נוסעים דרומה

אני אוהבת את המדבר. יש משהו בנוף המדברי, במרחבים הפתוחים בלי בניין אחד באופק, ללא הבטון והאספלט של העיר שפותח לי את הנשמה ומשרה עליי שלווה.

מישהו במחלקת השיווק של דיאט קוקה קולה הפנים שאנשים שגרים בעיר, גם אם הם רגילים לבלות ולהתפנק, צריכים מידי פעם לראות נוף אחר לחלוטין במרחק שעתיים נסיעה, כדי להרגיש שהם באמת התנתקו וטעמו משהו שונה. זה לדעתי מה שהופך את הרעיון של אירוע "חמישה כוכבים וירח" במדבר לקונספט מנצח. האירוע כולל אירוח ופעילויות שונות ב"חאן השיירות" במדבר, סמוך לשדה בוקר.

כבר מרחוק רואים את הדגלים של דיאט קוקה קולה מתנפנפים מעל האוהלים הלבנים, כמו פאטה מורגנה של נווה מדבר, בו זורם נהר של נוזל מתקתק ותוסס.

במדינת הגמדים

מרגע שנכנסים למתחם האירוע, כאילו נכנסים לכפר שעשועים גדול למבוגרים שבו נגזר עלינו ליהנות, לנוח ולחוות. כמו ב"מדריך לטרמפיסט בגלקסיה" צריך רק מגבת, כי מארגני האירוע דואגים לכל שאר הדברים. בכניסה מונפק צמיד עם ברקוד שמקנה לנו זכויות מלאות כאזרחי דיאט קוקה קולה: 3 פחיות במהלך השהות, אפשרות להשאיל MP3, שש בש ואפילו טאקי. למעשה האירוע שתוכנן עד לפרטים הקטנים, הזכיר לי אירועים של חברות היי טק לפני התפוצצות הבועה.

לברקוד יש גם גימיק שנותן אפשרות לשלוח סטאטוסים באופן אוטומטי לפייסבוק, וזה הלך ככה: בעמדות האינטרנט אני מכניסה את הפרטים של הפייסבוק. ליד כל מתחם יש עמדת "לייק" שכל מה שנדרש הוא להצמיד את הצמיד לקורא הברקוד ומיד נשלח סטאטוס לפייסבוק וכל החברים שלי יכולים להתעדכן בזמן אמת מה אני עושה ולקנא...וזאת הרי מהות הרשתות החברתיות, לא?

משם ממשיכות למתחם הלינה כדי לאחסן את המגבת באוהל. הלכנו בשדרת האוהלים וברכנו לשלום את השכנים שתפסו צבע במרפסות.

לבסוף אנחנו מגיעות לאוהל מרווח, עם שטיח פרסי, מזרונים נוחים וכריות ואפילו כילה נגד יתושים. אבל האוהל לא נחנך רשמית עד שלא יושבים להצטלם במרפסת. 

עכשיו נמשכנו למתחם הזולה. כאן נעשה ניסיון יפה לתת תחושה של סיני למתקדמים, עם מחצלות ופופים, כסאות נוח תלויים, מגזינים מבית ידיעות אחרונות וכמה גמלים.

קודם כל צריך ללכת למודיעין להירשם לפעילויות. מסתבר שהמסאז'ים שהיו על בסיס מקום פנוי כבר התמלאו וכאן יש לציין אכזבה שהגענו לארץ המובטחת, אך לא זכינו להיכנס לספא. ממה שנשאר בחרתי להירשם רק לסדנת הטאי צ'י בשקיעה, כי עם כל הכבוד, לא ראיתי את עצמי קמה בשש בבוקר לסדנת היוגה בזריחה. אחר כך הצטיידנו ב-MP3, שש בש ו"בלייזר" וחזרנו לשקוע בפוף ולהעביר בכיף את שעת אחר הצהריים החופשית.

סדנת הטאי צ' הגיעה בזמן, כדי למתוח ולהפעיל את השרירים המנוונים ואיפה עוד אפשר לעשות תנועות משונות מול חבורה של אנשים זרים, אם לא במדבר.

ויהי ערב

הערב יורד. כיפת השמיים נזרעת באלפי כוכבים והאוויר מתקרר. זה הזמן המושלם לארוחת ערב במאהל הגדול עם עיצוב בדואי. בזכות הגבלת המקומות יש באירוע רק כ-300 איש ולכן אין תחושה של עומס או צפיפות בתור לארוחה. המנות מוגשות על ידי מלצרים סמי-בדואים עם גלביות ונעלי התעמלות של ניו בלאנס. הציפיות שלנו גבוהות לקראת הארוחה בליווי השפית מיקה שרון. המנות אכן טובות והורגש שהן הוכנו ברמה של מסעדה, למרות שתאמו את אופי המקום ולכן אינן מתוחכמות במיוחד. על השולחן נפרשו מגוון סלטים, חומוס וטחינה מצוינים ולאפות בדואיות מהתנור. כמנות עיקריות הוגש עוף שלם ממולא בשיני שום, מרווה ולימון, שיפודי פרגית בגריל שהיו טעימים במיוחד וקבבים של בקר וטלה שהיו מעט מאכזבים. הקינוח הוגש בחוץ על עגלות וכלל קפה ותה, בקלאוות ופירות חסרי טעם.

שיר אהבה בדואי

מרחוק פתאום אנחנו שומעות שירה ותופים שהחזירו אותי אחורה בזמן לתקופה שבה הלכתי לתנועת נוער. הלכנו בעקבות הקולות למתחם של הקומזיץ הלילי. ליד המדורה מתקיימת סדנת מתופפים ומסתבר שכל מה שצריך זה שני מתופפים מוכשרים ודרבוקה ביד, כדי לסחוף את כל הקהל לשיר ולנגן יחד. השירים זורמים מ"שיר אהבה בדואי" בהשראת המדבר, נודדים ל"זה היה בסוף הקיץ", קופצים לקצב ברזילאי ב"ארץ טרופית יפה" ונסחפים ל"we will rock you" של קווין.

אני אזיז ת'ראש מצד לצד

ואז מגיעה שעת המופע המרכזי של אפרת גוש. פשוט אי אפשר שלא לאהוב אותה. היא נותנת "שואו" מצוין, יש לה יכולות ווקאליות מדהימות והיא מתוקה-מצחיקה, בייחוד כשהיא חושבת שהיא מצליחה לרקוד. יש לה רפרטואר של שירים יפים, חלקם מרגשים, חלקם בסגנון ג'אזי מתחכם, אבל יותר חשוב מזה, היא יודעת לשבות את הקהל בקסמיה והקהל נשבה.

היא יורדת מהבמה, שרה ורוקדת עם הקהל ויוצרת אינטימיות בסגנון שלמה ארצי.

רוב ההופעה הקהל שוכב על הפופים ומקשיב לה מהופנט, אבל לקראת הסוף היא מצליחה להרים את הקהל על הרגליים ולהקפיץ אותו, כך שמי שהיה רואה מהצד היה חושב שמדובר בחתונה מזרחית. באותו רגע אני מחליטה שאזמין אותה להופיע בחתונה שלי. גם אם השירים שלה הם על אהבות שלא נגמרות בחתונה...      

אחרי ההופעה אני כבר מוכנה לישון, אבל עמדת הפנקייקים (ליייק, לייק!) מטעינה אותנו בסוכרים ואנחנו נשארות לרקוד עוד קצת במסיבה לפני שנפרוש בשיא. השינה באהלים נוחה יחסית, אבל עדיין אי אפשר להשוות למיטה נעימה בחדר. באופן מפתיע המיזוג לא חסר כי רוב שעות היום הסתובבנו בחוץ ובלילה נעשה אפילו קריר.

ויהי בוקר

בבוקר משכימות לאכול ארוחת בוקר טעימה בסגנון קיבוצי, על בסיס חביתה, קורנפלקס וגבינות, אבל הנוף שנשקף ממרפסת המקום משדרג את הארוחה פלאים.

בסך הכל זו חוויה יוצאת דופן, עם שילוב מצוין בין חופש, אטרקציות ודיאט קולה. כעת, אחרי שמילאתי מצברים, אני יכולה לחזור לשגרה, לבניינים שמסתירים את הכוכבים, לכבישים שלא נועדו לגמלים, לקניונים שמחליפים את הנופים והמרחבים , ללחות, לרעש ולמיטה הנוחה שלי בתל אביב.