בחום הכבד של חודש יולי, כנראה ולכולם כבר התייבשה חדוות היצירה. עם רצון עז להמשיך ולגלות את החידושים המוזיקליים המסתתרים תחת מעטפת  השעמום, נחלתי גם בחודש זה הפסד צורם. להבדיל מהחודשים האחרים בהם אני מתנחמת בכמה פיסות בודדות של מוזיקליות שמימית, חודש יולי לא הצליח להוליד מתוכו מקוריות רעננה ולחלוטין לא הצליח לספק את הרעב הכבד שלי למוזיקה טובה.

אז מה, לא אשמיע לכם אפילו שיר אחד? לא אפתה אתכם להכיר שם של מוזיקאי חדש? הרי המטרה שלמענה פתחתי את הבלוג הזה היא קידום אומנים ישראלים והמוזיקה שלהם, ומה לעזאזל אני אמורה לעשות כשהשירים לא מדגדגים לי אפילו קצה אחד של שערה שסומרת בעור מבורווז?

 אז כן, החלטתי לתת לכם טעימה מכמה שירים טובים ששמעתי, אומנם לא מצוינים ורחוקים מלהיות גאוניים, אבל ראויים לכל הפחות שאערוך את ההיכרות הזאת.

ועם הפתיח הזה, זה גם הזמן לומר, שכל מי שמופיע כאן היום הוא אמן מוערך ומאד כישרוני, אך הייתי מצפה מכל אותם אומנים ליותר עומק, יותר חדשנות, יותר העזה ויותר יצירתיות, כי אני בטוחה שהמוזיקאים שמופיעים כאן היום מסוגלים לכך ואף ליותר.

אדם בן אמיתי- תוך כדי שיחה

אדם בן אמיתי שוחה בדיוק בז'אנר המתקתק שנשמע בכל פינה בארץ הקטנה הזאת, אך המיוחד אצלו, זאת הכנות והפשטות שיודעות להקסים ולגעת עמוק בלב. יש לו גוון קול אחר, קצת ילדותי ומתוק וביחד גם ציני ומביט מלמעלה כבוגר, ניגודים אלו משתלבים בהרמוניה מקסימה בהפקה מוזיקלית מתקתקת  שעוטפת את השיר לכדי סוכרייה חדשה בשוק שלא נרצה לפספס.

http://www.youtube.com/watch?v=ULwrD9-XrZg

אמיר דדון-גלים

לאמיר דדון יש כבר בשלב כה מוקדם בקריירת הסולו שלו צליל ייחודי שמאפיין אותו. יש בו שילוב בין חשמלית לאקוסטית ששואב אותי פנימה ופוער בי חלל גדול שמתרחב במיוחד כדי להכיל את הנשמה הענקית של דדון שזועקת לעבר נשמתי שלי. אומנם גם פה לא מדובר ביצירה חדשנית שפותחת צוהר אל עבר נוסחה מטורפת עליה טרם שמענו, אבל את הפורמט הקיים הוא מבצע בצורה חזקה ומרגשת.

http://www.youtube.com/watch?v=N2TRnC7g6Jo

עוזי רמירז- She's So Young

התחברות של אמן צעיר לסגנון מוזיקה עתיק יומין כמו זה מעידה על אישיות שונה ומיוחדת. השיר זרק אותי מנופי ארץ ישראל הקטנה והנחית אותי הישר על גדת נהר המיסיסיפי. ביום אביבי אמריקאי מצאתי את עצמי ישובה על כסא נדנדה עשוי עץ כשבזווית הפה שלי גבעול ירקרק שבקצהו פרח צהוב וריחני.  המסע אליו לקח אותי עוזי רמירז סיפק לי טעם חדש ישן שנחת  בחלל הפה שלי ולא הצליח להיטמע, להיספג ולהעלם, בין שאר הטעמים האחרים, אלא נשאר חזק, איתן ודומיננטי, וגרם לי להרהר ביוצר רבות. אמנם רמירז עומד רק בתחילת הדרך כסוליסט, אך עם פתיחה כה מעניינת אני תקווה שהחומרים הבאים יצללו עמוק יותר ויניבו מתוכם הרפתקה בלתי נשכחת של חיבור מיוחד בין הנוסטלגי לפרוגרסיבי.

http://www.linktone.co.il/linkton.php?lt_id=Vm10YWIyUXhTbkpOVlZwUVZteGFVMVl3Wkc5VU1WWnlWbXhhVUZWVU1Eaz0rTg==&br_id=578

קוואמי והחלבות- יום ראשון

תמיד רציתי שגם בעברית יהיה שיר המתמרמר על כך שנגמר הסופ"ש, שיר שיבכה את הגורל המר שנחרץ עלינו בחזרה לשגרה המשעממת שנפתחת ביום ראשון. בשפה האנגלית יש כבר כמה כאלה, שהבולטים בעיני הם: I Don't Like Monday של ה-"בומטאון ראטס" ו-The Bangles- Manic Monday , שהפכו במרוץ השנים להמנונים. והנה, עכשיו, הגיע גם תורינו שלנו, הישראלים, לזכות בשיר מחאתי על כך שמתחיל השבוע, להכריז על תופעת שביזות יום א' ולהנציחה  במילים מתנגנות.

על הרעיון המבריק לשיר כזה מגיע שאפו אחד גדול לקוואמי והחלבות, שיר זה מהווה תרומה חשובה למוזיקה הישראלית ולו רק בכך שכעת גם בארסנל שלנו אפשר להתעצבן מכך שמגיע יום ראשון. אך מכיוון שאני חושבת שבחבורת מוזיקאים זו מסתתרים מוחות גאוניים, אני לא יכולה להסתיר את קמצוץ האכזבה שניכר היה עלי בשמיעה הראשונית של השיר. העבודה המשותפת של קוואמי והחלבות עם המשוגע מספר אחת- רמי פורטיס,בשיר, הסיפור נגמר, מתוך האלבום האחרון והיוצא מן הכלל, מלחמת פופ (2007), הניבה תוצאה מרשימה שעלתה ב- 10 דרגות על כל ציפייה שהייתה לי, וייתכן שכשהבנתי כי מדובר שוב בשיתוף פעולה כזה,כשהפעם פורטיס מופקד על ההפקה המוזיקלית, כיוונתי גבוה, אולי גבוה מדי, והשיר, שהוא באמת שיר טוב, לא עמד בדרישותיי האלוהיות... אבל ללא ספק שזהו נכס חשוב לתרבות הישראלית ומגיעה לכם נגיסה מהחלבה האינטיליגנטית של קוואמי.

http://www.linktone.co.il/linkton.php?lt_id=VkZaU2JrMVZPVVZhZWxaT1VrVlZPUT09K1Q=&br_id=578

PHOTOTAXIS-Somewhere

מזמן לא יצא לי להכיר שני אנשים יחסית אנונימיים שבניסיון הראשון פוגעים במושלמות. מצלילי הנחיתה החללית הראשוניים, השיר סוחף בעוצמות אדירות כמנהגם של להיטי ענק. אמנם הז'אנר בין הסול לגרוב אינו חדשני, אבל הביצוע משאיר ענני אבק למשקיפים מאחור ותוקע יתד יציבה בפסגה.

יעל פלדינגר ואיתי צוק מהווים את הכוח העומד מאחורי "פוטוטקסיז" ועם סינגל פתיחה שכזה, תתכוננו להמריא איתם לשמים, כי לא רחוק היום שהצמד הזה יכבוש במות ענק. אני מורידה את הכובע, מצדיעה ומכריזה על הסינגל הטוב ביותר של חודש יולי!

http://www.linktone.co.il/linkton.php?lt_id=TnpJM05EQXdNelk9K0k=&br_id=578

ובנימה אופטימית זו, אחרי פתיח מעט זועף, יש לי עדיין תקווה גדולה, כי ברור לי, שהאמנים בארץ, הם מהמוכשרים בעולם, והבינוניות ששקענו בה, היא רק אתנחתה קלה לפני הזינוק של המוזיקה הישראלית לתודעה העולמית.