כותרות TheMarker >
    ';

    אלעד באמ"ת (בידור, אופרה, מוסיקה, תיאטרון)

    פוסטים אחרונים

    איש חסיד היה / בית צבי - ביקורת

    1 תגובות   יום שבת, 19/3/11, 12:42

    ''

    בשנת 1968 העלה תיאטרון בימות מייסודו של יעקב אגמון את המופע "איש חסיד היה", שכלל סיפורים, שירים וניגונים חסידיים, אשר נכתבו ונערכו ע"י דן אלמגור, והשתתפו בו : שלמה ניצן, לוליק, חנה רוט, דבורה דותן, בתיה ברק ודני ליטני. בין שירי המופע שהתפרסמו : "אברמל'ה מלמד", "מכתב לרבי", "העצבות רק לטיפשים היא" ועוד. באותם זמנים המופע זכה להצלחה גדולה מאוד בקרב חילונים, דתיים, צעירים ומבוגרים כאחד, והמופע אף יצא להופעות בחו"ל, ובדומה למחזמר "כנר על הגג" ולמחזה "ינטל", גם המופע "איש חסיד היה" מהווה נכס תרבותי בזכות שימור המורשת היהודית לדורותיה. כארבעה עשורים לאחר מכן הועלה המופע שוב ביוזמתם של פנינה וגדי צדקה במסגרת תיאטרון חדש שהקימו, ובימים אלו המופע מועלה בבית צבי בהשתתפותם של תלמידי השנה השלישית.

     

    אלמגור ביסס את המופע על סיפורים ועל ניגונים חסידיים ממזרח אירופה של המאה ה- 19 ושל תחילת המאה ה- 20, ונדמה שגם לאחר יותר ממאה שנים, הסיפורים והניגונים טבועים בנפשו של כל יהודי, וכל צופה יהודי יוכל להזדהות עמם בצורה זו או אחרת. הסיפורים על מזל ביש, על גורל, על אופטימיות, על אמונה ועל תמימות, הם חלק בלתי נפרד גם מחיינו המודרניים, גם אם בימינו מתקשים למצוא הגדרה מדויקת ומקובלת על הכלל לזהות היהודית. 

     

    העלאת מופע כמו "איש חסיד היה" מהווה לדעתי אתגר משני טעמים : האחד, מתבטא במציאת הדרך הטובה ביותר להעברת התכנים באופן רלוונטי לימינו ולחתכי אוכלוסייה מגוונים בקהל, והשני, בפרשנות בימתית חדשנית אשר לא תתחרה בהפקה המקורית שחלקים ממנה נצרבו בזיכרון הקהל - גם אם לא זכה לצפות בה, ומאידך גם תכבד את אותה הפקה נוסטלגית. הבמאי דניאל אפרת בהחלט הצליח לעמוד בשני האתגרים האלו וסיפק פרשנות יצירתית, רעננה ועם זאת מכבדת, ובעיניי ההישג המשמעותי שלו הוא היכולת להוביל מופע קברטי שבו משתתפים 16 תלמידי השנה השלישית בבית צבי ולהנהיג אותם כאנסמבל קבוצתי תומך מבלי לסמן תפקידים ראשיים ומשניים. אפרת בחר להשתמש ברוחניות היהודית שסביבה בנוי המופע וליצור ממנה עולם של רוחות, שמהן עולות הדמויות השונות, ודרכן מובאים השירים והסיפורים באופן מגוון. לצד זאת, העיבודים המוסיקליים המצוינים שיצר אפי שושני מקנים למופע גוונים רוקיסטיים ואלקטרוניים בני זמננו שמתאזנים עם הגוונים החסידיים המקוריים, ובד בבד באה לידי ביטוי ההדרכה הקולית הטובה של דוקי עצמון, וכן הדרכת המקהלה של תמי כספי-אשל, ואלו הפיקו את המיטב מקולות השחקנים, והביאו אותם לביצועים הרמוניים ומרשימים. בנוסף לכך, תרמה לפרשנות הבימתית גם הכוריאוגרפיה הנהדרת של גלעד קמחי, שנעה בין המרכיבים החסידיים הקלאסיים לבין פורקן מוחלט שמאפיין מסיבת טראנס בטבע, כך שבשני המקרים ישנו קשר הדוק לרוחניות כזו או אחרת, וכן תצוין הדרכת שפת הסימנים של רות נזר, שסייעה להעברת המסרים מעבר למילים שבתוך הסיפורים והשירים.

     

    יחד עם זאת, חשתי שמופע כמו "איש חסיד היה" שנושא את דגל האופטימיות והתקווה, זכה לגוונים אפרוריים על הבמה, והדבר בא לידי ביטוי בתפאורה ובתלבושות, ונדמה שהיה מקום להשתמש בתאורה שעיצב יניר ליברמן בצורה אחרת, כך שתהיה צבעונית וחיה יותר. ערן עצמון עיצב תפאורה נאה, שכללה כתובות מתוך מזמורים, ובצדי הבמה שלוש מצבות בבית עלמין, ושלושה ארגזים זוכים לשימוש ורסטילי בהתאם לצורך. יובל כספין עיצב תלבושות נפלאות, שהתאפיינו בגוונים אפרפרים ומהוהים, ויחד עם איפור פניהם של השחקנים הוענקו לדמויות חיים מחודשים. את המופע מלווה תזמורת חיה מעולה : אפי שושני (פסנתר, קלידים וניצוח), גבי לפיד / יוגב כהן (גיטרות), גילי רוזנברג / שוקי מולק (בס), ג'קי שרגא / עודד גרוס (תופים), וכן מאיה לי רומן / לאה גדאייב (כינור).

     

    כאמור, בעיניי ההישג המשמעותי של המופע הוא העבודה הקבוצתית של השחקנים. יחד עם זאת, בלטו יותר בנוכחותם חלק מהשחקנים : נלי צ'רנוברוב הנהדרת שמצליחה לספר סיפור בצורה מרשימה, וזאת מבלי להפגין פאתוס מיותר ; ליאור גלרון מביאה לידי ביטוי כריזמטיות ונוכחות בימתית דומיננטית ; עומר זמרי כובש בשירתו, ומביא לידי ביטוי שפת גוף המתאימה באופן מדויק לדמויות שהוא מגלם ; גלית קפויה, מורן רוף ומעיין טל - שלוש רוחות שמלוות את המופע בקולותיהן הטובים. עוד משתתפים בהצגה : הראל אלקלעי, אסף בן לולו, טליה בן מזיא, מתנאל בראשי, נועה כרמל, לילך אליאש, לואיס דיאז, בת אל ויצמן, מורן רוזן, ניצן ינקלוביץ', אדר חזן, יעל יקל, יפעת מאור, יונתן משעלי, אביאל שיליאן, דניאל סטופין, גיתית פישר ואבירם קליך. יש לציין, כי לעתים חלק מהשחקנים נוטים לדרמטיות יתרה, בייחוד כאשר עליהם לספר סיפור, מה גם שהפאתוס משיג בעיניי בדיוק את ההיפך - תחושה של אילוץ וחוסר אמינות.

     

     

    סיכום : מסע רוחני ורוקיסטי לשורשי היהדות בביצוע רענן. מומלץ בחום!

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 4 מתוך 5

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/3/11 11:32:
      מסכימה .. מחזה מדהים מה עוד שאחת מהשחקניות היא ביתי המהממת....