במעלית עולים אישה "לא יפה" ושיכור,

השיכור אומר לאישה "את מכוערת"

האישה בתגובה אומרת לשיכור "ואתה שיכור"

השיכור: "כן, אבל לי זה יעבור מחר".....

זו בדיחה שמחייכת אותך, היא נמצאת איפשהוא בסרט, די באמצע עם הזכרון שלי שמעורבב עם כמות לא מבוטלת של קאווה אינו מטעה אותי.וזה סוג ההומור שבסרט הזה, זה לא הומור של האהא, לא כזה שמשתינים מרב צחוק, אלא סרט שגורם לחייך.

חברתי ט' רצתה לעודד את רוחי לאחר שיצאה קצת מהמפרשים, רצתה לראות את "פעם הייתי", היו לי תלושים לVIP בסינימה סיטי אז אמרתי יאללה נזרום...לא הייתי בטוחה שזה סרט שמיועד לשירות שמאפשר קאווה\ בירות\ יין ללא הגבלה אבל אמרתי יאללה סרט ישראלי צחוקים וזה...

אז הנה מה שלמדתי על כל החויה:

1. לא נותנים מספיק כבוד לארט דירקטורה (ארט= תפאורה\ אביזרים\ ביגוד שבונים את העולם והתחושה בסרט), הסרט הזה שמתרחש כביכול בחיפה של שנות ה60, נעשתה בו עבודת ארט מדהימה, שאילולא היא זה לא היה פועל בשיט, הכל היה רהוט כלכך, עד למקלחת בשירותים, כרזות הבית קולנוע, חפיסת הסיגריות... בסרט הזה לא יכולתי שלא להתפעל מהעבודה המעולה הזו, וסחטיקה על הצבעים.....

2. אפשר להגיד על הסרט הזה הרבה דברים, אבל מוכרחה לציין שהדמויות, עד כמה שלוקח זמן לאהוב אותן ואולי להאמין להם, כשקורה לדמות בסרט משהו ואתה מתבאס מכך (לא אפרט מה כדי לא להוות ספויילר) כנראה שהצליחו לעבוד עלייך..

דמותה של מאיה דגן "קלרה" כה מסקרנת ומשוחקת להפליא שאתה רק רוצה עוד ממנה, כנ"ל לגביי תמרה שמביאה איתה רוח צעירה רעננה מאמריקקה, ומעזה לומר מילים המתחילות באות ז'.

רוח הנעורים הרעננה והשובבה שהביאה עמה תמרה מאמריקה..

3. גם בכיוון הסאונד עושה רושם שנעשתה עבודה מדוייקת, גם בעיצוב הפסקול במוזיקה התקופתית וגם ברגעים נורא ספציפיים שמעירים אותך, גם בעריכת תמונה, המעברים היו נורא חזקים, מה שהוסיף עוד נפח להתגלגלות הזמנים.

אה כן ועלילה,בקצרה מדובר על חייו של יענקלה ברייד, שדכן ניצול שואה שעושה "מצווה" בכך שהוא מוצא אהבה ל"חריגים",

ועל נער בן 16, אוהב ספרי בלשים, שהופך לבן לוויתו (הווטסון של שרלוק הולמס) ובודק את כשירות המשודכים לאהבה.

כל זה על רקע סוף שנות השישים, שאחרי המלחמה, שבכל העולם מדברים על אהבה חופשית.....אה ויש דיבור לא רע על ספרות ומעט גם רפלקסיביות קולנועית...

סה"כ, כמו שכתבתי בהתחלה... חייכתי, השתעשעתי והתלהבתי מעבודה פילמאית לא רעה כלל,

ואתם יודעים, נוטסלגיה תמיד גורמת לחיוכים, גם אם טרם הגעתי לבטנה של אימי בתקופה המדוברת...

ציון לטובה:שירות הוי איי פי של הסינימה סיטי- היה מתוק, נעים, ומפנק......אוכל לא משמין מידי, קאווה ויין למכביר, בן אנד ג'ריס לקינוח (ועוד לא מעט מתוקים) וכמובן פופקורן ללא הגבלה... והספות, הו הספות.