כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    הקמצן

    ביקורת על הקמצן - בית צבי,

    הקמצן

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום שני, 17/1/11, 00:48

     

    ''

    הקמצן

    בבית צבי בר"ג

    הקומדיה האולטימטיבית "הקמצן" מאת גדול כותבי הקומדיות הצרפתיות,  מולייר,  זכתה להעלאה משובחת על בימת "בית צבי". תרגומו של נתן אלתרמן לטקסט עשה מהקלאסיקה מעדן לשוני. והשחקנים הצעירים הוסיפו לזה את הנופך האישי של קיסמם, תחת בימויו של גילי אמיתי.

      

    גדולתו של מולייר היתה ביכולתו לדגדג את הצופה תוך לגלוג לחולשותיו של האדם , כאן - לקמצנות המוגזמת של הרפגון. הסצינה בה הוא מבקש מלפלש (הראל אלקלאי הנפלא) להראות לו את ידיו, ואח"כ "את ידיו השניות" , כמו גם הסצינה האחרונה שלו בה הוא מבכה את גזילת קופת כספו האהוב עליו מכל – הן שיא המחשת מהותה של הקמצנות. ולאפי מרדכי- הרפגון, אלו משיאי משחקו הכה משכנע בהצגה.

    בנו של הרפגון, קליאנט, רוצה להנשא לאהובתו מריאן, (יפעת מאור המצודדת), שבמקרה גם אביו מתכנן להינשא לה. אבירם קליך מלא הקסם והחן מתפתל כנגד אביו, וכך התסבוכת עוד יותר מסתבכת, כשבתו של הרפגון, אליז, (ברקת מופקדי החמודה), נואשת ברצונה להינשא לוולר, אהובה, (אסף בן לולו במשחק משובח ומרשים) שכדי להיות קרוב אליה, עובד כמשרת של אביה. אבל הרפגון, בעצת השדכנית הסקסית פרוזין (אנה צ'רנוב צנחני, קומיקאית מופלאה ברמה בלתי רגילה) הוא רוצה לשדכה לגבר מבוגר – מר אנסלם (אבי גבריאלוב, שחקן שמופיע רק לקראת סוף ההצגה, וכובש את הקהל בהופעה מרשימה ובכשרון מוחץ).

    את מירב תשומת הלב תופש הטבח שהוא גם הרכב, מסייה ז'אק (דניאל סטופין, השחקן הכי וורסטילי ורב היכולות שבמחזור המסיים השנה את בית צבי). גם כשאחרים מדברים והוא בצד הבמה, פניו ולשון גופו כה עשירי הבעה, שקשה להסיר את העיניים ממנו. כך גם שאר השחקנים בולטים בשפת גוף עשירה בהנחיית הבימאי הצעיר והמצליח, גילי אמיתי. לשון הגוף היא חלק ראשון במעלה בקומדיה דל ארטה, שמולייר כה העריץ וספח אליו. ובהצגה בבית צבי יש לה חלק חשוב. כשם שהיא בולטת במשחקה של אנה צ'רנוב צנחני, או אצל המשרתים – יהודה עברון ופז לזר, או אצל קצין המשטרה ועוזרו במיוחד – מתנאל בראשי וזוהר גלבוע.

    המחזה המפותל שמסתבך, זוכה לפתרונות בנוסח שייכספיר, גם כן הומאז' למחזאי הקלאסי, וההצגה מענגת את הצופים בכל תחום. בלשון הפואטית שכמוה כבר לא כותבים היום; במשחק  ובתנועה, כך שחסרון עיצוב במה לא ניכר כמעט, והקרנות הווידיאו ברקע מאמצות את הסיפור אל ימינו ומרעננות את המחזה הידוע.

    לשחקנים הצעירים זוהי התנסות מצויינת בקלאסיקה, ולקהל – חוויה איכותית ביותר.

    בצילום: דניאל סטופין ואבירם קליך.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל