כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    צ'יהולי וכחול הזקן

    ביקורת על טירתו של כחול הזקן,

    צ'יהולי וכחול הזקן

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום חמישי, 16/12/10, 13:51

     

    ''

    ''

          וולדימיר בראון וסווטלנה סנדלר

     

    צ'יהולי וכחול הזקן

    באופרה הישראלית

    עיצוב התפאורה של האופרה "טירתו של כחול הזקן" ע"י אמן הזכוכית הנודע דייל צ'יהולי, עושה את האופרה המועלית בימים אלה כאן לחוויה שלא נודעה כמותה. משהו יחודי ומהפנט.

    לראשונה, לפי זכרוני, הופך מעצב התפאורה, שהיא בעצם יצירת פיסול, למרכיב הראשי בחשיבותו בהעלאת אופרה. הצלחתה הכבירה הזו של האופרה הישראלית כוללת את כל המרכיבים הנתונים: המוסיקה האלוהית של בלה ברטוק (שהישראלים לא פונקו בהשמעות יצירותיו במסגרת הפילהרמונית), הסיפור הנוקב והמצמרר המבוסס על אגדות האחים גרים, על כחול הזקן שרצח את 7 נשותיו בטירה אפלה וקרה, שהופך כאן לסיפור מתח; וכן התזמורת המצוינת בניצוחו של אילן וולקוב והזמרים המשובחים.

    יודית, כלה שבאה עם אהובה כחול הזקן לטירתו האפלולית, מקווה שבחום אהבתה תמס את הקרחון הרגשי של בעלה. הסודות הכמוסים שלו, אותם היא מתעקשת לחשוף – חבויים כל אחד מאחורי דלת סגורה.

    הודות לעיקשותה, הוא פותח בכל פעם דלת אחרת, ואז מתגלה לה עוד סוד אפל מעברו, מאופיו ומהנעשה בטירתו ומלכותו. כל דלת שנפתחת – מפעימה את הצופים והולמת בהם באופן וויזואלי. הצופה המום מהיופי האסתטי של מיצב פסליו של צ'יהולי, כמותם לא ראו עדיין עד עתה, ואותם יצר האמן הדגול במיוחד להפקת אופרה זו. אפילו שמשמעות מה שנראה היא איומה וזוועתית – בפיסול של צ'יהולי היא מקבלת אופי מופשט יותר, מעודן אך גם נוקב. "חדר העינויים", "חדר הנשק", "האוצרות" וכו' מקבלים מימד פלסטי שונה מהתאור המילולי. כשם שהסיפור אגדתי, כך עיצוב הבמה בפסלים יוצק נופך דימיוני וצבעוניות מהממת ביופיה, המרככים את המשמעות האיומה של כל המסתתר מאחורי כל דלת. הסיום, עם פתיחת הדלת השביעית חושף את הנורא בסודות. גם הוא מתגלה בצורה ערטילאית, המשאירה את הצופה לפענחו בעצמו, עפ"י דימיונו.

    שירתם של וולדימיר בראון כ"כחול הזקן", וסווטלנה סנדלר כ"יודית" משתלבת באופן מופלא והרמוני במוסיקה הנפלאה של ברטוק. מעניין אם השם יודית נלקח מהסיפור התנ"כי על יהודית והולופרנס, ומהם הקונוטציות אליהן הוא מכוון.  הבס-בריטון של בראון הוא מהיפים והעמוקים ביותר על בימת האופרה הישראלית, גם כשהוא מככב לצידם של סולנים זרים ומהוללים. המצו-סופרן של סנדלר עמוק ומרשים, והמינעד הרחב שלה מעניק עושר לצלילים שהיא משמיעה. כך היא בלטה עוד כשהיתה חברת "האופרה סטודיו", וכך היא ממלאה את שלל תפקידיה באופרה הישראלית כיום.

    התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון מפליאה באיכות צליליה כתמיד, עם הנשפנים המפליאים בכל קטע בהם הם סולנים. בחלק הראשון של הקונצרט הוצבה התזמורת בקדמת הבמה, ולא בכוך למטה כמו תמיד. כאן הם ביצעו את "שירים על מות ילדים" מאת גוסטב מאהלר. מוסיקה מאד עדינה ומינורית, שכאב על מות יקיריו של המלחין נסוך בה. הסולנית עדנה פרוחניק תואמה להפליא עם רוח השירים הענוגים באופי שירתה. שירים שלא נזקקו לטונים גבוהים או חזקים. דווקא עצם זה שכבשה את הקול והתכנסה לתוכה עם הכאב – העצימה פרוחניק את החוויה המעודנת והלירית הזו.

    משך הצפיה של האופרה הפעם הוא  25 דקות לשירים. הפסקה, ועוד שעה של האופרה הנהדרת. חויה נדירה באיכותה, שכמותה אסור להחמיץ בשום אופן.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל