כותרות TheMarker >
    ';

    מחרוזת

    כזבים שמספרים אודות זאבים

    4 תגובות   יום שני, 9/8/10, 18:19

    ''

    בסרטו הנפלא של משה הלפרט "ארץ בראשית" הפכו חיות הבר בארצנו לשחקנים מוצלחים במיוחד, מלאי קסם וחן. אחד השחקנים והמיוחד בהם הוא הזאב המוכר לנו היטב כזאב הרע מאגדת כיפה אדומה אך במציאות הרוע נמצא רק בקרב בני האדם ואחרי שלומדים להכיר את הזאב נוכחים לדעת שהוא נמנה על המסורים ביותר בין ההורים בטבע. הוא לעולם לא  יפגע בגורים על מנת לפגוע בבת הזוג כמו שעושים לעיתים בני אדם ויגן גם על הגורים של יריביו.

    ''

    הספר "חיבוק הקיסר"

    ג'פרי מאסון מקדיש את ספרו "חיבוק הקיסר" לתיאור ההורות המדהימה של הפינגווינים אך מוצא לנכון להקדיש פרק להורות מדהימה לא פחות של הזאבים: "בניגוד למיתוס על הזאב הפראי, התוקפן והבודד, עומדת התמונה האמיתית של זאבים כאבות טובים ואמהות טובות..." (עמ' 52)  הוא מביא את דבריו של ארנולד גסל פרופ' לרפואת ילדים בייל המכיר את אורח חיי הזאבים "אני חושב שאפשרי בהחלט שזאב יקבל עולל אנושי במקרים מיוחדים"  האגדה על רומוס ורומולוס שגודלו על ידי זאבה שהניקה אותם אפשרית, אם כי אין הוכחות מדעיות על קיומה. יש לציין שרוב הספורים על ילדים שגודלו על ידי זאבים נפסלו באמינותם מאחר והם היו המצאות ושקרים של הנוגעים בדבר.

         

    ''

    הזאבה מניקה את הגורים

     

    ''

    פסל הזאבה מניקה את התינוקות רומוס ורומולוס

    אחמד    (.Ahmed T. B) סופר נודד בעולם ממוצא מרוקאי כותב בבלוג שלו על הספר "לשרוד עם זאבים". הכותרת שהוא מעניק לרשימה שלו משקפת בצורה מעניינת את הכזבים שבספר  -  LIE, MISHA, LIE  רוצי, מישה רוצי – עם השקרים.

    רק אחרי שהספר הופץ במליון עותקים , תורגם לשפות רבות והוסרט בצרפת התברר שהוא לא היה ולא נברא.

    ''

    כריכת הספר "לשרוד עם זאבים" בצרפתית

    כשיצא לאור ספרה "האוטוביוגרפי" של מישה דפונסקה "לשרוד עם זאבים" היו כולם מלאי התפעלות על כושר שרידותה של הכותבת כילדה בזמן השואה. לדבריה הזאבים העניקו לה את חסותם וכך הצליחה לשרוד לבדה את התקופה הקשה. הספר תורגם לשפות רבות והייתה לו הצלחה רבה ואף הוסרט סרט בעקבותיו.  בלמון, במאית הסרט מתייחסת לפקפוקים של ההיסטוריונים לאמיתות הספור: "זה בדיוק כפי שאנשים מכחישים את קיומם של מחנות הריכוז. זה סיפור אמיתי. כל מה שקרה בתקופת השואה הוא בלתי ייאמן ובלתי נתפש, ולכן אנשים מתקשים להאמין גם לסיפור הזה". מאוחר יותר לאחר חקירות התברר שהאירועים בספר הם המצאה של המחברת בשיתוף פעולה עם מחברת צללים. כאן טמונה הסכנה בכזבים אודות השואה שעשויים להוביל אפילו להכחשת השואה. 

    כירורג בלגי ושמו סרז' ארול שהתמחה באורח חיי הזאבים טען שהתיאורים הנוגעים ליחסים בין הילדה לזאבים אינם נכונים. ארול אמנם לא שלל על הסף קשר אפשרי בין האדם לזאב, אבל טען שהוא ייתכן רק אם מתקיימים בו-בזמן כמה תנאים מוגדרים. העניין הוא שאף לא אחד מהתנאים האלה אינו מתאים לסיפורה של דפונסקה.

    סרז' ארול היה כנראה מגיע למסקנות דומות לגבי "זאבים בשלג" של אורלי קראוס-ויינר. למרות מאמציה לשוות לספר גוון אמיתי על ידי הזכרת זאבי אלפא הרי התנהגות הזאבים בספרה אינה תואמת את התנהגותם בטבע, החל מהתנהגות הגורים ועד התייחסותם לבני האדם. הגורים זקוקים לחלב אם או לתחליף ומאוחר יותר לבשר לעוס היטב אך אינם יכולים להתפתח מגושי בשר שסיפקו לגור בספר. זאב אלפא משיג את יתרונו לאחר קרב עם יריביו ולזאב שגודל על ידי אדם סיכוי קלוש להיהפך לאלפא. זאבים גם אינם תוקפים בני אדם כפי שתקפו בספר. תכונותיו האמיתיות של הזאב אינן באות לביטוי ומעידות על האופי השטחי והבלתי ראלי של הספר. גם הדיבורים על נקבות אלפא אצל בני האדם הם מגוחכים, כי אצל האדם לעיתים דווקא המוצלחים אינם מוצאים בני זוג ואין שום מכנה משותף מבחינה זאת לזאבים.

    ''

    ענת ברוק השתתפה במחקר הנערך במינסוטה ארה"ב על ידי פרופסור דייב מיץ ובמאמר "זאבים - נלחמים בתדמית" (טבע הדברים" מרץ 1998 , גיליון 29 ) היא מתעכבת על המאפיינים של חיי הזאבים: "למעשה לא רק הנקבות דואגות לגורים, אלא כל חברי הלהקה מטפלים בהם במשותף. הם משחקים אתם, משתובבים ומאכילים אותם על ידי הקאת מזון מעוכל למחצה."      "מנתונים שאספתי בארצות הברית ובאירופה נראה כי לא קיימת שום עדות על תקיפת אדם על ידי זאבים לפחות ב-30 השנים האחרונות!"

    ב"לחיות עם זאבים"(האמיתי, לא הספר המזויף) משה אלפרט, שחי עם זאבים שנים רבות מתאר צריכת כמויות החלב של גור זאבים: "לאחר זמן קצר, כשהתרגל גור הזאבים לחלב המלאכותי, הפך לתאוותן חסר תקנה. היה מחסל כמויות גדולות של חלב ועלה במהירות במשקל." הלפרט גם מעיד על עליונותם של זאבים שגדלו בטבע: "...ארבעת החודשים שגדל בטבע עם להקת הזאבים .... עשו את ברק, למרות גילו הצעיר, אגרסיבי יותר ולכן הייתה ידו על העליונה במאבק על חסדיה של תמר...." 

    אורי קליין  מראיין (עכבר העיר 12 ביולי 2010) בכישרון רב את קלוד לנצמן במאי יהודי צרפתי של סרטים תיעודיים ועורך "זמנים מודרניים" ואחד המומחים לתקופת השואה.

    בראיון מציין לנצמן כי אינו מתנגד לספרות בדיונית המתבססת על עובדות היסטוריות, אבל "בתנאי שהיא מוסיפה לאמת ההיסטורית ואינה מצמצמת אותה או מעוותת אותה".

    אורי קליין: "ומה אתה משיב לאלה הטוענים שהסרטים האלה, שהופכים את השואה למקור למלודרמות סוחטות דמעות, הם תופעה חיובית, כיוון שהם מלמדים את הציבור ומשמרים את זיכרון השואה?"

    קלוד לנצמן: "זה לא נכון. הם לא תופעה חיובית; הם אינם משמרים את הזיכרון אלא הורסים אותו בכך שהם מטייחים את העבר."

    אורי קליין שואל את לנצמן מה דעתו על סרטו האחרון של קוונטין טרנטינו  "ממזרים חסרי כבוד"  ששכתב את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה. "אהבתי את הסרט", אומר לנצמן כשחיוך נדיר מאיר את פניו, "הוא משעשע ומטורף. בכלל, אני אוהב את טרנטינו".  

    ואכן, אפשר להיות מטורפים בנוגע לשואה ובנוגע לזאבים, אבל אי אפשר לשקר ולהעמיד פנים בנוגע אליהם.

     

     

    אדם לאדם זאב –  לו יהי

     

    ככל שמכירים את עולם הזאבים מוצאים בו תכונות המעוררות קנאה.

    בחזון אחרית הימים – יש תיאור של המצב האידיאלי בו לא יהיו עוד טורפים ונטרפים, והשלום ישרור בעולם: "וגר זאב עם כבש" (ישעיהו יא 6)  עד אז נותר לנו ללמוד ולהשתהות על אורח חיי הזאבים וגם ללמוד כיצד הם חיים בהרמוניה תוך כדי עזרה הדדית ושמירה במיוחד על הפצועים והחלשים וכיצד הם משמשים הורים נהדרים.

    מובנת שאיפתו של משה הלפרט: "אני מאד מקווה ומאמין, שאם נכיר ונבין את השותפים שלנו בארץ הזאת, גם אנחנו נתנהג אחרת איש כלפי רעהו"   (ראיון של דוד ארז, פוסט, 29.7.10)

    בתור התחלה - לכו ל"ארץ בראשית", הסרט שידהים ויפתה ללמוד עוד ועוד על חיות הבר וגם לעשות הכל כדי לשמור על הטבע  הנהדר הזה, ששווה כוכבים אין ספור.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        14/8/10 23:25:
      מזמן לא קראתי ביקורת שהיא מאמר
      מקיף ומלומד. כל הכבוד.
      למדתי.

      הוספת תגובה

      ועוד קטע מתוך ריאיון בין יוצר הסרט לנחום מוכיח מאתר במה המציג זוית מעניינת לא פחות.





      ''פניתי לרשות הטבע והגנים וביקשתי לגדל גורי זאבים קטנים אצלי בבית. זאת על מנת שיגדלו אצלי, יכירו אותי ולא יירתעו מנוכחותי. כשהייתה המלטה בגן החיות בחיפה, קיבלתי שני גורים מאותה המלטה. ופה התחיל תהליך שכלל קודם כל את הגידול שלהם בבית. אשתי היקרה לילי אמרה לי בהתחלה, 'כמו שלא טיפלת בילדים שלך בינקותם, אתה לא תטפל בילדים האלה, והפעם אני לא מתכוונת לעשות כלום'. אבל תוך זמן קצר היא התאהבה בהם ואני לקחתי על עצמי במלוא הרצינות את הטיפול בהם"

        11/8/10 09:16:
      זוהי ביקורת מזווית מקורית במיוחד.
      לו היו לנו עוד כמה משה אלפרטים כאלה במגרש הישראלי!
      אולי היינו משכילים לשמור מכול משמר על חיי הבר ועל חיות הבר.
      כיום כבר חסרים רבים מגיבוריהם הפוטנציאליים של סרטי הטבע הישראליים הגדולים , שאלפרט טרם עשה...
      לוטרה? נמר? עוזניית הנגב? הפרס (שממנו שאב נשיא המדינה שמעון פרס את ההשראה לעברות השם פרסקי)?
      עשינו במרוצת המהפכה הציונית עוול גדול לטבע , לנוף ולעולם החי והצומח של הארץ האהובה.
      לא את הכול עוד אפשר לתקן.
      מה שמשה אלפרט עושה הוא סוג של נסיון לתיקון עבור כולנו.
      כך צריכים בני אדם להתייחס לבעלי חיים בכל מקום ובכל זמן.
      ברוח זו צריך לחנך ילדים להתייחס לחי ולצומח.
      משה אלפרט הוא בפירוש אושיה נדירה ונכחדת , שצריך להגן עליה מכל משמר!
        10/8/10 16:52:
      כמו תמיד, ביקורת טובה.
      אני מקווה לראות את הסרט בשבוע הקרוב.
      :-)

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      מחרוזת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין