

    5

    סרטים  

    7 תגובות   יום ראשון, 13/6/10, 23:10

    "...אתה יודע מה אנחנו הנכים רוצים?

    חוץ מלהזדיין.

    שיבחינו בנו.

    כשהם מסתכלים עלי שם בחוץ, אתה יודע מה הם רואים?

    כלום!

    איך אפשר להתעלם מזה? (מצביע על דמותו הגרוטצקית)

    אבל הם מתעלמים ממני.

    בגלל שאני כל כך מפריע לתיאור של אנושי בעיניהם,

    כך שאני גורם להם להרגיש,

    אני אוהב את זה

    .מה שיצרת, יעזור להם להבחין בנו.

    ארט, חולה בשיתוק מוחין. 

    וזה אחד הרגעים בסרט שאתה באמת מרגיש שאתה יכול לעשות כל דבר.

    הפעם האחרונה שהרגשתי כך הייתה אחרי שקראתי את הספר "3 כוסות תה".

    התחושה האופורית שאתה יכול לשנות את העולם, שאנשים באמת ישתנו.

    מה אין שם?

    סכיזופרניה, דיכאון, ניסיונונת התאבדות, נטישת הבן בבית יתומים.

    לשכוח איפה הוא ולהיזכר אחרי שנתיים.

     "...מה אתה רוצה ממני?

    שאטפח לך על הכתף ואגיד לך שאתה ילד טוב?

    אני לא בנויה ככה"

    אימו הסכיזופרנית של ריצ'רד פימנטל. 

     

    לרגע מרגישים שרואים הכול, שזה אולי יותר מדי.

    נטישה, מוות של האב, התגייסות למלחמת וייטנאם מתוך פזיזות ילדותית.

    אבל הרע עדיין לא התחיל.

    ואת הרע הזה הוא הצליח להפוך לטוב.

    עם הרע הזה הוא הפך עולמות. לא רק את שלו. 

    זה סרט על מוגבלים, נכים, חולי נפש, עיוותים בגוף ובלב.

    ואז אתה מבין שמי שמעוות זאת החברה, לא הם.

    למנוע מאדם לשבת במסעדה ולאכול, רק כי יש לו שיתוק מוחין?

    לדרוך עליו ולרמוס רק כדי שיצא לך מטווח הראיה.

    ומי שממשיך לחייך זה אותה דמות שובת לב של ארט,

    גאון שהטבע עיוות את גופו אך לא את נפשו. 

    החיוך והצחוק הממיס את הצופה, כל פעם שעושה מה שאוהב.

    זה נשמע סופרלטיבים אבל הכול מתחבר למציאות אחת כואבת.

    המציאות של ארה"ב משנות ה- 60 עד שנחקק חוק למען המוגבלים.

    נכון שהסרט לא חדש, אבל מי שלא ראה, מומלץ בחום.

    מלא רגישות, הומור, חמלה וכמויות של אומץ בלתי נדלה,

    של אדם אחד ששינה את חייו ואת חייהם של מיליוני אמריקאים.

    ה מ ו ס י ק ה – ש ב פ נ י ם

    אל תוותרו לעצמכם ופשוט תצפו, בלי שיפוטיות ובלי ציפיות.

    הקסם שבפשטות, להסתכל על הכיעור שלנו כחברה,

    לא למצמץ, להזיל דמעה ולהישבע שאנחנו נהיה אחרת.

    שאולי אנחנו כבר שונים, מקבלים יותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/2/11 17:11:

      פסוקו....עיוור על חוטיני צדק והיתכוון כמדומני לרושם הראשוני ובזה את צודקת מטעה.לא נוכל להיתעלם מעובדה זו למרות שכבר אמרו קדמונינו:"אל תסתכל בקנקן אלא מה שבתוכו".זו תכונה מולדת שאנו כחברה רוצים להיתחבר עים ה"טובים"ויראה מאד מוזר כאשר  לא נעשה כן ואז גם ניצטרך ליספוג את כל הביקורות המישתמעות ונובעות מיכך.כך שנותר לנו בעצם ליבחור בין האמת הפנימית שלנו ותוצאותיה,לבין מלחמה חברתית מתמדת.נקודה זו כפי שצינתי היא מולדת כמו אחרות שהרי :"יצר לב האדם רע מנעוריו"ועלינו מוטלת המשימה להלחם בזה.אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שלא נזיק לעצמינו ולסביבתינו ונישאר גם אהובים.תודה......של יום.

        14/6/10 22:15:

      צטט: עיוור על חוטיני 2010-06-14 22:03:12

      כאדם מוגבל מגיל צעיר מאד, שלא

      פעם ולא פעמים גם הרהר על התובנות

      שהעלית כאן בנוגע ל"חברה מעוותת",

      אני רק יכול לספר את הרגשתי 

      הכללית, שאין זה כך. 

      החריג תמיד יהיה חריג, והסובב

      אותו תמיד יתייחס  אליו כאל חריג. 

      שאלה אחרת היא, איך החברה נוהגת בחריג,

      והדברים הם לכאן ולכאן, מנסיון. 

       

      לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי, איך אני

      הייתי נוהג כלפי החריג אילו ? נטיית 

      הלב שלי תמיד הייתה שהייתי נוהג 

      כמו כולם. 

      כדהחריג הוא חריג רק בגלל מראה חיצוני מטעה, זה לא הוגן ואנחנו מפספסים כל כך הרבה אנשים בגלל זה. כל אחד שונה, והיום בעולם שלנו של לקויות כה רבות, זה אמנם פחות בולט אבל עדיין בולט וחבל לי. ואני בהחלט שמה את עצמי בתוך המשוואה הזאת. ומלמדת את עצמי כל יום מחדש לא לשפוט. לא רוצה לנהוג כמו כולם ולפספס אנשים שלא היו בחיי אם הייתי נוהגת כמו כולם.

       

        14/6/10 22:13:

      צטט: קוסם. 2010-06-14 13:13:53

      יש ביננו אנשים שונים ויש כאלה שלא ישתנו לעולם :)

      אבל זה לא אומר שצריך להפסיק להלחם ....

      לרוב אנחנו לא זוכרים להילחם, שקועים בעצמינו ולפעמים אפילו לא שקועים בעצמנו כדי להילחם על עצמנו. אני צריכה תזכורות שיעירו ויעוררו. ואתה צודק. לא צריך להפסיק להילחם. אף פעם.

       

        14/6/10 22:11:

      צטט: Lisi-strata 2010-06-14 13:38:12


      100 כוכבים - בחינם!!!

       

      כשחליתי בפוליו בתחילת שנות החמישים

      ותחילה יכולתי להניע רק ראש

      וזרוע ימנית תחתונה

      המליצו לאמי בבי"ח לשכוח ממני

      ולזרוק למעון

       

      היא התעקשה ולקחה הביתה.

      נתנה לי חיים פעמיים -

      בלידה

      ובגיל שלוש וחצי.

       

      היה כדאי.

      אפשר לראות בתמונות שלי.

      לא נשאר הרבה מהמחלה הארורה הזו.

      אבל גם אני עברתי כאבי נפש בגללה...

       

      הכוכבים הם עבורך על המלחמה ולאימך על האומץ בייחוד בתקופה ההיא. והתמונה מראה לי אישה חופשיה ומאושרת.אשריך ושיימשך. רק בריאות.

       

      כאדם מוגבל מגיל צעיר מאד, שלא

      פעם ולא פעמים גם הרהר על התובנות

      שהעלית כאן בנוגע ל"חברה מעוותת",

      אני רק יכול לספר את הרגשתי 

      הכללית, שאין זה כך. 

      החריג תמיד יהיה חריג, והסובב

      אותו תמיד יתייחס  אליו כאל חריג. 

      שאלה אחרת היא, איך החברה נוהגת בחריג,

      והדברים הם לכאן ולכאן, מנסיון. 

       

      לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי, איך אני

      הייתי נוהג כלפי החריג אילו ? נטיית 

      הלב שלי תמיד הייתה שהייתי נוהג 

      כמו כולם. 

        14/6/10 13:38:


      100 כוכבים - בחינם!!!

       

      כשחליתי בפוליו בתחילת שנות החמישים

      ותחילה יכולתי להניע רק ראש

      וזרוע ימנית תחתונה

      המליצו לאמי בבי"ח לשכוח ממני

      ולזרוק למעון

       

      היא התעקשה ולקחה הביתה.

      נתנה לי חיים פעמיים -

      בלידה

      ובגיל שלוש וחצי.

       

      היה כדאי.

      אפשר לראות בתמונות שלי.

      לא נשאר הרבה מהמחלה הארורה הזו.

      אבל גם אני עברתי כאבי נפש בגללה...

       

        14/6/10 13:13:

      יש ביננו אנשים שונים ויש כאלה שלא ישתנו לעולם :)

      אבל זה לא אומר שצריך להפסיק להלחם ....

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ela34
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין