כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    כוכב יאיר

    ביקורת על כוכב יאיר,

    כוכב יאיר

    0

    אמנות ובמה  

    1 תגובות   יום ראשון, 26/12/10, 13:12

    ''

    בצילום: יובל סגל ואנה דוברוביצקי.

    ''

    בצילום: יגאל שדה ואנה דוברוביצקי

    כוכב  יאיר

    בתיאטרון  הבימה

    על פניו, נראה ש"הבימה" בחרה להעלות מחזה נועז, חושפני, ביקורתי, עם צוות שחקנים נהדר. אבל בעצם, זהו מחזה סוריאליסטי, כמו חלום שחלם הגיבור – על דמות שמופיעה בחייו ומחוללת את השינוי אליו ייחל.

    שלומי מוסקוביץ' כתב את המחזה לבטח מנתחי חיים שבסביבתו ואולי גם מתוכו. בישוב שהוקם על שם מפקד הלח"י יאיר שטרן, שנרצח בידי הבריטים, מתגוררים קציני צה"ל. כמסתבר מהמחזה, יש שם עיסה חברתית מלאה במריבות, בעיות וכל מיני חולשות אנושיות כמו בכל מקום.

    אל ביתו של הגיבור גבריאל, סופר מצליח, שמעין הכתיבה שלו יבש מזה 5 שנים, (יגאל שדה), מגיעה בטעות המטפלת החדשה של השכן איתמר – נכה צה"ל. כשהוא מתוודה על אומללותו בגלל הכתיבה, היא מתנדבת להיות לו למוזה. היא תאזין לסיפורי הטרגדיות של השכנים, ותספק לו חומר לכתיבה. אך הבלם של הכתיבה אינו בעיתו היחידה. חוסר הרגש שבו, בעטיו נותק הקשר בינו לבין בנו זהר (דני לשמן), כמו חוסר הרגש בין השכן המגעיל והדוחה מייק (אלון נוימן) לאשתו המקסימה רעיה (עידית טפרסון מלאת הרגש), הם בעיה רוחבית בחברה של כוכב יאיר.

    כמו בסרט "תיאורמה" שביים פייר פאולו פזוליני, שם נשלח שליח אלוהי בדמות גבר יפה תואר (טרנס סטאמפ) להביא שלום לנפשם של בני משפחה עתירת הון באיטליה, והוא עושה זאת דרך מגע מיני  (עם האב, האם, הבן, הבת והמשרתת )המפרק אותם מכל בלמיהם הנפשיים – כך השחקנית הנפלאה, אנה דוברוביצקי, חושפת את גופה בעירום מוחלט, לא לשניה ולא בחשיכה, ויוצרת דרך המגע הפיזי והחום הרגשי עם כל הדמויות בהצגה את השחרור המבוקש, ובא שלום על ישראל.

    אנה היא מהשחקניות מהשורה הראשונה שלנו כיום, ומי שלא ראה אותה בתפקיד אווה בראון בהצגה "ועידת פיסגה", לא יודע עד כמה מלכותית וורסטילית היא יכולה להיות. היא משמשת כאן כמו בדמות המלאך, ה"צפנת פענח", שמשחרר חרצובות נפשיות אצל כולם. מובן שמצבים כאלה לא יתכנו באופן ריאלי. לכן מתבקש שזהו חלומו של הסופר, גבריאל, שמחולל את התמורה בחיי הנפש של הגיבורים במחזה, מחזיר את הזוגיות של מייק ורעיה לתיקנם, מחזיר את הקשר שנותק בין הסופר ובנו לחידושו; אצל הסופר עצמו הקשר מחדש בקרבו את הכתיבה, ואת הנכה שרגליו ואבר מינו חדלו לפעול – הוא מחזיר לגבריותו בצורה הכי מלאה.

    הבימאית דדי ברון בחרה בצוות שחקנים מושלם להצגה.יגאל שדה עולה בהחצנת הרגשות עד לסצינה האחרונה והמרגשת שלו; אנה מרגשת במיוחד בשירת השיר הרוסי שלה, וכשבסוף ההצגה שניהם שרים יחדיו – הרוח הרומנטית שבשיר מלכדת את הכל, סוגרת את המעגל של המתח ששרר בין שני הקצינים, שהאחד גרם לרעו הטוב להיפצע ולהיות נכה; הנער, דני לשמן המרגש תמיד, הכה כנה במשחקו עד שהוא חודר ללב כל אחד גם בנגינת הפסנתר שלו - חוזר ליחסי בן-אב עם אביו, ולומד לקבל אותו כמות שהוא. יובל סגל המדהים כובש את הפיזיות המרשימה שלו הכלואה בכסא גלגלים. הוא נכנע לפיתויי אנה, ויחד עימה מפתח סטרט-אפ של אתר אינטרנט פורנוגרפי שמביא להם שגשוג כלכלי, ובה בעת מצליח לעורר בו רגשות שנרדמו.

    זה לא "מחזה חלום" של סטרינדברג, אבל הרוח שלו מצויה כאן. והקהל זוכה למחזה בלתי רגיל, שעל פניו מכיל דרמות, סקס, והתפתחויות דרמטיות נועזות, אך גם רבדים תת-הכרתיים סוריאליסטים-חלומיים, שהם המאפשרים קיום התפתחויות שכאלה. ביצוע מושלם של כל השחקנים, שרק עירומה של הבמה מתפאורה מפחית מהמסר, מאלץ אותם לעמוד  על רגליהם רוב הזמן, או להתיישב על הרצפה. נושא עיצוב הבמה כה עלוב, שחבל שיחבל בהצגה כה משובחת. המוסיקה של אלון עדר ואלון גלזינגר נעימה.

    לסיכום: מחזה נועז, לא שגרתי, עשוי היטב. מומלץ.

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/10 11:32:
      בואו לא נשכח להגיד - עירום על הבמה.
      ובואו לא נשכח להגיד - האם צריכים את העירום הזה ? האם הוא משרת את המחזה ?
      #ימים-יגידו.

      ארכיון

      פרופיל