כותרות TheMarker >
    ';

    עליס בארץ הפלאות

    0

    המתנדב

    ביקורת על המתנדב,

    המתנדב

    0

    אמנות ובמה  

    0 תגובות   יום שישי , 4/2/11, 23:54

    ''

    המתנדב

    בתיאטרון  הספריה

    תיאטרון הספריה, המבוסס על שחקנים בוגרי בית צבי משנים שונות, מפתיע שוב בהצגה שחודרת ללב, מטלטלת ונותנת חומר למחשבה. האם המתת חסד היא חוקית וראויה?

    אל מלווין, חולה מאושפז במחלה סופנית (שמעון מימרן מיאקיש ופופצ'ה ומ-"מייק"), מגיע  אדם, מורה בבית ספר שהתנדב לבקר בקביעות אצל חולה סופני ולעודדו. הניגוד בין המורה ההומו הרגיש (רועי הורוביץ, הלא נשכח מהצגת "שעונים"), והחולה הבוטה, הכמעט אלים, אך חסר אונים בגלל מצבו, הזועק את כאב הידבקו באיידס בגלל שמכר את גופו לגברים, גורם לו לגרש את המתנדב. אך הלה לא מרפה, חוזר ובא, ומממש את כל בקשותיו של מלווין.

    התרקמות היחסים והמעבר מדחיה לידידות מופלאה, שהמחזאי, דן קלנזי בעצמו  חווה כשהתנדב לאותה מטרה בבית החולים סן ווינסנט שבדרום מנהטן – מתעצמת  לדרמה, כשמלווין מבקש מאדם לעזור לו למות בכבוד, לפני שיאבד סופית את צלילותו וכוחו.

    ההתלבטות והוויכוחים, כשלתוך כל סצינה חודרת האחות-הנזירה בעלת הפנים הזעופות, אורה מאירסון הוותיקה, כל אלה מעצימים את הדרמה עד הסוף שסוחט דמעה מעיני כל אחד. כל כך אנושי, כל כך נוגע בנימי הנפש, כי כל אחד נתקל או שייתקל בבעיה זו, שברוב ארצות העולם עדיין לא באה על פתרונה הרצוי, בגלל היותה מעוררת מחלוקת.

    כדאי לציין עד כמה מאד מוזרה תגובת הקהל לאמירות וסיטואציות מצחיקות השזורות בתוך ההצגה - הקהל לא צחק בכלל. כשעולה נושא המוות - הקהל שלנו הופך משותק. כך היה גם בהצגת "הבכיינים" של חנוך לווין.

    יש לקוות, שההצגה שהוזמנה לעלות בפסטיבל תיאטרון בדרום אפריקה  ביולי 2011, ובפסטיבל בדאבלין באוקטובר 2011, תתרום להבנה והארה של הקהל לנושא הכאוב. דן קלנזי שהגיע לבכורה החגיגית בארץ, סיפר במפגש שזהו ביקורו השני כאן. לפני 8 שנים הגיע לבכורת "שעונים", שממשיכה לרוץ בארץ ובעולם הודות לייחודה ואיכותה. כששאלתיו איך מצאה חן בעיניו ישראל הפעם, ענה שתל אביב השתנתה מאד לטובה, והפתיעה אותו כמות הצעירים הרבים הבאים לתיאטרונים. "הלוואי ואצלנו היה המצב כזה" אמר לי.

    הצגת "המתנדב היא חוויה שאסור להחמיץ, בגלל המשחק הנדיר בעוצמתו של השחקנים, הבימוי של רועי הורביץ עצמו, התרגום של שיר פרייבך, התאורה של רוני כהן, והכי תמכה בחלקה בהצגה המוסיקה המקורית של דניאל סלומון המחונן.

    שאפו ליוצרים, וראוי היה לצרף את ההצגה למתחרות על פרס התיאטרון הישראלי, כי זו הצגה שתביא כבוד לתיאטרון שלנו בעולם.

     

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל