כותרות TheMarker >
    ';
    0

    מאייל לא מיילל (או: ah-ooo-oooo, Werewolves of London)

    2 תגובות   יום שלישי, 15/6/10, 00:32

     

     

    בגיל 76, האמת, אתה לא צריך להוכיח דבר. לאף אחד. בטח לא אם לפני שנים 'אלוהים', הלוא הוא אריק קלפטון, היה נוכח וישב לימינך או לשמאלך (תלוי מאיזה צד של עטיפת התקליט אתם מסתכלים). 

    כן, בגיל 76 עם קריירה שידעה עליות ומורדות נדמה שדווקא עכשיו, בעשור השביעי לחייו, מקבלת הקריירה של מאייל זריקת מרץ ותנופה מחודשת. אם את חגיגות יום הולדת ה-70 תיעדו ב-DVD מה צפוי לנו בחגיגות ה-80. תיעוד הופעה חיה של ג'ון והלהקה בתלת-מימד, אולי?!

    טוב, להירגע, אין צורך להיחפז ולצאת בהצהרות. מה גם שמאייל הוא לא אחד כזה שצריך מסביבו יותר מידי רעש והמולה (בריטי, כבר אמרנו?), הוא בן אדם שמאמין בעבודה קשה. הרי עם 50 שנות קריירה לא הולכים למכולת, או לבנק, בטח לא לזה של בר און וקטורזה (לשם צריך מפתח).

    את הביקור
    הזה של מאייל, זה מס' שתיים שלו בארץ הקודש, צריך לומר, לא קידמו כתבות צבעוניות, כותרות סגנוניות או הבזקי פלאש מטרידים כמו אלה שקידמו אומנים אחרים בסדר גודל שלו, במעמדו או בגילו. ריהאנה, למשל, שהופיעה בתחילתו של אותו שבוע (30.05) - בהיותה אחת מהדברים החמים היום במוזיקת הפופ בכלל וממתק נשי לוהט בפרט - משכה מן הסתם את מירב תשומת הלב. כל זה החזיק צבע, (ולא יותר מידי מים) עד שהגיעה ה'מרמר-(רע)ה' וטרפה את כל הקלפים. ההד התקשורתי מאותו אירוע נשמע בווליום גבוה פי כמה מכל הופעה באיצטדיון רמת גן-בלומפילד-נוקיה-גני התערוכה גם יחד. בסדר, בסדר, אתם צודקים, כמה אפשר לדבר על מחדלי הסאונד בהופעה של מפלצת הרוק מטאליקה. Stop

    למאייל, בקיסריה, היה רגע אחד של חרדה, בלאק-אאוט טוטאלי. Blackout. אבל, היי, זה ממש לא היה באשמתו - אורות הבמה כבו לחלוטין.
    נפילת המתח לא גרמה כהוא זה לנפילת רוחו של הקהל ובעידוד מחיאות הכפיים הקצובות חזר זרם החשמל ומאייל והלהקה הצליחו לסיים בכבוד את השיר "Chicago Line" מתוך אלבומו הראשון במספר, John Mayall plays John Mayall.

    מזל גדול שהנפילה באה מוקדם... משם הדרך הייתה לגמריי ברורה, הכיוון - בלוז!

     

     ]

    Elwood: "They're not gonna catch us. We're on a mission from God",
    The Blues Brothers

    [

      


    אימרה ידועה אומרת "You can't teach an old dog new tricks". עד כמה שזה ישמע מוזר כנראה שאימרות טובות תקפות בכל מקום על פני הגלובוס, גם כאן בישראל. כלב זקן לא ילמד תרגילים חדשים- תנסה להוכיח אחרת.

    ג'ון מאייל - 'אגדה', 'ענק', 'חלוץ', או כפי שמכונה בפי כל 'אבי הבלוז הלבן' - לא היה צריך לעשות יותר מידי שיעורי בית בשביל לדעת מה הקהל שלו אוהב. את ההופעה הוא פתח לבד. הוא, המפוחית והרוח הקרירה. מכל מקום שלא הסתכלת ראית אותו מתרגש כמו ילד כשהציג את הקטע שכתב כמחווה למורשת המוזיקלית של סוני בוי וויליאמסון (Sonny Boy Williamson). אחרי זה הבמה כבר נטענה באנרגיה החשמלית הנכונה והלהקה האדירה שהצטרפה ועלתה לבמה הייתה הכוח המניע שדחף את מאייל לאורך כל ההופעה.


    הנגנים המצוינים לא יכולים להוות תחליף לחברי 
    Bluesbreakers, ההרכב המיתולוגי שלו, אבל תשמעו אותם אנשים - הם בהחלט ראויים להיות רשומים לצד מאייל בפרק החדש שהוא עצמו פתח בשנת 2009. הם ראויים!
    בחירת הסולואים של כל אחד ואחד מהם הייתה... אפרסקים. בלט במיוחד Rocky Athas מטקסס שהפעיל יד נפץ רכה על החשמלית. Greg Rzab, נגן הבס שהיה מאחור כמעט ולא הורגש כל ההופעה. מזל שלקראת הסוף הוא התעורר ובעידודו של מאייל יצא לאור הזרקורים. אחרת היינו מפסידים מד-מן, שד אמיתי. Tom Canning (קלידים) ו- Jay Davenport (תופים), לא שתקו, בטח לא על השמרים, וגם הם נתנו לקהל מספיק סיבות לפרגן בקצב במחיאות כפיים... ק-צו-בות. ק-צו-בות.

    מאייל, במסגרת סיבוב ההופעות הנוכחי, מקדם בכל הכוח את אלבומו החדש Tough ומוכיח שכל הקלישאות השחוקות נכונות - הבלוז בוער בעצמותיו וכוחו עדיין במותניו.

    בהופעה הוא נהג בחוכמה כשלצד החשודים המיידים, הקלאסיקות המתבקשות כדוגמת
    "So Many Roads ", "Oh, Pretty Woman ", "California" ו-"
    All Your Love" - ידע לשלב בין לבין כמה טעימות מהחדש "Playing With A Losing Hand" ו-"Nothing to Do with Love", שגם פותח את אלבומו האחרון (ה-57 במספר לפי ספירה רשמית. ראסמי.)
    אין כל ספק שלאט לאט גם אלה מהאחרון ישתלבו ויכו שורש אמיתי באנתולוגיית השירים המפוארת של מאייל.

    מספיק מבט חטוף בלוח ההופעות שמוצג באתר הרשמי שלו בכדי להתרשם שזה הולך להיות קיץ צפוף וחם במיוחד עבור כל החמישייה. גם עבורנו הוא הולך (כנראה) להיות כזה. הסיבות, מן הסתם, לא תלויות רק בנו.


    ובקטנה על: פסטיבל הג'אז בקיסריה. הפסטיבל, שחגג השנה יום הולדת 6, שינה לחלוטין את פניו. מפסטיבל ג'אז מסורתי שהפיח רוח חיים בסווינג והדיקסי של תחילת המאה שעברה הוא הפך לעוד אירוע פסטיבלי. "אחד מיני רבים", יצעקו. השנה התקבצו שם מלבד ג'ון מאייל גם החצוצרן ניקולס פייטון, הרכב מוזיקת העולם Quadro Nuevo, ומשלנו - אחינועם ניני במופע משותף לה ולפסנתרן David Dorantes והשלושה קרן אן, שלומי שבן ואבישי כהן (חצוצרה) בהופעתם המשותפת.

    האם זה הזמן שלו? האם הוא בדרך להפוך לפסטיבל בינלאומי? ימים יגידו. בינתיים הוא צריך לגבש את זהותו המוסיקלית. מי יודע, אולי יהפוך לפסטיבל בלוז רציני. אין על הבירה, הבריזה והאווירה שבקיסריה... שנזמין?!

     



    ג'ון מאייל, Caesarea Jazz Festival. נמל קיסריה, 03.06.10
     

    ''




                        

    ::Artist :John Mayall::


    ::File under :Blues-rock, British blues, electric blues::
     
    John Mayall, Jazz Festival at  the Caesarea Harbor.  03 Jun, Caesarea, Israel



    * * * ** * * *

    י. כל הזכויות שמורות 2010 © 

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/4/15 22:32:
      מאז שריאנה הייתה פה הבנתי שהיא לא ראויה לקול שלי כי אנחנו לא ממש היינו ראויים לה שתכבד אותנו.היא חיפפה. עשית פה סקירה מצויינת,שמחתי לקרוא..
        29/6/10 08:33:

      סקירה מצויינת. אומנם לא הייתי שם לצערי, אבל בהחלט הצלחת להבהיר חד משמעית, למאייל אין צורך להוכיח דבר,

      לריאנה דוקא יש:-))))

       

      ארכיון

      פרופיל

      חלום קטן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין