כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    היקסמות במוזיאון ר"ג

    3 תגובות   יום רביעי, 8/12/10, 22:09

    ''

    היקסמות במוזיאון ר"ג

    תערוכות איל גפן, ליזי נרדי ויונתן הירשפלד

    שפע התערוכות המשובחות המזומנות לשוחרי האמנות במוזיאון ר"ג לאמנות ישראלית פשוט מרנין. מזמן לא צפינו בכמות כזו של תערוכות איכותיות בו זמנית במוזיאון זה.

    בקור של שבת אחת במוזיאון הצעיר יחסית, מוכיח שכשמאיר אהרונסון (מנכ"ל המוזיאון ואוצר תערוכות אלו) רוצה – הוא יכול. בצד תערוכותיהם של דליה מאירי ועודד פיינגרש, עליהן כתבנו כאן לפני ימים אחדים, מפתיעות באיכותן עוד 3 תערוכות.

    איל גפן  הידוע כשחקן מצליח, מפתיע בהתגלותו כצייר וכמשורר. תערוכתו "אדם הולך" מפתיעה באומץ שלו לאחוז במכחול, ולצייר את שלל הדמויות (לרוב מגבן, מה שמעניק תחושה של בדידות), על רקע צבעוני עשיר אך לא עמוס, מחולק למשטחים גדולים שבהם רואים את הנחות הצבע האימפרסיוניסטיות שלו, ובה בעת להוסיף את שיריו בצד הציורים.

    הדיוקנאות שלו ניחונו בהומור ובכושר הבעה. גפן הוא ההוכחה, שלא תמיד בתי אולפנא מייצרים אמנים ידועי שם. גם אוטודידקטים יכולים להפתיע. על הכיתוב שלו, בין היתר,  ביידיש הוא ראוי לשבח. יש בזאת הבעת רגש ומחווה לתרבות היהודית של פעם, שהיטלר חיסל את רובה. נדיר לראות מחווה יפה כזה לשרשי תרבותנו, מצד אמן ישראלי שלא ידע את השואה. בנוסף, הוא מתוודה באחד משיריו, שהאמנות ניתנה לאדם כדי שלא ישתגע. ואכן, תוצאות יצירותיו הן אכן מסד חברתי, כפי שהוא כותב.

    ''

    ליזי נרדי    "במסע אל אח אהוב" מפתיעה ביצירת שטיחי הקיר הצבעוניים שלה, העשויים במתכונת שמיכות הטלאים המסורתיות באמריקה של האסקימוסים והאינדיאנים ואף באוסטרליה, בהם היא משלבת קטעי ציורים, שמהווים מחווה לאחיה, הצייר המנוח אורי רייזמן. רייזמן נודע בציוריו המופשטים, בהם הנושאים היו גוף אשה הנדמה להרים ולנופים רחבים. אך גם דיוקנות שצייר מצויים בשילובי השטיחים. אמנות זו החלה לקבל תאוצה בתערוכות בניו יורק, וכך גם כאן בישראל הוקמה גילדת אמני השטיחים, שליזי נמנית עליהם.

    פשטות הנושאים מצד אחד, או נכון יותר, הפשטת הנופים לשטחי צבע גדולים עם מירקמים עשירים, מלבבים את העין ומחממים את הלב. יכולתה להטליא את שאריות הבדים הצבעוניים עם קטעי הדפסי ציורי אחיה, וציוריה על קטעי הבד, יוצרים שילוב מקסים מלא צבע ותנועה, וממשיכים במחווה זה את זכרון אחיה, האמן בוגר גימנסיה הרצליה וממקימי קיבוץ כברי, שרק בסוף דרכו זכה להערכה, ורק אחרי מותו הטראגי הוא נחשב לאמן מהשורה הראשונה בישראל של המאה ה-20.  בזמנו מבקרים נטו לייחס לו קירבה לאמן הישראלי גרוס, אך למעשה אפשר לראות בסגנון ובמשב הרוח של יצירתו קירבתה הרבה יותר גדולה לאמן האמריקאי הדגול מילטון אייוורי, וכמוהו – ייחרט בתולדות האמנות הישראלית.

    ''

    יונתן  הירשפלד  (יליד 1979) הוא המפתיע מכל המציגים כעת במוזיאון ר"ג. אמן צעיר, שמכנה את ציור הטריפטיכון גדל המימדים שלו בשם "הוא שרצה להיות אל והיה לחיה", מוכיח העזה הן בשם ציורו והן בעושר הוויזואלי שלו. הוא משתמש בנושאים מכל המיתוסים האירופאים, כפי שהונצחו בציורים רנסאנסים, בארוקיים והתזות צבע עכשוויות. הכל כשר לצורך היצירה הקולוסאלית.

    תרבות אירופה מעולם לא זכתה ליצוג כה מקיף בהשפעתה הנרחבת על צייר ישראלי כל שהוא. יונתן מצרף לציוריו את כל הגדולים, ומחבר מכל  אלה ציור מדהים בעושרו,  בנרטיביות שבו, ובמסר שהוא רוצה להעביר. גופות מושלכות הפוכות מלמעלה, מתחתן ערימת פרחים בסגנון המזכיר את ג'ון אולברייט האמריקאי, ששילב בין אימה ליופי, ראשים שמפיהם נפלטים זרמים, משהו מפלצתי בנוסח התופת של הפאנל הימני (גם כן) של הירונימוס בוש ב"גן התענוגות"; שפע דם ניתז על הגיבור הקלאסי של מיקלאנג'לו בפאנל השמאלי, כמו הצבע הלבן המותז על דמות האשה והסוס שלידה בפאנל המרכזי של הטריפטיכון.

    כל האלמנטים יחדיו מצטברים לכדי זעקה כנגד כל חטאי האנושות, והחשש מהעתיד לבוא. מעין יום הדין האחרון. יצירה המעוררת ציפיה לתערוכה מלאה של האמן המאתגר הזה.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/12/10 16:00:
      יפה. תודה
        9/12/10 14:38:
      תודה על ההמלצה!

      ארכיון

      פרופיל