אני מודה שנשברתי. למרות הפרומואים האינסופיים ושבירת כל שיאי הצפייה התבצרתי בהחלטתי לא לצפות ב"זוהי סדום". אני אפילו לא יודע למה, אולי בגלל האכזבה מהעונה האחרונה של ארץ נהדרת, אולי כי אני אוהב לחשוב על עצמי כשוחה נגד הזרם, אולי בשל הביקורות הקרירות.

בכל מקרה, החודשים חלפו ותוקפו של המנוי שקיבלתי ליום ההולדת מאבא ואמא נגמר, אז לקחתי את אשתי, קניתי פופקורן וקולה, והלכתי לצפות בהצלחה הקופתית הגדולה ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי.

כעבור 90 דקות ארוכות, בהן צחקתי פעם אחת מבדיחה העושה שימוש מבריק ומפתיע במילה נאד, ובעיקר חייכתי במבוכה מהרמה הנמוכה, יצאתי בעיקר עם תובנות לגבי אומנות היח"צנות. זוהי סדום הוא סרט שנעשה בשביל למקסם הכנסות, ולמען האמת הוא היה עושה זאת גם אם היו מקרינים לנו 90 דקות בהן אסי מגרד לקיציס את הגב ועלמה זק מקפלת שלושת אלפים זוגות מדים צה"ליים. התוכן כל כך עלוב, מנסה להצחיק בכוח (ללא הצלחה),  כך שהתוצאה היא מבוכה גדולה, לפחות בעיניי.

אה נכון, הסרט אמור להיות בעל אמירה, סטירי, אנחנו זה בעצם סדום, אפילו אפשר לזהות את תל אביב בסוף הסרט. וואלה. זה לא שההשוואה מופרכת מהיסוד, רק שהיא נעשתה בצורה כל כך חסרת תחכום. הכניסו אמירה או יותר נכון אנסו אותה, בכדי לעורר עניין. בפועל, כמובן שמהרגע שהסרט הסתיים אף אדם לא מקדיש ולו שנייה של מחשבה לכך שאנו חיים בסדום, בקיצור חלטורה.

הדבר שמדהים אותי, בתור אדם המתוסכל תמידית מהמספר שהוא רואה בפתקית היוצאת מהכספומט הוא שמישהו גזר קופון גדול במיוחד על הסרט הזה. נכון, הסרט מושקע, תפאורה מצוינת וגם הפרסומות לא בחינם (חוץ מאלו שפומפמו בקשת...). האמת, שייהנו מהכסף, זה לא באמת מטריד אותי, מטרידה התופעה, ולא היוצרים אשמים בה אלא אנחנו, אנשים כמוני שידעו שהם יתאכזבו, אך הלכו בכל זאת ואחר כך (כמוני) מתלוננים על כך שהתרבות הטובה לא מורגשת, ודווקא תכני הזבל משתלטים על כל פינה במרחב הציבורי.

בקיצור, יצאתי טמבל וחבל על הכסף.

נ.ב

למה פופקורן ושתי כוסות קולה עולות 50 שקל???