"יש לי כרטיסים לסרט חדש, בייביז- משהו על תינוקות ברחבי העולם. את באה?" הפצרתי בחברתי, אמא טרייה (אפילו יותר ממני..) לבוא, לצאת לתל אביב סוף סוף חודשיים אחרי הלידה. קשה מאוד לעזוב את הקטנים בפעם הראשונה, לצאת מהבית שאת מפקידה אותם בידי מישהו נטול ציצי, שהוא לא את.. אבל כמו כולנו, יוצאים בסוף, וזה נורא משחרר ומאוורר מכל החיתולים וההנקות, ועוד יותר כיף לחזור ולגלות שהקטן בכלל לא התעורר כל הזמן הזה :) למרות חשש ראשוני שלי שהסרט, שבסך הכל עוקב אחר 4 תינוקות מרגע לידתם ועד סביב גיל שנה וחצי (בערך), יכול להיות מאוד משעמם, כי מה כבר רואים שם - ילדה מחרבנת? ילד מצליח לעמוד? אחרי בדיוק פריים וחצי שמחתי לגלות שהסרט הזה היה בדיוק, אבל בדיוק בשבילינו! מעבר לחמידות האין סופית שנשפכת ממנו בכל פריים ופריים, מעבר לאנושיות, לפלא המטורף הזה שנקרא ילד, הסרט מרגיע, אותי לפחות. דרך ההצה לחיים של הילד המונוגולי (כוכב הסרט בעיני) ולחיי הילדה מנמיביה אנחנו רואים שכולם בלי יוצא מהכלל מתפתחים ולומדים, ויושבים והולכים, ללא כל עזרה של "צעצועי התפתחות" או של מדריכי התפתחות- ללא עזרתם של כל הגופים שמרוויחים מהיותנו חברה השגית ולחוצה, חברה בה כל פורום על התפתחות תינוקות מלא בשאלותיהן של אמהות צעירות חרדות שנענות ע"י גופים שדוחקים ומפצירים בהן ללכת לפזיוטרפיה, לקנות אביזר כזה או אחר שיעזור לילד שלהן להתהפך... די נו, תראו את הילד ממונגוליה. אין לו אפילו צעצוע אחד, ולא צריך, כל חפץ הרי הוא צעצוע פוטנציאלי, כל גליל נייר טואלט וכל כבשה בחצר. (כולנו הרי יודעים שהילד תמיד מתעניין במה שלא צעצוע- הטלפון האמיתי, המפתחות, המשחה לטוסיק וכו'..) תשתחררו אחיותי האמהות הצעירות, אל תלחצו מאחות טיפת חלב שמעקמת את אפה כשהיא שומעת שהילד עוד לא נעמד. הכל בסדר, באמת. הילדים שלנו הם יצרוים כל כך מדהימים וקסומים, העולם נותן להם את כל מה שהם צריכים, תנו להם לחוות אותו כמו שהוא, תנו להם לשבת בחצר ולהתמרח בארטיק. זה הכי הכי הכי כייף! |
הציון שלי: 5 מתוך 5