אסף אוהב דם. הוא אוהב את סטייקים שלו נוטפי דם. הוא אוהב את האקדח שקנה במערכה הראשונה ושכמובן ירה במערכה השלישית.

מיכאל הנגבי, בתפקדי אסף, הוא בחור יפה שנראה ילד טוב של בועת תל-אביב. עובד במשרד באחד המגדלים ליד שד' רוטשילד,אוכל במסעדות טובות ונפגש לבירות עם חברים.

הבועה מתנפצת לו בפנים, כאשר הוא עד לאירוע אלים, בו מוכה ומושפל בחור שחור. יוצר הסרט עצמו הוא בזי גטה, שעלה מאתיופיה. אסף יוצא למסע נקמה אישי . אלימות לשם אלימות. מה שהזכיר לי הסרט התפוז המכני.

עד סוף הסרט לא הצלחתי להבין מה הביא את אסף לכל כך הרבה שנאה ואלימות ודוקא נגד חלשים. כמו זונה תל אביבית עלובה שבה הוא מתעלל.

הסרט רווי אלימות , ללא סיפור מסגרת או עלילה. המשחק של מיכאל הנגבי ראוי לציון. שאר הסרט מאוד קשה לעיכול ועדיין לא הבנתי למה התכוון המשורר....