מה יש באוכל שמעורר אצלנו נוסטלגיה?

מחשבות על בית חם?

אהבה ראשונה וטהורה? 

נוף של שדות ירוקים או ים וסירה לבנה?

אם תשאלו את אייל שני, אפילו בעגבניות יש משהו שפועל לא רק על בלוטות הרוק...

ועל כך מדברים הסרטים שעוסקים ביחסים בין אוכל ואהבה. כל סרט מציג גיבור בנקודת פתיחה מסוימת, גיבור שמגיע ממדינה ותרבות מסוימת, עם המסורת, המשפחה והמאכלים שלה ובמהלך הסרט הוא עובר שינוי עד שלבסוף השינוי מושלם והארוחה מוכנה. ולשם כך שוב התכנסנו הערב בביסטרו "הטרקלין" הנעים והאינטימי, לערב שכולו "ארוחה מהסרטים 2 – טועמים עולם". הפעם החלטתי לא לעשות לכם ספויילר לערב ולכן אגיש עם תיאור המנות, טעימות מסרטים שלא הוקרנו.

הארוחה כמו תמיד נפתחת במשקה אלכוהולי טעים, הפעם מוחיטו. צריך לדעת איך להכין משקה, גם אם הוא פשוט והסוד טמון במרכיבים ובמינון העדין. המוחיטו היה טעים ולא מפוצץ באלכוהול או מתוק מידי. כמו שאני אוהבת...הקטע שליווה את הקוקטייל, היה מן הסתם "קוקטייל" ואני תהיתי: איך עוד לא עשו לו חידוש? ואם יעשו לו, מי יכול להיכנס לנעליים של טום קרוז? יש הצעות?  

כמנות פתיחה הוגשו מאכלים בסגנון יווני: חציל קלוי עם גבינת פטה – מנה קלילה וטעימה, אם כי חסרה עסיסיות ימתיכונית, סלט טבולה עם נתחוני דג פלמידה – הדג היה מעט חסר טעם והמנה הטובה ביותר מבין מנות הפתיחה – עלי גפן ממולאים על מצע מלפפונים וצזיקי – מנה טעימה ומתובלת כהלכה. לצד הסלטים הוגש לחם פארנה – לחם מרוקאי מעולה פריך מבחוץ ורך מבפנים, שהתאים מאוד לפעולת הניגוב.     

גם שירלי ולנטיין האמיצה עוזבת את בעלה האנגלי והיבש כמו צנים ונוסעת לחופשה מרגשת ביוון. וזאת הדיאטה שהיא מתכננת לעשות שם. שירלי ולנטיין (1989).

כנציג המטבח האיטלקי הוגש קנלוני בשר מוקרם (קיימת גם אופציה כשרה), שהיה מצוין, רק מעט חריף לחיך האשכנזי שלי.

אין כמו סרטי מאפיה ואוכל איטלקי. לדעתי הסדרה הכי טובה שנעשתה על המאפיה ובכלל היא ה"סופראנוס". וזה מה שקורה שהסופראנוס מכינים ארוחה...

אין ספק שההודים מצחיקים. ואני לא אומרת את זה מתוך התנשאות מערבית, אלא מתוך קנאה בורגנית. יש להם שמחת חיים של ילדים, תרבות כל כך עשירה (במדינה כל כך ענייה) ומאכלים טעימים ומתובלים (בעיקר בקארי). המנה ההודית היתה צ'קן קארי – מנה מצוינת מתובלת במידה הנכונה בחלב קוקוס וקארי, פיקנטית מעט. בסרט "אדונית התבלינים" (הסרט שהוקרן עם המנה), האדונית מתאהבת בבחור בגלל ולמרות התבלינים – פלפלים לוהטים.

סוס מנצח לא מחליפים והמנה המוצלחת, כמו בפעם הקודמת, היא מנה של רצועות רייר סינטה שאותן צולים האורחים על חלוקי נחל שחוממו ל-250 מעלות. אומרים שהלקוח תמיד צודק וכאן נותנים לו להחליט על מידת הצלייה. זה הזכיר לי קטע מתוך סרט גרמני שבו השף מוציא ללקוחות מנות גורמה, שקשה להם לעכל אותן...סול קיטצ'ן (2010)

ולקינוח הושג טריקולד של מוס שוקולד מריר, חלב ולבן מלווה בסרט "צ'ארלי ובית החרושת לשוקולד" של טים ברטון. הקינוח היה מצוין עד שליקקנו את האצבעות. אודליה ואני הרבה יותר אהבנו את הגרסה הישנה של "צ'ארלי והשוקולדה" או "ווילי וונקה ובית החרושת לשוקולד" או איך שלא תקראו לזה. אני קראתי את הספר כשהייתי ילדה ואהבתי אותו כל כך שאפילו סלחתי לו על המסר החינוכי הסמוי.

ישבתי שם והקשבתי להסברים על הסרטים והרגשתי שזה קצת יותר מידי. כמו שאין טעם לתאר את הטעם של מנה שעוד רגע תאכל (אבל אפשר לכתוב ביקורת בדיעבד...), אין להרבות בתיאורים על הסרט שאנו רואים קטע קצר ממנו. הקטע אמור לגרות את התיאבון והדמיון ולתת טעם של עוד ולא להרגיש שכבר לעסו אותו עבורי. לכן, הרעיון של להקרין קטעים מסרטים ולהגיש את המנות בהשראתם הוא נפלא, אבל הביצוע קצת פחות. תנו ליהנות מהסרט, אולי תוסיפו משפט או שניים, אבל תסמכו עלינו שנדע להבין את הטעם...

עם זאת, ערב של אוכל וסרטים היא אופציה טובה ביותר לבילוי.

צפייה נעימה ובתיאבון!

גילוי נאות: הייתי אורח של המסעדה.