0

ביקורת על "חנות המפעל"- תערוכה של טמיר ליכטנברג ברוזנפלד

"חנות המפעל" טמיר ליכטנברג - תערוכה בגלריה רוזנפלד

4

אמנות ובמה  

4 תגובות   יום שישי , 23/7/10, 14:01

 

 

 

חנות המפעל"-  התערוכה של טמיר ליכטנברג בגלריה רוזנפלד

 

''

 

 

 

שום דבר לא מכין אותך למפגש הראשון עם החלל ותכולתו, אפילו לא הביקורות הנלהבות שקראתי , למען ההגינות ראוי שאציין ,שאפילו קצת חששתי שמא אתאכזב אחרי שבאופן טבעי כל קורא כבר מפתח רמת ציפיות מסויימת אחרי ההתלהבות הכוללת.
אז זהו שלא רק שלא התאכזבתי אפילו נהניתי הנאה מרובה ,דבר שלא קרה לי כבר הרבה זמן,  זה לא שלא ראיתי לאחרונה תערוכות מרשימות ,דווקא כן, אבל במימד של ההנאה ,הקסם שביצירת האמנות שעובד עליך ואפילו לא תמיד אתה יכול לומר לעצמך מדוע. את זה קיבלתי כאן במנות גדושות.

טמיר ליכטנברג, בוגר מצטיין של בצלאל מלפני שלוש שנים ברא עולם. הוא השתמש בחלל הגלריה להקים לעצמו קודם כל ובעקיפין גם לנו חלל מושלם של הסטודיו של ,לא תפאורת קרטון שטוחה, סטודיו של ממש חי , נושם ופעיל שם הוא עובד ויוצר. הדלתות המאוורר המלוכלך, האבק עשרות החפצים הקטנים ועשרות הרישומים, והאובייקטים ,שולחן העבודה ואי הסדר המאורגן להפליא יוצרים לנו הצופים קודם כל חוויה רגשית, מין סך הכול שגדול בהרבה מסך חלקיו.
ואם הקונספט הטוטאלי מזכיר לנו אסוציאטיבית מיצבים של סיגלית לנדאו זה לא במקרה.
לטמיר המקסים שנוכח במקום ומתקשר בשמחה עם אורחיו, יש חוש הומור נפלא ששזור כחוט השני בעבודות ובוודאי במשקלם המצטבר, כאן מזכירות לי העבודות את ההומור העצמי שיש גם בעבודות של יעקב מישורי ושכל כך חסר לי בעבודות של רבים וטובים אחרים שכל כל מלאות בהכרת ערך  עצמית.

יש כאן אמירה מחויכת ורצינית כאחד על המימד הכלכלי שביצירת אמנות ועל הקושי להתפרנס רק ממנה , כך למשל מוכר טמיר במקום, במשקל איורים ורישומים שונים על נייר.
לא התאפקתי ועל אף ה"וטו" העקרוני  של אשתי ,רכשתי לי את האיור המקסים המצורף והתמונה לא תהייה שלמה ללא צירוף ה"קבלה" שקיבלתי שהיא אמירה עצמאית ומחויכת בפני עצמה, רשומה בכתב יד על גבי פנקס קבלות חום מיושן.

 

 

''

 

פשוט נפלא.

 

דרג את התוכן:

הציון שלי: 5 מתוך 5