כותרות TheMarker >
    ';

    קשקושי ביצים

    "אף אחד לא צריך להיות יותר לבד"

    58 תגובות   יום ראשון, 19/9/10, 01:43

    זה לא סוד שזו הסדרה האהובה עליי מזה 6 שנים, מהפרק הראשון- אהבה ממבט ראשון.

    סחפתי הרבה מחבריי הטובים לזה, ואף מורה ומרצה לטלוויזיה מוכר, קשה שלא.

    תוכניות על רפואה- אוהבת מגיל צעיר עם אהבה מיוחדת לאי אר (וד"ר רוס, קרטר, גרין וקובץ')

    ציניות? רק בבית ספרנו, ביקורת מפוכחת על החברה? רק תביאו לי עוד.... יו לורי- מגיל צעיר- הוא אנגלי כמוני :)

    אה וכמובן ג'סי ספנסר- עוד מימי שכנים שכנים הוא ואביו בסדרה היו ממתק לעיניים....

    אז לאחר שביססנו את אהבתי הגדולה לסדרה (ואת היותי ילדה מקולקלת טלוויזיונית למהדרין),

    אפשר לגשת לסיבה שדווקא עכשיו אחרי 6 עונות מרתקות החלטתי לכתוב משהו..... ולא כי אני מעיזה לבקר את אלה שעושים אותה שכן הם את העבודה יודעים (ויש מספר לא מבוטל של פרסי אמי וגלובס הזהב שינציחו את זה), אבל הפרק האחרון שעלה לאויר השבוע, עסק במה שכמעט כל מי שיקרא את הפוסט הזה מכיר מצויין... בלוגים.

    כידוע בכל פרק כמעט (חוץ מספיישלים בלוקיישנים אחרים) מגיע חולה עם מקרה יוצא דופן שרק ד"ר האוס ידידינו מסוגל לפתור אחרי המון טוויסטים מרתקים בעלילה. אז הפעם מדובר בפרק 14, בעונה ה6, בחורה בשם פרנקי (דונה משנות ה70, ''לורה פרפון בחיים האמיתיים, בלונדינית מתמיד), בלוגרית ממולחת שכותבת על חייה הפרטיים למגינת ליבו של בן זוגה, מגיעה למרפאה לאחר שפניה מתעוותות ויש לה בעיות קרישת דם לא ברורות... לא אספר את טלטולי העלילה השונות וגם לא את קוי העלילה האחרים למרות שהם יותר משעשעים מתמיד (אודות ווילסון וד"ר צייס), אך מה שכן אספר עליו הוא שכמו שם הפרק "חיים פרטיים" עיקר הדיבור בפרק הוא על הגבול בין החיים האמיתיים לבלוגרים....

    כמה אתם שמים החוצה? כמה הפרטיות שלכם נשמרת? החיים שלכם מול הבידור של הקוראים?

    בפרק פרנקי חושפת פרטים שלדעתי הרבה מאתנו פה היו שומרים לעצמנו, האמנם? מה ששלכם הוא באמת שלכם?

    לא ממזמן השם שלי היה כתוב כאן באותיות לועזיות כפי שניתן למצוא אותי בפייסבוק, בפייסבוק אני לא חוסכת כלום,

    הסטטוסים שלי פתוחים לכל 1000 חבריי (וזה כלום לעומת פייסבוקרים אמיתיים אחרים שכבר לא יכולים להוסיף אחרי שעברו את ה5000) שתתפלאו אבל לפחות 700 אלו אנשים שאני מכירה באמת על בשרי ולא בוירטואליה. לא סתם החלטתי לעשות מחיצה, ולשמור כאן על שם בדוי, לפחות עד שאתבקש אחרת, התחלתי לשאול את עצמי שאלות בנוגע למה ומי שאני וכמובן מה הגבול ביני, לבין NOT JUST A PRETTY FACE שהיא קצת ממני ועוד הרבה בטחון שחסר לי בריל לייף.

     

    אין ספק שכל המדיה החברתית הזו עשתה שינויים בחברה אבל עד כמה?.... יצא לי להכיר דרך הפייסבוק ודרך כאן 2 חברות מדהימות, וליצור לא מעט קשרים חברתיים טובים שלא נשארו במחשב בכלל, ואני בכלל לא מתחילה לדבר על כל ענייני הדייטים ואף זוגות שאפילו התחתנו באמצעות הפייסבוק....

    אחת השאלה המרכזיות בתוכניות הייתה האם יש מצב שאתה מכיר מישהו וירטואלית יותר ממה שאתם מכיר את האנשים האמיתיים? האם כשאתה מכיר על סמך הידלקות חיצונית אתה משליך דברים שהיית רוצה באחרים שיתאים לתבנית החיצונית?... לעומת היכרות מעמיקה שנעשית מבלי המסכות החיצוניות?.....

    כמובן התוכנית מעוררת המון המון שאלות שאני כבלוגרית התחלתי לחשוב עליהן בלי הפסקה... וזו סיבה נוספת בגדולתה של התוכנית... שחוץ מלבדר היא מעלה סוגיות ומאפשרת חשיבה......

    אשמח לשמוע תשובות של כל אחד מהקוראים לכל אחת מהסוגיות שהועלו.

    ולסיום: אחת מהציטוטים הכי יפים בפרק היה, שבן זוגה של פרנקי מזכיר לה שהיא אמרה לו בתחילת היחסים שלהם שבאמצעות האינטרנט אף אחד לא צריך להיות יותר לבד.....(שלכל דבר בעולם ולכל סטייה תמצא שותפים לאותו דבר שגורם לך להרגיש בודד).... מה אתם אומרים, נכון או לא נכון? :)

     

    ''

    אז תחשבו על זה.. ותספרו לי בפורטרוט!!! :)

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (58)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/9/10 09:49:

      צטט: the rowan 2010-09-25 17:00:21

      יפתי
      עם כל אהבתי לנט ולחברויות הוירטואליות אפילו פעם חשבתי לפתוח דף של תמיכה ואוזן קשבת כי לפעמים נורא קל לפתח מערכות יחסים וירטואליות ולהיות שם ולהקשיב ובאותה מידה גם לא ........

      והיו תקופות שזה היה תחליף לקשרים אמיתיים אבל עם הזמן הבנתי שזה לא הדבר האמיתי ועם כל הכבוד והאהבה לחברים וירטואלים

      חסרה האינטראקציה הבין אישית התגובה המיידית למה שאומרים ועושים מול הצד השני
      שאי אפשר לערוך את הטקסט :-) אחרי שהוא נאמר

      וכן , לפעמים מציבים גבולות בנוגע לכמה לאפשר להיכנס לאחר לחיים ..

      אפילו האוס עבר לגור עם וילסון
      :-)
      נו יש תקווה
      כל מרותקת ומאוהבת כל פרק מחדש




      חיכיתי לתגובה כמו שלך.. שמישהו יגיב גם להאוס.:)
      גמאני בדיוק ככה. לא ייאמן איך הם מצליחיםץ
      ואכן, הגבול נורא דק, העולם שבו אפשר לערוך לבין זה שאי אפשר,
      החוסר באינטונציות, הבעות פנים...
      ועדיין יש משהו נורא... אמיתי בקשרים האלה.
      לא חשבתי שהדמות הזו משוגעת למשל, כן סובלת מחוסר בטון משווע אבל יכולתי להבין אותה ממש.

       

        25/9/10 17:00:
      יפתי
      עם כל אהבתי לנט ולחברויות הוירטואליות אפילו פעם חשבתי לפתוח דף של תמיכה ואוזן קשבת כי לפעמים נורא קל לפתח מערכות יחסים וירטואליות ולהיות שם ולהקשיב ובאותה מידה גם לא ........

      והיו תקופות שזה היה תחליף לקשרים אמיתיים אבל עם הזמן הבנתי שזה לא הדבר האמיתי ועם כל הכבוד והאהבה לחברים וירטואלים

      חסרה האינטראקציה הבין אישית התגובה המיידית למה שאומרים ועושים מול הצד השני
      שאי אפשר לערוך את הטקסט :-) אחרי שהוא נאמר

      וכן , לפעמים מציבים גבולות בנוגע לכמה לאפשר להיכנס לאחר לחיים ..

      אפילו האוס עבר לגור עם וילסון
      :-)
      נו יש תקווה
      כל מרותקת ומאוהבת כל פרק מחדש






        25/9/10 00:37:

      צטט: דה מאן 2010-09-21 03:30:46

      בשבילי יש רק האוס אחד:
      http://www.imdb.com/title/tt0091223/

       

      חחחח כמה "אתה" מצידך

        25/9/10 00:36:

      צטט: סויסה מיכל 2010-09-21 03:08:52

      שבאמצעות האינטרנט אף אחד לא צריך להיות יותר לבד.....
      רק כשנחשפתי לאינטרנט הבנתי כמה אנחנו לבד.

      בזה אני מסכימה איתך
      לפעמים עם כל ה"ביחד" הזה
      הכפר הגלובלי הזה.... אנחנו מרגישים הכי מנוכרים ולבד בעולם.

       

        25/9/10 00:35:

      צטט: מיקה33 2010-09-21 00:13:45


      כמעט ואיני רואה טלביזיה, למרות ההמלצות החמות על
      הסידרה, עדיין מעדיפה ל"בזבז" את זמני היקר על ספר טוב.
      אך עינינו לא טחו מראות כיצד המציאות המדומה גולשת
      לריאליטי, והפוך - הזליגה של הריאליטי לתוך הוירט' הולכת ומתהדקת.
      בעצם שואלת, האם חיינו בעולם הוירט' הם חיים אלטרנטיביים

      או אולי חיינו הוירט' הם החיים האמיתיים, ואלה שבריאליטי הם האלטרנטיבה.

      בקצב חיינו טשטוש הגבולות בין 2 העולמות כבר כאן (מרתק ומפחיד).

      והיום הכל הולך וירטואלי: מוזיאונים וירט', שרתים וירט'...ועוד ועוד.
      אפילו שפה עילגת וירט' נוצרה כאן עם שגיעות קתיב בחוונא תכילה.
      כפי שכתב רפי מתחתי:
      הכל עכור מכדי לבחין
      מי כתב, מי שר, מי הלחין,
      הכלום והעילגות נעשים לעיקר
      ותופסים מנהיגות בצליל הדיבור המוכר.*

       

      אפשר לראות את זה כחלק מתסמין נוספת גלובלית של הפוסט מודרניזם שכבר הכל בלגן

      הכל קופי פייסט מפה ולשם וכבר אין זהות ואין מהות.... ואז זה כבר מדכא, כי אז אכן העכירות בעוכרינו,

      אבל זה ממש מדכא אותי לחשוב ככה... כי לפעמים כמו אתמול כשכתבתי על ג'ני כלבתי שנאלצתי להרדים, ההקאה הנפשית הוירטואלית אפשרה לי להוציא וגם סוףסוף לבכות....

      הטשטוש בין העולמות הוא אכן מרתק, ולפעמים גם מפחיד אך לא הייתי קוראת לו עכור.

        25/9/10 00:28:

      צטט: רפי הג'ירפי 2010-09-20 18:14:45

      הדעת משתבשת
      לכודה בסבך ה-רשת,
      הזיוף מסביב זוקף
      את כל ראשו המכוער,
      ומשחית עד דק ותוקף
      את מעט הטוב שנשאר.
      בהתעצם רִיק הבדידות,
      וביצת הסחי והרדידות,
      הכל עכור מכדי להבחין,
      מי כתב, מי שר, מי הלחין...
      הכלום והעילגוּת
      נעשים בעצמם לעיקר,
      ותופסים מנהיגות
      בצליל הדיבור המוּכָּר...

       

      ובכל זאת אנחנו כאן...

        25/9/10 00:28:

      צטט: gh12 2010-09-20 14:46:22

      לפני שנים קראתי ציטוט של מישהו שאמר- באינטרנט כל אחד יכול להיות כלב. אני לא סגורה על הציטוט .. הנקודה היא שכל אחד יכול להיות כל אחד, אם הוא טוב בזה :) נכון.
      הוירטואל נותן לך את היכולת להמציא את עצמך מחדש, לפעמים יש טעויות ואז האני האמיתי נשפך על המקלדת.
      אהבתי את מה שרון כתבה על הwannabez , בטוח שיש הרבה כאלה בבלוגים שלהם. בחורה שמנה ובודדה מוצאת עצמה "מוקפת חברים" בוירטואל כי דמות שלה היא דוגמנית? או מהקיצון - גבר בשנות השלושים הופך עצמו לנער בן עשרה כדי להגיע לנערות...שזה יכול להיות מסוכן אבל אם לאותה בחורה שמנה יש אפשרות להתקיים במקום אחר בו היא כן מרגישה טוב עם עצמה.. מי אנו שנשפוט....
      הנקודה היא שאם אתה תמשיך סדמות שלך לאורך זמן, או שאתה תאמץ אותה או שבסופו של דבר תיפול.
      או שתפתח דמות חדשה בכל חודש..
      ההבדל בין פייסבוק לבלוגים לדעתי הוא חוסר האנונימיות, מלבד מעטים שחשבו על זה והמציאו דמויות פיקטיביות, מרבית המשתמשים בפייס מראים את עצמם. בעוד כל בלוג מתחיל (לרוב!) כיומן חשוף אך סמוי.
      יש משהו מנקה בלכתוב כל מה שעובר לך בראש ולקבל פידבקים לפעמים זו הרגשה נפלאה להקיא הכל ולראות שאנשים קוראים מבינים ומחזקים אותך...
      כל עוד הבחוץ לא יודע מי מכל מיליוני האנשים שהולכים ברחוב באמת כתבה את הבלוג הספציפי הזה...לא בהכרח, יש לא מעט פוסטים אישיים שאין לי בעיה שהם משוייכים אליי..

      לא ראיתי את הפרק, אבל המשפט שציטטת כאן הוא די עצוב - אדם שמחפש את הביחד בוירטואל..למרות שיש לו בן זוג בחיים. משהו חסר לו.אין ספק שהדמות פה היא די עצובה, היא זקוקה לפידבקים של הקוראים שיחליטו עבורה האם לעשות ניתוח שעשוי לגרום לה להיות עקרה...
      ההיפך הוא הנכון כשמדובר באדם בודד באמת, שמרגיש כשהוא לבד בלבטים ובבעיות שלו ואז מגלה שיש עוד אנשים שמרגישים כמותו - אז זו כבר ברכה.
      לפעמים, נחמת טיפשים היא נחמה.אכן.

      עונה שישית הא.. הנה אני באה :) הפסקתי כשהם עשו לי קטעי טלנובלות והמתמחים הראשונים סיימו.
      תבואי תבואי, תאמיני לי שזה שווה את זה במיוחד הפרקים הראשונים בעונה...

       

        25/9/10 00:24:

      צטט: יאהולי 2010-09-20 11:30:21

      זהות גנובה

      גילוי נאות: את הסידרה לא ראיתי,לא שמעתי לא מדבר.

      [כאותו קוף האוטם אוזניו,מכסה עיניו וסוכר פיו],אבל

      לכתוב לא נימנע ממני. שלעולם לא יימנע

      הבלוגריות היא כר דשא ירוק (טירון) שעליתי עליו  לפני זמן קצר ביותר

      (ולא יודע כמה זמן אשהה בו עד שתעלה עליו מכסחת דשא ותתחיל את

      הקציר היומי שלה).

       

      המפגש המהיר שלי(הדואלי) עם כותבים ברשת הוירטואלית יכולה להיות מאוד

      ויראלית,ברוטלית ומורטלית.זהו פן אחד של החוויה הוירטואלית.

      המפגש הוירטואלי האחר הוא מגש מלא כל טוב בויטליות,ללא קורטוב של בנליות,

      מעשיר,מסקרן ומזין את הנפש הצמאה להרחבת הדעת.

       

      מקוות מים לרוב ישנם : חלקם שלוליות עכורות (שגם הנסיך מהאגדות ירחק מהם),

      ואגמי בוץ ורפש טובעני שככל שאתה מנסה להחלץ מהם בבעיטות פראיות כך אתה נישאב

      לתוכן.אני למדתי:כמו בחיי האמיתיים,להחלץ בנועם וברכות ולא להישאב לסחי המילולי הרקוב.

       

      ואגמי מים צלולים לטבול בהם את גופך ולהרוות צמאונך.לצלול למעמקים ,לרחף על הבטן

      ולהביט מסביב, או סתם לשכב על הגב ולתת לאדוות המים לקחת אותך לתור מסביב.

      לחתור ברוגע וברכות, להשאיר סימני שובל שהרגע היתה כאן ועכשיו שם.

      פינות חמד כאלה ישנם.מגלה אותם בשוטטות בתוך המרחב,לעיתים באקראי ולעיתים

      ברמיזות פה ושם-דעו לכם הם ישנם.

       

      מסכות אנו עוטים בריאלטי ובוירטואלי ובוחרים איך וכמה להיתערטל גם פה וגם שם.

      בריאלטי שפת הגוף,מראה חיצוני,טון דיבור,אוצר מילים,ריח וכיוצא בזה מזינים את המוח

      לכלל נתונים העוברים עיבוד(כל אחד והחיווט שיצר בחייו)ויוצאים כפלט של מסקנות.

      [לא המקום לדון אם המסקנות נובעות מהנתונים-הקש לוגי].

      בוירטואלי עומדים לרשותנו מספיק מעריכים כדי לעשות הקבלה למציאות ולמצוא מאפיינים

      משותפים.העולם הוירטואלי הינו עוד צומת דרכים בחיינו(בין אם זה וירטואלי או ריאלי-זו מציאות

      חיינו שאנו פועלים בתוכה)ואיננו יכולים ו/או רוצים להתעלם ממנה.כמו בריאלטי אנחנו כן יכולים

      וחייבים למצות את הטוב שבה ולא להיתעלם מהריאלטי של הוירטואלי-ו/או להיפך מהוירטואלי של

      הריאלטי.

      (היש ישנו בגלל שהאין איננו-היש ישנו בגלל שהאין ישנו) ?

       

      וואו כבד מה שנכתב פה, הרב אמת, אכן צריך תמיד לעבד את הוירוטאלי עם הריאלי ולקוות שזה לא ויראלי.


       

       

       

       

       

       

       

        24/9/10 17:42:

      צטט: דאז 2010-09-20 09:37:04

      1. למה את נמנעת מהסדרות הבריטיות: holby city, doctors, ואחרות? לפי מה החלטת שאני נמנעת מהן?

      2. "מכירה באמת על בשרי" - במובן המילולי? גם, אני לפעמים הולכת מכות.

      3. "אף אחד לא צריך להישאר לבד": אכן האינטרנט למפיג לעתים את הרגשת הבדידות, אבל במקביל מטשטש אותה עד שאינך חש בצורך להפיגה. נכון מאוד!!! הטשטוש הזה באמת מבלבל לפעמים.

      4. נ"ב: העברתי לפרטי.

      5. לא צריך להשתגע אחר סדרה. אני למשל התמכרתי ל-"24". כעת, מכל מיני סיבות, חדלה לרתק אותי.....
      מי משתגע? מותר אבל להעריך דברים וגם לצפות באדיקות... על זה מתבססות תעשיות שלמות...

       

        24/9/10 17:38:

      צטט: שיר דויטש 2010-09-20 08:17:19

      המשפט הזה נכון ולא נכון בעת ובעונה אחת.
      כשאני הייתי בן עשרה והאינטרנט עדיין היה מאוד מצומצם, כן מצאתי בו מפלט וזכיתי לפגוש הרבה אנשים חדשים שעזרו לי להתמודד עם כל מה שקרה בחיי באותה התקופה. זה היה בצ'אטים וגם תחת שם בדוי, כאשר כמובן מי שאתה מתקרב אליו זוכה לדעת גם את השם שלך בשלב זה או אחר. היום האינטרנט קצת השתנה אבל הצורך האנושי נשאר אותו דבר.
      ולפעמים דווקא ה"זרים" האלה יכולים לתת לך את המענה לצרכים שאתה הכי צריך.

      אבל זה לא בדיוק אותו דבר כמו לכתוב בלוג. בכתיבת בלוג יש איזשהו אקסהיביציוניזם שהולך מעבר לצורך למגע אנושי וירטואלי. ובפרק הזה של האוס זה הוצג כסוג של סטייה, ואולי גם קצת בצדק, כי הדמות שלה הייתה אובססיבית בקשר לבלוג למרות שהיא לא באמת הייתה לבד.אין ספק שהדמות הזו הייתה אובססיבית אבל אני חושבת שזה היה הכרחי כדי להעלות את הדיון. הצורך שלה בדעות של הקוראים היה פן גדול מהאישיות שלה, שמצד שני יש לה הבטחון לשטח הכל בפני כולם ולחשוב שהיא מספיק מעניינת בשבילך זה, מצד שני היא לא יכולה לעשות דברים מבלי האישור שלהם...התמכרות קשה? אפילו אולי אבדון של דעה...

      ובנושא אחר לגמרי: רק עכשיו קראתי בפרופיל שלך שאת שונאת חומוס. גם אני! אפילו כתבתי שיר על שנאת החומוס שלי פעם...

      וואלה

      אשמח לשמוע אותו פעם

      אולי יהפוך להמנון.

        24/9/10 17:35:

      צטט: צפונית אחת 2010-09-20 07:55:34

      ששש....אל תגלי לאפ'חד,אני לא ראיתי ולא מעודכנת..
      (-:

       

      את פושטקית את :)

        24/9/10 17:35:

      צטט: leagat 2010-09-20 06:58:42


      אין לי שעות טלוויזיה רבות
      כפי שאין לי שעות מחשב כנ"ל

      מעט מוזר הבחור בין דרגות 1-10 הנורמליות
      ללא תפקידו הבכיר היה נפלט מכל מערכת

      "אחת השאלות המרכזיות בתוכניות הייתה האם יש מצב שאתה מכיר מישהו וירטואלית יותר ממה שאתם מכיר את האנשים האמיתיים?"

      ניתן לחדור לעומק אופיו ותכונותיו של אדם וירטואלית [אם התכתובת ארוכת זמן]

      ושוב
      רואים רק את הצד המואר על ידי הצג [תרתי]

      המציאות שונה היא,
      ניתן לראות בה גם את הצדדים החסויים
      אותם שבעל הדבר היה מעדיף להסות


      תודה
      לאה

      לאה יקרה
      האוס אכן הוא לא "הנורמלי" הטיפוסי, למרות שאפשר אך נוותר לפתוח את הדיון על מהו נורמלי.
      אין ספק שהמציאות היא שונה, במציאות יש פרצוף, פה, ריח וקול שאין לאדם מאחורי המסך.
      אין ספק שאפשר להכיר את הבפנוכו אבל אני חושבת שגם הדברים כמו אינטונציות ומחוות הם חלק מסך מי שהאדם מולך....

       

        24/9/10 17:32:

      צטט: גבי פישמן 2010-09-20 05:33:07

      לא רואה אבל ניהניתי לקרוא

       

      תודה

      אני תמיד תמיד נהנית לקרוא אותך

        24/9/10 17:30:

      צטט: זוהרית רובין 2010-09-20 02:14:48

      חולה על הסידרה הזו !
      אכן... סוגיה מעניינת וראויה למחקר
      גם ברמה האקדמית (ויש כבר התפתחות בשדה האקדמיה), אני חולה על המאמרים האלה.
      גם ברמה האישית - כל אחד לעצמו.
      באופן אישי מאמינה שכמו כל אמצעי תקשורת,
      גם הבלוג, יהפוך ביום מן הימים למה שהיה פעם הטלפון.
      אפשר לדבר עם כל העולם ואישתו, ועדיין להרגיש בודד. החוסר של המגע הפיזי...
      מצד שני, אם אתה בוחר להיות לא-בודד, גם הבלוג עומד לרשותך. להכיר חברי נפש ליצור קשר אמיתי.
      מילה כתובה יכולה לשנות עולם. מדהים כמה זה נכון וכמה אנחנו כמדינה לא משתמשים בכוח הזה אבל זה כבר פוסט אחר ולמה לי פוליטיקה עכשיו....
      וקשר וירטואלי יכול להפוך לחברות נצח. (ומהממת)
      האמצעים כשרים ועומדים לרשותנו לבחירה.
      קיבלנו טכנולוגיה - בידינו לבחור מה נעשה בה. צודקת לגמרי, וחשוב לחשוב על ההשלכות של מה שאנחנו עושים בה.
      כל אחר בוחר אחרת... כל בחירה לגיטימית.

       

        24/9/10 17:27:

      צטט: שרון בר-אל 2010-09-19 23:43:05

      לגבי הסדרה- אין דברים כאלה. דרה גאונית שלא ראיתי הרבה מפרקיה, אבל מה שראיתי היה משובח. קדימה תשלימי פערים :)
      לגבי האינטרנט, מצד אחד אני מודה על הפייסבוק כי שם הכרתי את בעלי המופלא. מצד שני- לפעמים בא לי להקיא כשאני צריכה לפתוח את הלפטופ. אבל זה כי יש לי את הממי שלי לצידי. אם הוא לא היה כאן הייתי עדיין מחפשת אותו בפייס או בקפה. ועכשיו אחרי שכבר יש לי את האיש שלי לצידי, אני אומרת לו מידי שבוע שהלוואי ויסגרו את הפייסבוק. מה כ'פת לנו כבר?:)

      תכלס .....

        24/9/10 17:27:

      צטט: הוא גבוה 2010-09-19 23:05:12

      לי האינטרנט תרם הרבה באיתור וקשרים עם אנשים מכל הסוגים. צילום, מוזיקה, מסיבות, דייטים, חיפוש עבודה בתפקידים שונים, תחביבים, טיולים ומה לא.

      אבל אני אוהב אנשים ולא צ'טים - תמיד מעדיף להיפגש ולדבר עם אנשים, מעדיף טון אנושי ולא סמיילי :-)

      אין על חיוך אמיתי, אבל כפי שגם כתוב לי בפרופיל פה, משום מה אנשים במציאות נבהלים מחיוכים של זרים לפעמים
      הפרנויה אוכלת אותם, בטוחים שצוחקים עליהם או שזה פשוט אבסורד סתם לחייך, ואילו כאן ברשת סמיילי הוא סימן שגור...
      ואין ספק שהתרומה של האינטרנט היא נרחבת, השאלה במהותה כאן היא על מה אתה מוותר בשביל זה?

       

        24/9/10 17:25:

      צטט: מנצ'וריה 2010-09-19 23:02:27

      כמה אנחנו שמים החוצה? לא אתיימר לומר דברים בשם אחרים אבל לא מסובך לשפוט כאן בלוגרים אחרים, שמוציאים החוצה את כל מה שיש להם, ולפעמים את מה שאין להם, אולי משום שהם חושבים כי זאת הדרך לתפוס נפח בעולם. (או לפחות נפיחה) בכמה מקרים, כפי שמאות הצילומים שלהם מוכיחים, הם תופסים לא מעט נפח אבל מעט מאוד משקל סגולי, או חשיבות. עצוב או לא עצוב, גם זו דרך להרגיש משמעות, יש הרבה מנופחים ואף נפיחים אבל אני לא חושבת שזה מזיק, עדיין יש לנו הבחירה לבחור האם לקרוא או לצפות בהם.

       

      האם יש מצב שאתה מכיר מישהו וירטואלית יותר ממה שאתם מכיר את האנשים האמיתיים? בפירוש כן. אני מכירה במלואו את החלק שהוא בחר להציג בחלון הראווה שלו אך מסוגלת להבין אותו לעומקו בין השורות ועל סמך ניו אנסים קטנים שאפילו הוא לא מודע להם. חוסר המודעות העצמית היא אחת המלכודות שמכשילה ומגחכת לא מעט פיגורות כאן. (אני מתייחסת לכך בפוסט האחרון.) קראתיו ואף הגבתי והוא מעולה.

      אין ספק שיש למדיום הזה אפשרות להכיר אנשים באופן יותר עמוק, מצד שני דברים כמו ריחות, הבעות פנים, קול, ודברים שנורא מאפיינים אנשים הולכים לאיבוד.... והשוק שמגיע אחרי שאם וכשאתה בוחר לפגוש בנאדם שאתה בטוח שאתה מכיר על כל רמ"ח איבריו הוא לא קטן.... (אולי זה שווה פוסט משל עצמו).

       

      אנשים אמיתיים מסוגלים להעמיד פנים ברמות על. (אני מודעת לפרדוקס במשפט הזה) בווירטואליה יש מעט מאוד שפת גוף, צבע, קול, אינטונציה. הקליפים הם מכה בלב ליבה של הפוזה. שם מתגלים כל הדברים שחפצת להסתיר. (נכון פאקאצות?) בקטע הזה את צודקת לגמרי :) לחיי הפרדוקסליות.

       

      האם כשאתה מכיר על סמך הידלקות חיצונית אתה משליך דברים שהיית רוצה באחרים שיתאים לתבנית החיצונית? מאוד - אבל זה כבר קשור באסוציאציות התרבויות ובחוויות היילוד של כל אחד מאיתנו. ההיא שהיינו משוכנעות על סמך הצילום שלה כי היא מלאך טהור, נפגשת איתנו במציאות או בטלפון ומרבה הצער עלולה להתגלות במלוא פוסטמיותה.

      צודקת, עם מלא ניסיון בדבר :)

       

       

        24/9/10 17:17:

      צטט: מיכאל 1 2010-09-19 22:18:02

      חברה יקרה,
      איני צופה בסדרות כלשהן.
      מבין את התלבטויותיך.
      יש לי כל כך הרבה מה לומר בקשר לנושא זה של ריאליה- וירטואליה, שאיני יודע במה להתחיל...
      אגב: חבר שלי שהוא אלמן החל בהיכרות וירטואלית עם אלמנת קצין צה"ל, הם התכתבו, נפגשו ומזה שנים אחדות
      הם מקיימים מה שנקרא: "מערכת יחסים".
      שיהיה לך גמח"ט !

       

      מיכאל יקר, :)

      מאוד אשמח אם תשתף אותי בכל הקשור בנושא של ריאליה וויירטואליה, תתחיל בהתחלה.. משם תזרום :)

      הסיפור של חברך הוא ממש משמח מאוד, תמיד מרגש אותי לשמוע דברים כאלה ....

      בטוחה שחתימתך הייתה טובה :)

        24/9/10 17:14:

      צטט: oranitos 2010-09-19 21:59:43

      אז ככה,

      לגבי הסדרה אני יכולה לסכם במשפט "טוב שייש רופא בבית :))"

      סדרה מצויינת בהחלט

      את הפרק המדובר לא ראיתי אבל אני יכולה להתחבר למהות ממה שאת רושמת פה

      כמו שאמרו לפניי , כבלוגר אתה קובע כמה ממך (באמת) אתה חושף או לא

      יש כאלה שהם טוטאלים ויש כאלה שפחות

      אבל מה שבטוח, once שחררת משהו לחלל הוירואלי-אינטרנטי הוא לחלוטין כבר לא שלך

      כי מן הסתם כל אחד יתן לטקסט פירוש משלו

      ולגבי הבדידות או הלבד

      יקירתי, אל לנו לטעות

      הרשתות החברתיות או הורטואליות למיניהן אינן תחליף לחברויות האמיתיות

      גם במקרים בהם אתה בוחר לפעמים לחצות את מסך הוירטואליה לא בהכרח

      ירקמו חברויות מעבר למפגש או שניים (אם את מתעקשת שלושה:))

      בחיים כמו בחיים אם יש קליק ונוצרה חברות אז במקרה הטוב הרווחנו

      ומי שחושב שאם יש לו 5676860 חברים בפייס או בדה מרקר או בכל רשת חברתית אחרת

      אותם מעולם לא פגש, אז אולי, אולי אפשר לחוש איזו אהדה, או הזדהות או לחבב יותר או פחות

      אבל sorry  בעיניי זה לא הופך אותך לחיה חברתית פא אקסלנס צודקת, אם כי אפשר להתווכח אם אלה שיש להם רק חברים אותם הם באמת מכירים בשר ודם.

      במחשבה שניה, את יודעת מה, אולי סוג של...

      הרי מזמן כבר צריכים לקרוא לילד בשמו ויש אפילו מספיק בסיס

      ל-תת דיסיפלינה תחת הכותרת דינמיקה קבוצתית ורטואלית

      כן, יש חיה כזו.. מסתבר :)) והיא חיה טובה,

      הדינימיקה הקבוצתית הזו יכולה להיות מרתקת במיוחד. אם תעשי למשל ניסוי בסנגון מועדון ארוחת הבוקר באינטרנט אני בטוחה שייצא לך תוצאות די מעניינות לגביי כמות סטטוסים\ פוסטים של אחד מוציא...

       

       

        24/9/10 17:09:

      צטט: lirazy 2010-09-19 21:49:33

      אני לא צופה בהאוס .דרמת בית חולים אחת מספיקה לי (האנטומיה של גריי). אבל האינטרנט הוא בהחלט לא פתרון לבדידות, דרך חוטים אי אפשר להרגיש מגע. המקלדת לא מתביישת אז יש יותר בטחון ואומץ לכתוב במקום לדבר כי אז הסיכוי לגמגם אינ ו קיים כלל. לפעמים אנו נוטים להיות יותר כנים ופתוחים עם אדם וירטואלי אבל זה גם קצת סוג של אשליה כי זה לא ממש אמיתי ,אי אפשר לחוות כימיה ,הבעות פנים או מחוות דרך המדיה. אבל בסופו של דבר כולנו פה.

       

      אני באמת צריכה לראות את האנטומיה של גריי, תודה על התזכורת.

       

      טוב שהעלית את נושא הגמגום, עליו גם עשיתי סרט דוקומנטרי במסגרת הלימודים, לכל האנשים שקשה להם להתבטא בדיבור, עולם האינטרנט מאפשר להם להיות כמו כולם, וזה משהו שעבורם הוא פרס גדול, וגם בעבורי מסיבות אחרות.

      אני חושבת שזה אדיר שאפשר להיות יותר פתוחים עם מישהו מבחוץ, אם כי באמת מעצבן שאי אפשר להעביר אינונציה או מחוות שהן לא מילוליות, אך התחושה שיש מישהו אי שם שחווה ומרגיש את אותו דבר שאתה מרגיש לפעמים היא אולי לא כמו חיבוק אך היא מעודדת באופן שאי אפשר לכמת אותו.

        24/9/10 17:06:

      צטט: Lady Lala 2010-09-19 21:29:39

      עדיין לא יצא לי לראות את הסדרה, אם כי שמעתי שהיא מדהימה.
      אני לא נוהגת לפרסם בבלוג שלי פרטים אישיים על חיי -התאהבתי בזה, רבתי עם זאת...
      הבלוג שלי משמש בעיקר במה ליצירות שלי (ציורים, סיפורים, צילומים) - ז"א שהקוראים בו מקבלים הצצה לנפש שלי.
      לפעמים אני חושבת באמת למחוק תמונות מסוימות בפייסבוק, לפעמים לא אכפת לי שכולם יראו.
      זה משתנה... לפעמים אני חייבת לכתוב סטטוס ולהוציא את זה מהמערכת, ולפעמים אני לא רוצה שידעו.
      כמו בחיים
      :)

       

      גבירתי הצעירה קבלי נזיפה, עכשיו לכי לחדר עגול עם אינטרנט וצפי בצפייה ישירה בפינה :)

      חח אני מניחה שזו דרך די בריאה לחיות במדיה החברתית הזו .. וטוב שיש את המראה הזו לנפשך האמנית (אני לא אכתב מיוסרת כי הוא ורוד מידי בשביל זה:)

        24/9/10 17:02:

      צטט: רון73 2010-09-19 21:27:36

      יעלי, נגעת הנקודה חשובה. היום הייתה לי שיחה עם איש רשת מוביל שאמר שהרבה מישויות בפייסבוק הם "וונביז". שבעצם כותבים בסטטוסים את את מה שהם רוצים להיות ולא את מה שהם באמת . לדעתי זה דווקא הכי חושף-כמו שאומרים שבפורים-דרך התחפושות רואים את האמת של הבנאדם-נכנס סטטוס-יצא סוד. אני מסכימה איתך, למרות שלא חסרים וונאביז בתחפושת ברשתות החברתיות, שימוש אובר בנושאים מסוימים שלא באמת היית אומר במציאות הם בעיניי סימנים לכך.
      אישית-אני מאוד משתדלת לא לחשוף יותר מידי, להיות אמיתית אבל לא לשפוך על המשך את כל כולי.
      זה כמו תסריט , מבחינתי, לכתוב פוסט- רסיסים של אמת עם מטודיקה של ספרות. את זה אני הייתי גוזרת, עושה קופי פייסט לPPT מדפיסה, מניילנת ושומרת :)

      לזכות בפייסבוק יאמר- שלמרות שאנשים אומרים שהאינטרנט מעודד ניכור, יש משהוא אחד שאני חייבת לאינטרנט- יש לי אח יקר שצעיר ממני ביותר מעשור ותמיד הייתי האחות הגדולה וןהרצינית-בזכות חברות של שנינו בפייסבוק גילנו את הסטייה המשותפת שלנו-הומור שחור. ופתאום כבר לא היה ביננו מרחק של שנים-אלא נהינו חברים באמת. וזה המשיך מהאינטרנט לארוחות משפחתיות. וגם עכשיו, כשהוא מטייל במזרח- האינטרנט שומר אותנו קרובים.
      אז מה שיש לי להגיד על חיי הבלוגרים הוא LIKE' LIKE 'LIKE!!!
      וגם על האוס....


      חבל שאי אפשר לעשות לתגובה הזו שלך לייק :)

      גם אצלי, שיותר מחצי מהמשפחה שלי בחו"ל פייס ובכלל המדיה החברתית אפשרה לי לשמור על קשר חם וטוב עם אנשים שעד עידן הפייסבוק או שהשתמשנו בדואר רגיל או בביקורים שנתיים בלונדון.... (לא שאני מתלוננת על ביקורים בלונדון:)

        24/9/10 16:50:

      צטט: קרין אלדאה 2010-09-19 21:26:27

      מה ששלנו, הוא כבר מזמן לא שלנו באמת, עם תחילת המדיה החברתית.עצוב?... אני לא בטוחה. SHARE זה כפתור די פופולרי :)
      מי שבוחר לחשוף את עצמו, חייב לקחת את זה בחשבון...נכון, אי אפשר לחשוב בתמימות שזה יישאר שלך, ברגע ששלחת SEND זה כבר רכוש של כולם...
      זה חלק מהפאן. מי שקשה לו עם זה, שיחזור לאנונימיות...או שיסגור את הכרטיס בפייסבוק :P

       

        24/9/10 16:48:

      צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-09-19 21:09:12

      צר לי אני לא בעניין של סדרות. אבל העיסוק שלך בזה גורם לי להבין שלפחות אחת קשובה להן :)) קשובה מאוד :)
      לגבי יחסים הפורצים מוירטואל אל הריל לייף, זה לא סוד. וכן, אני חושב שיש סטארט אחר של שיח ופעילות מוחית מוגברים בנט, מה שלא יקרה בשטח לעולם.

      מסכימה איתך בהחלט. זה משהו מיוחד שאולי לא היה קורה בעולם האמיתי... ומה שהכי יפה זה שמאפשר גם גשר לחיבור בעולם הכן אמיתי...

        24/9/10 16:47:

      צטט: karma2233 2010-09-19 21:08:56

      אז האוס זה האוס...אין הרבה מה להוסיף על הסדרה השנונה הזאת שלא נאמר כבר.
      כשראיתי את הפרק המדובר חשבתי על כמה אומץ יש לבחורה שחושפת כל חלקיק מחייה (כי לי אין אותו) ומצד שני חשבתי לעצמי שיש דברים שצריך לשמור לעצמך. אין ספק שפרנקי הייתה אמיצה במיוחד, השאלה היא גם בפוסט וגם בתוכנית, מה היא מפסידה ומה היא מרוויחה מכל החשיפה..(החבר......)., ולכן בסוף  הפרק כאשר אותו חבר מביא לה את הלפטופ ומשלים עם זה שהיא צריכה את זה.. היה אחד הרגעים היותר מרגשים... ובזה מומחים היוצרים של האוס
       שברגישות שאין כמותה הם מצליחים לגעת בנקודות חשובות ולהעביר אותן ברגעים כלכך.. אמיתיים.

      אין ספק שאפשר להכיר אנשים מדהימים לפעמים גם קצת פחות, אי אפשר לדעת איפה תכירי את האדם הבא ומה הוא או היא יוסיפו לחייך :) 
      לגביי זה אין לי ספק, הרי הפוסט הזה הביא אותנו לשיחה ארוכה ומשעשעת למדי :)

       

        24/9/10 16:44:

      צטט: ron294 2010-09-19 21:07:08

      התרשמתי מהסדרה אבל לא מצאתי את הזמן הנחוץ והנוח להמשיך לצפות, לפעמים יש תעסוקות כאלה המונעות לצפות בסדרות על פי לוחות זמן מוכתבים.

       

      נו אז בשביל זה יש צפייה ישירה, הוט וי או די, הוט מג'יק, הורדות...

      קדימה לצפות!!!

        24/9/10 16:43:

      צטט: pinkason1 2010-09-19 20:56:23

      * ראשת מודה שלא ראיתי אפילו פרק אחד בסדרה וזאת מהסיבה שאני לא אוהב סדרות שמחייבות לצפות ולזכור מה היה ומה יהיה. ממש אין לי זמן לזה. מעדיף סיטקומים בהם אפשר לצפות בלי מחויבות.
      בהקשר לבלוגים. לדעתי ברמה הכללית הן פינות ליטוף, רוצה לומר שהן כמו הנסיון של משרד החינוך לעשות אינטגרציה ולעשות כיתות מעורבות. זה לא עבד ברמה החינוכית והאינטלקטואלית כי כל אחד מחפש את החברים שלו שמתענינים באותם דברים.
      יצירתיות מופלגת אין בהם כי מרביתם משמשים כפרומויים לדברים עתידיים כמו במקרה שלי שאת הדברים האמיתיים שאני עוסק בהם אני מעלה ליו טיוב או לפליקס ששם מתענינים אך ורק בתחום שלי ואני רואה גם את ההבדל. מיליוני צפיות לעומת מאות בודדות כאן בצרוף מילמולי: אהבתי.
      מצאתי כאן כמה חברים טובים שמשתפים איתי פעולה בסרטים ובתוכנית הטלוויזיה שאני מפיק כעט אבל שוב זה בגלל שאנחנו באותו תחום.
      בקיצור: הכי טוב להמציא אודישן לחברות ורק מי שעובר על פי קיטריונים שנקבעו מראש יתקבל:)
      רמת התחלופה כאן ובבלוגים אחרים גבוהה מאוד והרבה פותחים דף ונעלמים כעבור שבוע.
      רק טוב והרבה, שבוע נפלא חג שמח וסוכה יציבה

      חיים יקר
      ראשית, מדובר על סדרה שלא מוכרחים לדעת בדיוק מה היה, כמובן שעוזר כן לעקוב אחרי הפרקים אבל מדובר בסדרה שבכל פרק יש תמה משלה, ואפשר להינות גם מבלי לעקוב באדיקות, למרות שאני ממליצה לעקוב כי זו פשוט סדרת מופת. גם מבחינה תסריטאית, גם משחק, גם ויזואלית. ועוד ועוד ועוד.
      אני לא מסכימה לגביי שיטת האודישנים, כי לי יצא להכיר אנשים שהתחברו לנושאים מסוימים ולאחרים לא,,במידה והיה מדובר בבלוג רק על הגיגיי חיי אז צריך להיות ממש חסר גבולות כדי לשתף את הכל וגם לעניין הרבה אבל במידה ומדובר בבלוג שהוא על פי פוסטים בכל מיני נושאים כל אחד יכול להתחבר לנושא כלשהוא, אני התחברתי עם אנשים שאוהבים חיות כמוני, פעילים בנושאים חברתית, חובבי ויוצרי קולנוע כמונו, כתיבה על יחסים, כתיבה על נושאים מיניים, טיולים וכו וכו.... אני לא חושבת שאנשים כלכך צרי מוח שמתחברים רק על נושא אחד ותו לא. חוצמזה שזה עניין של טעם, מי שיודע לכתוב, אז מי שאוהב את הסגנון יוכל לקרוא פוסטים על כסאות מעץ ויהיה לו מעניין.

       

        24/9/10 16:37:

      צטט: t o t a l 2010-09-19 20:28:48

      כמי שכותב פוסטים כבר למעלה משש שנים וכמי שרואה את האוס כבר 6 עונות מלאות, אני רוצה להגיד לך כך:

      לגבי חברויות וירטואליות- כן זה נהדר וכן זה מקסים וכן זה מרגש וכן אפשר להגיע לרמת פתיחות ולרמת עומר ולרמת חשיפה שקשה להגיע פנים אל פנים בחיים האמיתיים. יש בזה קסם רב אבל- יש הרבה אבל....

      אלו חברויות בערבון מוגבל. לא שאני מזלזל. אני אפילו חובב מושבע, רק היום אחרי הרבה זמן ואחרי הרבה חוויות אני יודע שזה לא הדבר האמיתי. זה יכול להתפוגג באותו מהירות שזה נוצר, ובודדים בודדים מחברייך הוירטואלים יהיו לצידך בזמן צרה. ולא שאני בא בטענות, חלילה לי. זה טבעו של עולם. זה כיף, אבל זה רק כיף. אני יכולה להעיד שנכון שלפעמים מדובר בחברויות בע"מ אבל אני "הרווחתי" כבר 2 חברות אמת שאני שומרת איתן על קשר מעולה בעיקר בעולם האמיתי שדרך הבלוג\ פייסבוק הכרתי דרך נושאים משותפים ואני כה שמחה שזה קרה, ואלה שלא, אכן כיף גדול בע"מ :)


      לגבי הבדידות. הבדידות היא תוצאה של אנרגיות פנימיות בראש ובראשונה. למי שיש את האנרגיות המתאימות, להכיר, להתחבר, להתבטא, להגיב - לעולם לא יהיה לבד. בן אם הביחד יהיה מציאותי- בחיים האמיתיים ובין אם הביחד יהיה בסוג של קהילה אינטרנטית. י/ש בזה משהו, מי שהוא יצור חברתי יצור חברויות בכל מדיום ובכל ספירה, אבל יש לא מעט שביישנם, חסרי בטחון והמסיכות של האינטרנט מאפשרות להם במה להתגבר על הפחדים שלהם ולהתבטא מבלי פחד. ביום שבו יהיה לי את האומץ לכתוב על ה"אישיו" שלי שהכתיבה מקלה עליו תבין יותר מאיפה אני באה. רמז או לא רמז בסרטון שבפוסט "שוס".

      למי שאין את האנרגיות המתאימות, בין אם הוא חסר בטחון עצמי, או שקוע בדיכאון, או סתם עצור, עם או בלי האינטרנט, הוא יהיה בודד. לא מסכימה, יש הרבה אנשים שיצא לי להכיר שהאינטרנט מאפשר להם במה לביטוי שלא מצאו בעולם ה"רגיל". כמובן שיש לשים גבולות אבל אתה יודע יש את הסיסמא "
       
      i love my computer. all my friends live in it"

      בייתי בשני הקצוות. הייתי מעורב בקהילה אינטרנטית שנתה לי המון למשך תקופה ארוכה ומצד שני כיביתי את החיים שלי במו ידי בתקופה אחרת.

      הבדידות והחברתיות היא קודם כל ובראש ובראשונה הלך רוח פנימי.

      זה מה שהיה לי להגיד וכן- אין על גרגורי.הוהוכמה שאין עליו. יו לאורי- הבעל העתידי שלי. אשתו אולי לא יודעת את זה... :)

       

        24/9/10 16:30:

      צטט: RedRabbit 2010-09-19 20:07:43

      גם אני חשבתי על אותם דברים כשראיתי את הפרק המדובר
      לידיעתך או לא לידיעתך
      מחר בלילה... מה שאומר שביום ג' כבר יהיה זמין באתרי ההורדה השונים הפרק הראשון של העונה השביעית

      אני לא רואה את זה באינטרנט
      חשובה לי החוויה של תוכנית שבועית. אני אוהבת את הטקס של 40 דקות משלי, בלי טלפונים, סלט וד"ר גרגורי האוס.

       

        24/9/10 16:29:

      צטט: waterman. 2010-09-19 10:15:19

      ככה בדיוק.
      ברגע ששמך מופיע...
      לא שויתרת על הלבד,
      איבדת את האפשרות להיות לבד.
      ןלבד... לפעמים גם הוא נחוץ

      אין ספק שהלבד נחוץ לפעמים,
      אכן איבדת את האפשרות של שמירה על המידע לעצמך,
      האם אתה חושב שאתה מרוויח משהו בויתור על הפרטיות הנ"ל?

       

        21/9/10 03:30:
      בשבילי יש רק האוס אחד:
      http://www.imdb.com/title/tt0091223/
        21/9/10 03:08:
      שבאמצעות האינטרנט אף אחד לא צריך להיות יותר לבד.....
      רק כשנחשפתי לאינטרנט הבנתי כמה אנחנו לבד.
        21/9/10 00:13:


      כמעט ואיני רואה טלביזיה, למרות ההמלצות החמות על
      הסידרה, עדיין מעדיפה ל"בזבז" את זמני היקר על ספר טוב.
      אך עינינו לא טחו מראות כיצד המציאות המדומה גולשת
      לריאליטי, והפוך - הזליגה של הריאליטי לתוך הוירט' הולכת ומתהדקת.
      בעצם שואלת, האם חיינו בעולם הוירט' הם חיים אלטרנטיביים

      או אולי חיינו הוירט' הם החיים האמיתיים, ואלה שבריאליטי הם האלטרנטיבה.

      בקצב חיינו טשטוש הגבולות בין 2 העולמות כבר כאן (מרתק ומפחיד).

      והיום הכל הולך וירטואלי: מוזיאונים וירט', שרתים וירט'...ועוד ועוד.
      אפילו שפה עילגת וירט' נוצרה כאן עם שגיעות קתיב בחוונא תכילה.
      כפי שכתב רפי מתחתי:
      הכל עכור מכדי לבחין
      מי כתב, מי שר, מי הלחין,
      הכלום והעילגות נעשים לעיקר
      ותופסים מנהיגות בצליל הדיבור המוכר.*

        20/9/10 18:14:

      הדעת משתבשת
      לכודה בסבך ה-רשת,
      הזיוף מסביב זוקף
      את כל ראשו המכוער,
      ומשחית עד דק ותוקף
      את מעט הטוב שנשאר.
      בהתעצם רִיק הבדידות,
      וביצת הסחי והרדידות,
      הכל עכור מכדי להבחין,
      מי כתב, מי שר, מי הלחין...
      הכלום והעילגוּת
      נעשים בעצמם לעיקר,
      ותופסים מנהיגות
      בצליל הדיבור המוּכָּר...

        20/9/10 14:46:
      לפני שנים קראתי ציטוט של מישהו שאמר- באינטרנט כל אחד יכול להיות כלב. אני לא סגורה על הציטוט .. הנקודה היא שכל אחד יכול להיות כל אחד, אם הוא טוב בזה :)
      הוירטואל נותן לך את היכולת להמציא את עצמך מחדש, לפעמים יש טעויות ואז האני האמיתי נשפך על המקלדת.
      אהבתי את מה שרון כתבה על הwannabez , בטוח שיש הרבה כאלה בבלוגים שלהם. בחורה שמנה ובודדה מוצאת עצמה "מוקפת חברים" בוירטואל כי דמות שלה היא דוגמנית? או מהקיצון - גבר בשנות השלושים הופך עצמו לנער בן עשרה כדי להגיע לנערות...
      הנקודה היא שאם אתה תמשיך סדמות שלך לאורך זמן, או שאתה תאמץ אותה או שבסופו של דבר תיפול.
      או שתפתח דמות חדשה בכל חודש..
      ההבדל בין פייסבוק לבלוגים לדעתי הוא חוסר האנונימיות, מלבד מעטים שחשבו על זה והמציאו דמויות פיקטיביות, מרבית המשתמשים בפייס מראים את עצמם. בעוד כל בלוג מתחיל (לרוב!) כיומן חשוף אך סמוי.
      יש משהו מנקה בלכתוב כל מה שעובר לך בראש ולקבל פידבקים
      כל עוד הבחוץ לא יודע מי מכל מיליוני האנשים שהולכים ברחוב באמת כתבה את הבלוג הספציפי הזה...

      לא ראיתי את הפרק, אבל המשפט שציטטת כאן הוא די עצוב - אדם שמחפש את הביחד בוירטואל..למרות שיש לו בן זוג בחיים. משהו חסר לו.
      ההיפך הוא הנכון כשמדובר באדם בודד באמת, שמרגיש כשהוא לבד בלבטים ובבעיות שלו ואז מגלה שיש עוד אנשים שמרגישים כמותו - אז זו כבר ברכה.
      לפעמים, נחמת טיפשים היא נחמה.

      עונה שישית הא.. הנה אני באה :) הפסקתי כשהם עשו לי קטעי טלנובלות והמתמחים הראשונים סיימו.
        20/9/10 11:30:

      זהות גנובה

      גילוי נאות: את הסידרה לא ראיתי,לא שמעתי לא מדבר.

      [כאותו קוף האוטם אוזניו,מכסה עיניו וסוכר פיו],אבל

      לכתוב לא נימנע ממני.

      הבלוגריות היא כר דשא ירוק (טירון) שעליתי עליו  לפני זמן קצר ביותר

      (ולא יודע כמה זמן אשהה בו עד שתעלה עליו מכסחת דשא ותתחיל את

      הקציר היומי שלה).

       

      המפגש המהיר שלי(הדואלי) עם כותבים ברשת הוירטואלית יכולה להיות מאוד

      ויראלית,ברוטלית ומורטלית.זהו פן אחד של החוויה הוירטואלית.

      המפגש הוירטואלי האחר הוא מגש מלא כל טוב בויטליות,ללא קורטוב של בנליות,

      מעשיר,מסקרן ומזין את הנפש הצמאה להרחבת הדעת.

       

      מקוות מים לרוב ישנם : חלקם שלוליות עכורות (שגם הנסיך מהאגדות ירחק מהם),

      ואגמי בוץ ורפש טובעני שככל שאתה מנסה להחלץ מהם בבעיטות פראיות כך אתה נישאב

      לתוכן.אני למדתי:כמו בחיי האמיתיים,להחלץ בנועם וברכות ולא להישאב לסחי המילולי הרקוב.

       

      ואגמי מים צלולים לטבול בהם את גופך ולהרוות צמאונך.לצלול למעמקים ,לרחף על הבטן

      ולהביט מסביב, או סתם לשכב על הגב ולתת לאדוות המים לקחת אותך לתור מסביב.

      לחתור ברוגע וברכות, להשאיר סימני שובל שהרגע היתה כאן ועכשיו שם.

      פינות חמד כאלה ישנם.מגלה אותם בשוטטות בתוך המרחב,לעיתים באקראי ולעיתים

      ברמיזות פה ושם-דעו לכם הם ישנם.

       

      מסכות אנו עוטים בריאלטי ובוירטואלי ובוחרים איך וכמה להיתערטל גם פה וגם שם.

      בריאלטי שפת הגוף,מראה חיצוני,טון דיבור,אוצר מילים,ריח וכיוצא בזה מזינים את המוח

      לכלל נתונים העוברים עיבוד(כל אחד והחיווט שיצר בחייו)ויוצאים כפלט של מסקנות.

      [לא המקום לדון אם המסקנות נובעות מהנתונים-הקש לוגי].

      בוירטואלי עומדים לרשותנו מספיק מעריכים כדי לעשות הקבלה למציאות ולמצוא מאפיינים

      משותפים.העולם הוירטואלי הינו עוד צומת דרכים בחיינו(בין אם זה וירטואלי או ריאלי-זו מציאות

      חיינו שאנו פועלים בתוכה)ואיננו יכולים ו/או רוצים להתעלם ממנה.כמו בריאלטי אנחנו כן יכולים

      וחייבים למצות את הטוב שבה ולא להיתעלם מהריאלטי של הוירטואלי-ו/או להיפך מהוירטואלי של

      הריאלטי.

      (היש ישנו בגלל שהאין איננו-היש ישנו בגלל שהאין ישנו) ?

       

       

       

       

       

       

        20/9/10 09:37:
      1. למה את נמנעת מהסדרות הבריטיות: holby city, doctors, ואחרות?

      2. "מכירה באמת על בשרי" - במובן המילולי?

      3. "אף אחד לא צריך להישאר לבד": אכן האינטרנט למפיג לעתים את הרגשת הבדידות, אבל במקביל מטשטש אותה עד שאינך חש בצורך להפיגה.

      4. נ"ב: העברתי לפרטי.

      5. לא צריך להשתגע אחר סדרה. אני למשל התמכרתי ל-"24". כעת, מכל מיני סיבות, חדלה לרתק אותי.....
        20/9/10 08:17:
      המשפט הזה נכון ולא נכון בעת ובעונה אחת.
      כשאני הייתי בן עשרה והאינטרנט עדיין היה מאוד מצומצם, כן מצאתי בו מפלט וזכיתי לפגוש הרבה אנשים חדשים שעזרו לי להתמודד עם כל מה שקרה בחיי באותה התקופה. זה היה בצ'אטים וגם תחת שם בדוי, כאשר כמובן מי שאתה מתקרב אליו זוכה לדעת גם את השם שלך בשלב זה או אחר. היום האינטרנט קצת השתנה אבל הצורך האנושי נשאר אותו דבר.

      אבל זה לא בדיוק אותו דבר כמו לכתוב בלוג. בכתיבת בלוג יש איזשהו אקסהיביציוניזם שהולך מעבר לצורך למגע אנושי וירטואלי. ובפרק הזה של האוס זה הוצג כסוג של סטייה, ואולי גם קצת בצדק, כי הדמות שלה הייתה אובססיבית בקשר לבלוג למרות שהיא לא באמת הייתה לבד.

      ובנושא אחר לגמרי: רק עכשיו קראתי בפרופיל שלך שאת שונאת חומוס. גם אני! אפילו כתבתי שיר על שנאת החומוס שלי פעם...
        20/9/10 07:55:
      ששש....אל תגלי לאפ'חד,אני לא ראיתי ולא מעודכנת..
      (-:
        20/9/10 06:58:

      אין לי שעות טלוויזיה רבות
      כפי שאין לי שעות מחשב כנ"ל

      מעט מוזר הבחור בין דרגות 1-10 הנורמליות
      ללא תפקידו הבכיר היה נפלט מכל מערכת

      "אחת השאלות המרכזיות בתוכניות הייתה האם יש מצב שאתה מכיר מישהו וירטואלית יותר ממה שאתם מכיר את האנשים האמיתיים?"

      ניתן לחדור לעומק אופיו ותכונותיו של אדם וירטואלית [אם התכתובת ארוכת זמן]

      ושוב
      רואים רק את הצד המואר על ידי הצג [תרתי]

      המציאות שונה היא,
      ניתן לראות בה גם את הצדדים החסויים
      אותם שבעל הדבר היה מעדיף להסות


      תודה
      לאה




        20/9/10 05:33:
      לא רואה אבל ניהניתי לקרוא
        20/9/10 02:14:
      חולה על הסידרה הזו !
      אכן... סוגיה מעניינת וראויה למחקר
      גם ברמה האקדמית (ויש כבר התפתחות בשדה האקדמיה),
      גם ברמה האישית - כל אחד לעצמו.
      באופן אישי מאמינה שכמו כל אמצעי תקשורת,
      גם הבלוג, יהפוך ביום מן הימים למה שהיה פעם הטלפון.
      אפשר לדבר עם כל העולם ואישתו, ועדיין להרגיש בודד.
      מצד שני, אם אתה בוחר להיות לא-בודד, גם הבלוג עומד לרשותך. להכיר חברי נפש ליצור קשר אמיתי.
      מילה כתובה יכולה לשנות עולם.
      וקשר וירטואלי יכול להפוך לחברות נצח.
      האמצעים כשרים ועומדים לרשותנו לבחירה.
      קיבלנו טכנולוגיה - בידינו לבחור מה נעשה בה.
      כל אחר בוחר אחרת... כל בחירה לגיטימית.
        19/9/10 23:43:
      לגבי הסדרה- אין דברים כאלה. דרה גאונית שלא ראיתי הרבה מפרקיה, אבל מה שראיתי היה משובח.
      לגבי האינטרנט, מצד אחד אני מודה על הפייסבוק כי שם הכרתי את בעלי המופלא. מצד שני- לפעמים בא לי להקיא כשאני צריכה לפתוח את הלפטופ. אבל זה כי יש לי את הממי שלי לצידי. אם הוא לא היה כאן הייתי עדיין מחפשת אותו בפייס או בקפה. ועכשיו אחרי שכבר יש לי את האיש שלי לצידי, אני אומרת לו מידי שבוע שהלוואי ויסגרו את הפייסבוק. מה כ'פת לנו כבר?:)
        19/9/10 23:05:
      לי האינטרנט תרם הרבה באיתור וקשרים עם אנשים מכל הסוגים. צילום, מוזיקה, מסיבות, דייטים, חיפוש עבודה בתפקידים שונים, תחביבים, טיולים ומה לא.

      אבל אני אוהב אנשים ולא צ'טים - תמיד מעדיף להיפגש ולדבר עם אנשים, מעדיף טון אנושי ולא סמיילי :-)
        19/9/10 23:02:

      כמה אנחנו שמים החוצה? לא אתיימר לומר דברים בשם אחרים אבל לא מסובך לשפוט כאן בלוגרים אחרים, שמוציאים החוצה את כל מה שיש להם, ולפעמים את מה שאין להם, אולי משום שהם חושבים כי זאת הדרך לתפוס נפח בעולם. (או לפחות נפיחה) בכמה מקרים, כפי שמאות הצילומים שלהם מוכיחים, הם תופסים לא מעט נפח אבל מעט מאוד משקל סגולי, או חשיבות.

       

      האם יש מצב שאתה מכיר מישהו וירטואלית יותר ממה שאתם מכיר את האנשים האמיתיים? בפירוש כן. אני מכירה במלואו את החלק שהוא בחר להציג בחלון הראווה שלו אך מסוגלת להבין אותו לעומקו בין השורות ועל סמך ניו אנסים קטנים שאפילו הוא לא מודע להם. חוסר המודעות העצמית היא אחת המלכודות שמכשילה ומגחכת לא מעט פיגורות כאן. (אני מתייחסת לכך בפוסט האחרון.) 

       

      אנשים אמיתיים מסוגלים להעמיד פנים ברמות על. (אני מודעת לפרדוקס במשפט הזה) בווירטואליה יש מעט מאוד שפת גוף, צבע, קול, אינטונציה. הקליפים הם מכה בלב ליבה של הפוזה. שם מתגלים כל הדברים שחפצת להסתיר. (נכון פאקאצות?)

       

      האם כשאתה מכיר על סמך הידלקות חיצונית אתה משליך דברים שהיית רוצה באחרים שיתאים לתבנית החיצונית? מאוד - אבל זה כבר קשור באסוציאציות התרבויות ובחוויות היילוד של כל אחד מאיתנו. ההיא שהיינו משוכנעות על סמך הצילום שלה כי היא מלאך טהור, נפגשת איתנו במציאות או בטלפון ומרבה הצער עלולה להתגלות במלוא פוסטמיותה.

       

        19/9/10 22:18:
      חברה יקרה,
      איני צופה בסדרות כלשהן.
      מבין את התלבטויותיך.
      יש לי כל כך הרבה מה לומר בקשר לנושא זה של ריאליה- וירטואליה, שאיני יודע במה להתחיל...
      אגב: חבר שלי שהוא אלמן החל בהיכרות וירטואלית עם אלמנת קצין צה"ל, הם התכתבו, נפגשו ומזה שנים אחדות
      הם מקיימים מה שנקרא: "מערכת יחסים".
      שיהיה לך גמח"ט !
        19/9/10 21:59:

      אז ככה,

      לגבי הסדרה אני יכולה לסכם במשפט "טוב שייש רופא בבית :))"

      סדרה מצויינת

      את הפרק המדובר לא ראיתי אבל אני יכולה להתחבר למהות ממה שאת רושמת פה

      כמו שאמרו לפניי , כבלוגר אתה קובע כמה ממך (באמת) אתה חושף או לא

      יש כאלה שהם טוטאלים ויש כאלה שפחות

      אבל מה שבטוח, once שחררת משהו לחלל הוירואלי-אינטרנטי הוא לחלוטין כבר לא שלך

      כי מן הסתם כל אחד יתן לטקסט פירוש משלו

      ולגבי הבדידות או הלבד

      יקירתי, אל לנו לטעות

      הרשתות החברתיות או הורטואליות למיניהן אינן תחליף לחברויות האמיתיות

      גם במקרים בהם אתה בוחר לפעמים לחצות את מסך הוירטואליה לא בהכרח

      ירקמו חברויות מעבר למפגש או שניים (אם את מתעקשת שלושה:))

      בחיים כמו בחיים אם יש קליק ונוצרה חברות אז במקרה הטוב הרווחנו

      ומי שחושב שאם יש לו 5676860 חברים בפייס או בדה מרקר או בכל רשת חברתית אחרת

      אותם מעולם לא פגש, אז אולי, אולי אפשר לחוש איזו אהדה, או הזדהות או לחבב יותר או פחות

      אבל sorry  בעיניי זה לא הופך אותך לחיה חברתית פא אקסלנס

      במחשבה שניה, את יודעת מה, אולי סוג של...

      הרי מזמן כבר צריכים לקרוא לילד בשמו ויש אפילו מספיק בסיס

      ל-תת דיסיפלינה תחת הכותרת דינמיקה קבוצתית ורטואלית

      כן, יש חיה כזו.. מסתבר :))

        19/9/10 21:49:
      אני לא צופה בהאוס .דרמת בית חולים אחת מספיקה לי (האנטומיה של גריי). אבל האינטרנט הוא בהחלט לא פתרון לבדידות, דרך חוטים אי אפשר להרגיש מגע. המקלדת לא מתביישת אז יש יותר בטחון ואומץ לכתוב במקום לדבר כי אז הסיכוי לגמגם אינ ו קיים כלל. לפעמים אנו נוטים להיות יותר כנים ופתוחים עם אדם וירטואלי אבל זה גם קצת סוג של אשליה כי זה לא ממש אמיתי ,אי אפשר לחוות כימיה ,הבעות פנים או מחוות דרך המדיה. אבל בסופו של דבר כולנו פה.
        19/9/10 21:29:
      עדיין לא יצא לי לראות את הסדרה, אם כי שמעתי שהיא מדהימה.
      אני לא נוהגת לפרסם בבלוג שלי פרטים אישיים על חיי -התאהבתי בזה, רבתי עם זאת...
      הבלוג שלי משמש בעיקר במה ליצירות שלי (ציורים, סיפורים, צילומים) - ז"א שהקוראים בו מקבלים הצצה לנפש שלי.
      לפעמים אני חושבת באמת למחוק תמונות מסוימות בפייסבוק, לפעמים לא אכפת לי שכולם יראו.
      זה משתנה... לפעמים אני חייבת לכתוב סטטוס ולהוציא את זה מהמערכת, ולפעמים אני לא רוצה שידעו.
      כמו בחיים
      :)
        19/9/10 21:27:
      יעלי, נגעת הנקודה חשובה. היום הייתה לי שיחה עם איש רשת מוביל שאמר שהרבה מישויות בפייסבוק הם "וונביז". שבעצם כותבים בסטטוסים את את מה שהם רוצים להיות ולא את מה שהם באמת . לדעתי זה דווקא הכי חושף-כמו שאומרים שבפורים-דרך התחפושות רואים את האמת של הבנאדם-נכנס סטטוס-יצא סוד.
      אישית-אני מאוד משתדלת לא לחשוף יותר מידי, להיות אמיתית אבל לא לשפוך על המשך את כל כולי.
      זה כמו תסריט , מבחינתי, לכתוב פוסט- רסיסים של אמת עם מטודיקה של ספרות.

      לזכות בפייסבוק יאמר- שלמרות שאנשים אומרים שהאינטרנט מעודד ניכור, יש משהוא אחד שאני חייבת לאינטרנט- יש לי אח יקר שצעיר ממני ביותר מעשור ותמיד הייתי האחות הגדולה וןהרצינית-בזכות חברות של שנינו בפייסבוק גילנו את הסטייה המשותפת שלנו-הומור שחור. ופתאום כבר לא היה ביננו מרחק של שנים-אלא נהינו חברים באמת. וזה המשיך מהאינטרנט לארוחות משפחתיות. וגם עכשיו, כשהוא מטייל במזרח- האינטרנט שומר אותנו קרובים.
      אז מה שיש לי להגיד על חיי הבלוגרים הוא LIKE' LIKE 'LIKE!!!
      וגם על האוס....
        19/9/10 21:26:
      מה ששלנו, הוא כבר מזמן לא שלנו באמת, עם תחילת המדיה החברתית.
      מי שבוחר לחשוף את עצמו, חייב לקחת את זה בחשבון...
      זה חלק מהפאן. מי שקשה לו עם זה, שיחזור לאנונימיות...
        19/9/10 21:09:
      צר לי אני לא בעניין של סדרות. אבל העיסוק שלך בזה גורם לי להבין שלפחות אחת קשובה להן :))
      לגבי יחסים הפורצים מוירטואל אל הריל לייף, זה לא סוד. וכן, אני חושב שיש סטארט אחר של שיח ופעילות מוחית מוגברים בנט, מה שלא יקרה בשטח לעולם.
        19/9/10 21:08:
      אז האוס זה האוס...אין הרבה מה להוסיף על הסדרה השנונה הזאת שלא נאמר כבר.
      כשראיתי את הפרק המדובר חשבתי על כמה אומץ יש לבחורה שחושפת כל חלקיק מחייה (כי לי אין אותו) ומצד שני חשבתי לעצמי שיש דברים שצריך לשמור לעצמך.

      אין ספק שאפשר להכיר אנשים מדהימים לפעמים גם קצת פחות, אי אפשר לדעת איפה תכירי את האדם הבא ומה הוא או היא יוסיפו לחייך :)
        19/9/10 21:07:
      התרשמתי מהסדרה אבל לא מצאתי את הזמן הנחוץ והנוח להמשיך לצפות, לפעמים יש תעסוקות כאלה המונעות לצפות בסדרות על פי לוחות זמן מוכתבים.
        19/9/10 20:56:
      * ראשת מודה שלא ראיתי אפילו פרק אחד בסדרה וזאת מהסיבה שאני לא אוהב סדרות שמחייבות לצפות ולזכור מה היה ומה יהיה. ממש אין לי זמן לזה. מעדיף סיטקומים בהם אפשר לצפות בלי מחויבות.
      בהקשר לבלוגים. לדעתי ברמה הכללית הן פינות ליטוף, רוצה לומר שהן כמו הנסיון של משרד החינוך לעשות אינטגרציה ולעשות כיתות מעורבות. זה לא עבד ברמה החינוכית והאינטלקטואלית כי כל אחד מחפש את החברים שלו שמתענינים באותם דברים.
      יצירתיות מופלגת אין בהם כי מרביתם משמשים כפרומויים לדברים עתידיים כמו במקרה שלי שאת הדברים האמיתיים שאני עוסק בהם אני מעלה ליו טיוב או לפליקס ששם מתענינים אך ורק בתחום שלי ואני רואה גם את ההבדל. מיליוני צפיות לעומת מאות בודדות כאן בצרוף מילמולי: אהבתי.
      מצאתי כאן כמה חברים טובים שמשתפים איתי פעולה בסרטים ובתוכנית הטלוויזיה שאני מפיק כעט אבל שוב זה בגלל שאנחנו באותו תחום.
      בקיצור: הכי טוב להמציא אודישן לחברות ורק מי שעובר על פי קיטריונים שנקבעו מראש יתקבל:)
      רמת התחלופה כאן ובבלוגים אחרים גבוהה מאוד והרבה פותחים דף ונעלמים כעבור שבוע.
      רק טוב והרבה, שבוע נפלא חג שמח וסוכה יציבה
        19/9/10 20:28:
      כמי שכותב פוסטים כבר למעלה משש שנים וכמי שרואה את האוס כבר 6 עונות מלאות, אני רוצה להגיד לך כך:

      לגבי חברויות וירטואליות- כן זה נהדר וכן זה מקסים וכן זה מרגש וכן אפשר להגיע לרמת פתיחות ולרמת עומר ולרמת חשיפה שקשה להגיע פנים אל פנים בחיים האמיתיים. יש בזה קסם רב אבל- יש הרבה אבל....

      אלו חברויות בערבון מוגבל. לא שאני מזלזל. אני אפילו חובב מושבע, רק היום אחרי הרבה זמן ואחרי הרבה חוויות אני יודע שזה לא הדבר האמיתי. זה יכול להתפוגג באותו מהירות שזה נוצר, ובודדים בודדים מחברייך הוירטואלים יהיו לצידך בזמן צרה. ולא שאני בא בטענות, חלילה לי. זה טבעו של עולם. זה כיף, אבל זה רק כיף.


      לגבי הבדידות. הבדידות היא תוצאה של אנרגיות פנימיות בראש ובראשונה. למי שיש את האנרגיות המתאימות, להכיר, להתחבר, להתבטא, להגיב - לעולם לא יהיה לבד. בן אם הביחד יהיה מציאותי- בחיים האמיתיים ובין אם הביחד יהיה בסוג של קהילה אינטרנטית.

      למי שאין את האנרגיות המתאימות, בין אם הוא חסר בטחון עצמי, או שקוע בדיכאון, או סתם עצור, עם או בלי האינטרנט, הוא יהיה בודד.

      בייתי בשני הקצוות. הייתי מעורב בקהילה אינטרנטית שנתה לי המון למשך תקופה ארוכה ומצד שני כיביתי את החיים שלי במו ידי בתקופה אחרת.

      הבדידות והחברתיות היא קודם כל ובראש ובראשונה הלך רוח פנימי.

      זה מה שהיה לי להגיד וכן- אין על גרגורי.
        19/9/10 20:07:
      גם אני חשבתי על אותם דברים כשראיתי את הפרק המדובר
      לידיעתך או לא לידיעתך
      מחר בלילה... מה שאומר שביום ג' כבר יהיה זמין באתרי ההורדה השונים הפרק הראשון של העונה השביעית
        19/9/10 10:15:
      ככה בדיוק.
      ברגע ששמך מופיע...
      לא שויתרת על הלבד,
      איבדת את האפשרות להיות לבד.
      ןלבד... לפעמים גם הוא נחוץ

      ארכיון

      פרופיל

      NotJustAPrettyFace
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין