כותרות TheMarker >
    ';

    ועתה למשהו שונה לגמרי - יהוא ירון בתמונע

    2 תגובות   יום שבת, 11/12/10, 12:04

    הסערה מתקרבת, כך אומרים החזאים. אנחנו כבר מחכים לה כמה ימים. באתרי החיזוי שאנו עושים בהם שימוש לצרכי שייט אין מספיק צבעים כדי לסמן את עוצמתה ואת גובה הגלים הצפוי בים. כבר שנים רבות לא ראינו דבר כזה. להכין את הקמין, לבשל את החמין, ולהיות בבית. זה מה שצריך. אבל בעצם היא עוד לא ממש כאן, ביום ששי, ואפשר לנצל עוד קצת זמן בילוי.. אז עד שתגיע ממש, אנחנו עולים למכונית הישנה והטובה, ונוסעים למופע לילי בתמונע, של יהוא ירון עם הרכב מורחב, רגע לפני השקת האלבום החדש שלו.

    אנחנו מגיעים בשעה היעודה (23:00, כרגיל בתמונע) שהיא לא השעה היעודה באמת (שוב כרגיל, בתמונע) ומתמקמים בשולחן ליד זוג מבוגר אפילו מאיתנו - והפעם אנחנו השולחן החריג היחיד בנוף, כל שאר הקהל הם בגילאי 20-30, ללא חריגים נוספים. שמנו לב שהחבר'ה בתמונע נערכו למופע עמידה והזיזו את השולחנות לצדדים ולאחור כדי לפנות רחבה לעמידה או ריקוד. זה קצת מפתיע אותנו, כי ממה ששמענו עד עכשיו מיהוא - הוא לא ממש עושה מוזיקה לריקודים, מהסוג שמתאים למופע עמידה דווקא. אבל, אמרנו לעצמנו, מה אנחנו יודעים - החבר'ה בתמונע מכירים אותו טוב יותר.

    בשעה היעודה מתחיל צוות הבמה להכין את הכלים ואת המופע, שמתחיל, כמו תמיד, באיחור של חצי שעה. יהוא עולה לבד, עם גיטרה בס, ואיתה הוא מבצע קטע פתיחה מרשים, ששמו לא ידוע לי אבל אני מנחש שזה משהו כמו תפוס את החלום או זה כל מה שיש, כולל סולו גיטרה בס ב"שני קולות", אחד מהם עם דיסטורשן. מעניין ולא שגרתי, הבחור הוכיח שהמוניטין שלו כבסיסט בהחלט מוצדקים, והסקרנות גוברת - בואו נראה מה הוא יעשה בהמשך. בשלב זה הרחבה מתמלאת, וכל יושבי השולחנות שמאחור צופים בחומת אנשים, מה שלא משאיר הרבה אפשרויות. המבוגרת שאתנו בשולחן כנראה לא הולכת הרבה למקומות כמו התמונע ולא מתייאשת, עוברת אחד אחד, נוזפת בהם על שהם מסתירים לה, מנסה להזיז אותם כדי שיווצר לה מסדרון צפייה, אבל זה חסר סיכוי, ובסוף גם היא מוותרת וכשהלהקה מצטרפת ליהוא על הבמה המופע כולו הופך למופע עמידה.

    ''

    יחד אתו עלו בסיסט, גיטריסט, קלידן/אקורדיוניסט ושתי נשפניות/זמרות. הרכב מכובד, ואני, לאור חיבתי לאקורדיונים ולכלי נשיפה, מתמלא ציפייה למשהו שונה ולא שגרתי. ואכן, כל מה שבא אחר כך, היה בהחלט כזה. אם חשבתם על רוק מלודי, משהו שאפשר לרקוד איתו או לשיר בדרך הביתה - זה לא המקום בשבילכם. המופע של יהוא קברטי - תיאטרלי, עם טקסטים חזקים ולא פשוטים לעיכול, ולחנים מורכבים, גם אם באים לידי ביטוי בשירים קצרים יחסית. אין פה שירים שמחים, בשני אקורדים, כהגדרתו של שלמה גרוניך. השירים עוסקים הרבה מאד, גם אם במרומז, בשכול, ביתמות, בצדדים הפחות נוחים לעיכול של החיים. איני מכיר את ההסטוריה שלו, אבל אם לשפוט רק לפי השירים, הדברים הללו שזורים גם בחייו, והוא שר אותם בחספוס ובעוצמה.

    הוא מתרגש, הוא מודה, אבל זו התרגשות טובה. פה ושם מתבלבל במלים - אבל יוצא מזה טוב, והקהל אוהב אותו. הוא מנגן את הסינגל הראשון מהאלבום שבדרך - קיים ונעלם, אחר כך הנשפניות עוברות לחליל צד וקרן יער לשיר שנקרא (אולי) ים פוגש ים, מתחיל שקט ומתפתח למשהוא סוער יותר, כמו הים בסערה שמתפתחת ברגעים אלו ממערב לנו. מאד אהבנו את הקטע וגם את זה שאחריו - נמלים קטנות, שם מוחלפת הקרן בחצוצרה, שבאה יותר לידי ביטוי.אחריהם קטעים רוקיים וחזקים יותר, בהם גם "בונוס" על התקופה שאחרי מלחמת יום הכיפורים - שוב המוטיב הזה, אליו הוא מגיע מתנשף אחרי שנתן הרבה בשיר שלפניו. בבונוס משתלבים להם שוב יפה החליל והקרן. האקורדיון עובד אצלו הרבה, ואני באופן אישי נהנה מאד, מהשילוב של הכלי הנפלא הזה ומהמופע כולו. בהמשך הוא נותן קטע של נתן זך, כשהנשפניות הופכות לזמרות ליווי. הוא לא הזמר הטוב בארץ, וקולו לפעמים מעט בוגד בו, אבל החוויה הכוללת חזקה ומוצלחת.

    בהמשך מוציא יהוא את הקונטרבס לקטע מצויין של טום וייטס - עפר באדמה. טום וייטס משתלב יפה עם יהוא ירון, והקטע מצוין ממש - גם העיבוד, גם הביצוע, גם השירה שלו ושל זמרות הרקע וגם הנגינה שלו. חבל שאין עוד כאלה. הקונטרבס הוא עוד אחד מהכלים החביבים עלי. אחריו עוד שירים קברטיים קצביים שאנשים מנסים לרקוד ללא הצלחה מרובה, שכן את השירים של יהוא ירון לא ניתן לרקוד. אני מביט בצעירים ולבי יוצא אליהם. הם נורא רוצים לרקוד, ובכל פעם שקטע בשיר הופך קצבי יותר הם מנסים,מזיזים קצת ראש פה, רגל שם, אבל בגדול זה לא מצליח להם. זו מוזיקה להרבה דברים - לא לריקודים, והרחבה נותרת מלאה בעומדים בלבד..

    אחר כך מכריז יהוא על השיר הבא - עייפות, שאמור להיות שיר אהבה. עם שם כזה, וטקסט שנפתח במלים "יתומי מלחמה זועקים את שמי" זה לא ממש שיר אהבה מהז'אנר שאתם מכירים, או כזה שהייתם משמיעים לאהובתכם מתחת לחלונה.

    את המופע סוגר "כולם כל כך שקטים פתאום", בליווי ובשירה/דיבור של כל חברי ההרכב - קטע שמשתלב באווירה הכללית של המופע ומתאים מאד לסגור מופע שכזה, ולהדרן חוזר ההרכב כולו ויהוא נותן פינאלה חזק עם "זה לא זמן טוב לכתוב שירים", מין חיבור בין שירת קברט עם טקסט קשה, רוק קצבי, מוזיקה בלקנית שמחה ומקצבים משתנים. השיר הכי מתאים לסגור איתו מופע שכזה.

    בסה"כ שעה של מופע - הבחור עומד רק לפני הוצאת אלבום ראשון וכנראה שלא צבר עדיין די חומרים ליותר מזה. יהוא, אם אתה קורא אותי - עוד קטעים של טום וייטס ילכו יפה מאד במופע כזה, הייתי שמח לעוד כמה מאלה, עם הקונטרבס, ובעיבוד המיוחד שלך.

    אם חיפשתם משהו שמח לרקוד איתו ולנקות את הראש - זה לא המופע בשבילכם. אם אתם מעוניינים בחוויה שונה לחלוטין, קברט חריף עם מוזיקה לא שגרתית, הרכב שעובד יפה ביחד, ווירטואוז בס במרכזו - נסו את מופע ההשקה של האלבום החדש, ב-5/2 בבארבי, שם, מבטיח יהוא, יהיו גם הפתעות.

    וטיפ לתמונע - בפעם הבאה, שימו את השולחנות מלפנים והעומדים מאחור - ריקודים ממילא אין, וכך איש לא יסתיר לגברת הקשישה מהשולחן.

    ''

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/12/10 20:27:
      אכן, לא כל אחד יכול לבצע את טום וייטס ולהישמע כאילו הוא מתכוון לזה ו/או מסוגל לזה
        12/12/10 11:52:
      ביקורת יפה.
      נשמע מעניין.
      טום וויטס? יפה.

      ארכיון

      פרופיל

      mazavharuach
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין