כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כל קשת הרגשות - "חיים יקרים", הסרט

    38 תגובות   יום רביעי, 13/4/11, 02:38

    (יום ב', 11 באפריל 2011, ערוץ 2, שעה 22:00)

     

    י' היקר ישב דקות ארוכות הלום על הספה, סיטואציה שלא ראיתי אצלו אחרי משדר טלוויזיוני מזה זמן רב. הסרט היה חזק? הצלחתי לדובב אותו: כן. כל קשת הרגשות הייתה בסרט הזה, הסכמתי אתו והודיתי לזו שהמליצה לי לצפות בו רק כמה שעות קודם לכן.

     

    מוחמד, תינוק פלסטיני מעזה, שנולד עם פגם גנטי שהותיר אותו ללא מערכת חיסונית הובהל למרכז הרפואי לילדים "ספרא" בתל השומר, נישא בזרועות הוריו, ראידה ופאוזי. שתיים מאחיותיו שנולדו לפניו סבלו מאותה הפגיעה, שתיהן נפטרו בהיותן פעוטות. לפעוט השוהה בחדר הבידוד יש סיכוי אחד בלבד: השתלת מח עצם. המחסום שעמד בדרכו אל החיים החדשים היה סכום של 50 אלף דולר, שכן לרשות הפלשתינית לא היה כסף לשלם ולביה"ח הישראלי לא ניתן אישור לבצע את התהליך בהתנדבות. מאין תגיע הישועה?  

     

    כאן נכנס לתמונה שלומי אלדר, כתב החדשות של ערוץ 10, ששידר את סיפורו של מוחמד בטלוויזיה ונרתם לסייע לו ולמשפחתו. מכאן הוא ליווה את המשפחה לאורך תקופה של חודשים ארוכים, כולל בתקופת "עופרת יצוקה" והצליח לארוג סרט המאפשר הצצה על אנושיות נדירה לצד דברים שאולי לא היינו רוצים לשמוע או לדעת.

     

    רבים אולי שמעו כבר את דבריה של האם ראידה, שהתפללה כי בנה הקטן יחלים ויהפוך לשאהיד. כולנו מקטן ועד גדול נהיה מוכנים למסור את חיינו למען ירושלים, שהיא רק שלנו, לא שלכם, היא אמרה. אם חשתי אני כעס, מה אמור היה להרגיש שלומי אלדר, שעשה כה הרבה, השמיע על כך כה מעט בסרט, ושמע דברים מעין אלו? גדולתו הייתה שבא ואמר לה את אשר על לבו, שמע גם את אשר על לבה: ומה הייתי יכולה להגיד לך, כשאני חיה בעולם שבו עליי גם לרצות את אלו שנותרו שם בבית, בעזה? ואני הצופה, גם בתוך הכעס שגרמו לי דבריה ואותו חיוך מתנשא משהו שהיה על שפתיה בשיח הראשון, קלטתי כפי שקלט גם אלדר: המציאות בה חיים מוחמד הקטן ובני משפחתו, היא אחת המסובכות ואולי אחת המסוכסכות ביותר שקיימות עלי אדמות. לצד התודה שהם לעולם יבקשו להעניק לנו בלבם קיים גם הפחד מכל אלו אשר יסרבו בשם האל, הקנאות הדתית והשנאה העמוקה העוברת מדור לדור, להבין את צעדם בקרבנו אף אם הוא למען בנם.

     

    מלחמה לעולם תכיל בתוכה שלל של אבסורדים אנושיים כאובים, ומבצע "עופרת יצוקה" אינו יוצא דופן במובן העגום הזה. ד"ר רז סומך, רופאו של מוחמד הקטן, נקרא אף הוא עם כוחותיו אל זירת הלחימה בעזה. אותו אדם שתפקידו באזרחות הוא להציל חיי אדם שנולד בעזה, קטנים וזעירים ככל שיהיו, גם על אפס קצהו של סיכוייהם, הוא זה שגם נקרא לסכן אותם ואף לקפד אותם בפקודה אם יידרש לכך, בדיוק באותו המקום. כיצד יכיל זאת לב האדם? קשה מאוד, יודה ד"ר סומך כאדם שהאמין כי ילדיו ישחקו עם ילדיהם, כמי שראה וחווה את עודף הכוח שלטענתו הופעל כלפי האוכלוסייה.  

     

    אני נוכחת שוב במה שכבר ידעתי, שמעתי וראיתי גם דרך עיניו של אלדר בפתיח לסרט: כאשר אנו נכנסים בדלתותיו של בית החולים, הרי כולנו בני אדם, כולנו מבקשים לנו או ליקירי לבנו את המרפא ואת המזור למצוקות בריאותנו או לקשיים בתפקודנו היומיומי. לעולם הרי לא אשכח את הצוות במרכז לשתלים קוכליאריים בשניידר, יהודים כערבים, לכולם המטרה להציל את שמיעתם של אנשים בכל הגילאים מכל הדתות והאמונות. בימים האלו אני שומעת גם על גדולתם של אנשי הצוות במרכז האונקולוגי ע"ש דוידוף שבמרחב בילינסון אשר גם בו אין אבחנה בין דם לדם, בין כיפה לרעלה, כולם שווים, כולם לוחמים וכולם נלחמים במחלה התובענית והחמקנית.

     

    "איך קוראים לאהבה שלי", שר יהודה פוליקר. הנה הבית הראשון אותו השמיע שלומי אלדר בסרט:  

     

    וזה עולם יפה ממש
    וזה מזרח תיכון חדש
    וזוהי יפו תל אביב
    זה רק שבוע לא רגוע מסביב
    וזאת בועה מאוד קטנה
    וזה אני וזה אתה
    זה לא זהב זה סתם נוצץ

    וזאת בועה שאם תיגע היא תתפוצץ.

     

    למעוניינים בשאר מילות השיר ו/או בהשמעתו – הרי הם בשירונט.

     

    לא היה מתאים מן השיר הזה, מן הסמליות האדירה הגלומה בו. "ילד הבועה" מוחמד, חייו השבריריים תלויים לו מנגד בחדר קטן ומבודד בבית החולים . כל צד בעימות אותו אנו חווים כל העת מתבצר בבועתו השברירית, נאבק באמונתו על קיומו במרחב הקטן והמבודד שלנו.

     

    במרחב הזה חיים שני עמים שהסרט מאפשר להבין עד כמה השוני ביניהם הוא כה גדול. ראידה התגלתה כנציגה נאמנה של הפער האדיר בהשקפות העולם. היא תיארה את מושג המוות כטבעי בקרבם, חלק מן החיים שהם אינם חוששים ממנו לדבריה ואף מקדשים אותו. כשחזרה עם מוחמד לטיפול חירום אחרי "עופרת יצוקה" התברר שהיא בהיריון ולדבריה: אצלנו העזתיות, זה לא בידינו, הגברים קובעים. כל הסתכלותה על עולמה באה מסוגו של חינוך המקדש ערכים שחלקם אינם חלק ממהותנו וחלקם הם ערכים ההולכים ונעלמים בחלק מן החברות הצועדות אל העולם המודרני. למעשה שני העמים אינם יודעים הרבה זה על זה מעבר לכוונת הרובה ועמדת שיגור הטיל. שלומי אלדר, יש לציין, ביקש להיות גשר אנושי אחד קטן. לא רק שהוא הביא לנו את נקודת מבטה,  הוא גם סיפר לראידה מעט על חגי ישראל ואף לקח אותה לבקר בירושלים מתוך כבוד אליה כאדם, שזה היה חלומה.

     

    ולא אוכל עוד להוסיף ולדבר עוד על העצב והחיוך, על השמחה והדמעות, על המתח והתקווה, על העוול והחמלה, על האומץ והחשש, על הקושי וההקלה, על הנתינה והאכזבה, על האהבה והכעס שכן גם בעולם מטורף כזה מאבקו לחיים של תינוק שטרם חטא וטרם למד רוע מהו לעולם יהיה נוגע ללב. בזמן שאני כותבת את הדברים הללו לתוך המחשב הנייד שלי, אני צופה בו בפעם השנייה, מוקלט. לצערי בעת כתיבת השורות האלו טרם מצאתי קישור אותו אוכל להביא לכם, מקווה שיהיה בהמשך. מי מכם שתהיה לו ההזדמנות לצפות בסרט הזה – לבי הנשנק אומר לכם: אין ספק כי הסרט הזה ראוי לפרס סרט התעודה הטוב ביותר לשנת 2010. מותר להתווכח על תכניו, אסור להחמיץ צפייה בו.  

    דרג את התוכן:

    הציון שלי: 5 מתוך 5

      תגובות (38)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/11 08:07:
      ראיתי את הסרט ואכן הוא מאד מרגש, נוגע ומיוחד. מראה שכולנו בני אדם בסופו של דבר.
        20/4/11 10:27:
      צפיתי גם. מרתק, מרגש, מיוחד ועוד תארים רבים.... תודה שנתת את הפרשנות. המשך חג שמח!
        18/4/11 05:42:
      תודה על הפוסט.לא יצא לי לראות את הסרט.
        17/4/11 06:56:
      אכן סרט מרתק במורכבות שלו. תודה לך
        15/4/11 13:43:
      מה שמצחיק הוא , שערוצי הטלוויזיה , לא רצו לשדר את הסרט. חג פסח שמח :-)
        15/4/11 13:32:

      משום מה אינני מצליחה

      להעלות את הפוסט,

      אז רק אאחל לך וליקר

      חג שמח, כשר וטעים

      והמון המון אהבה...

        15/4/11 12:21:
      נשמע מעניין. אחזור להגיב אחרי שאראה את הסרט (הוא מוקלט אצלי ועדיין לא מצאתי זמן לראותו).
      סרט שמשקף נאמנה את המצב האבסורדי שבו מעמידים את צה"ל בלחימה מול הטרור:-)

       

       

       

        

      חג פסח שמח וטעים!!!

        

        14/4/11 22:10:

      תודה על הביקורת.

      מציאות בלתי אפשרית...

      עולם הרפואה יודע להתעלות מעל הבדלי דת, גזע, מין וכולם שווים ובני אדם.

        14/4/11 19:31:
      חג שמח.
        14/4/11 19:13:
      toda she shalacht ve chag sameach lach ve la iekarim shelach
        14/4/11 17:25:

      ליריתי,

      תודה שהבאת. מעניין ומורכב,

      וודאי שלא קל או קליל.

      ==================

      וחג אביב שמח לכם!!

        14/4/11 15:37:
      הזכרת לי כעת שבאחת הטיסות שלי אל הארץ המובטחת הושיבו אותי בסוף המטוס חרא של מקום דרך אגב, הפעם גם הוסיפו והגדילו לעשות שהיתה שם מיטה עם פעוטה בת שנתיים שעברה כאן ניתוח השתלה והיא היתה פלשתינאית. מכיין וגם אחותה השנייה עברה את הניתוח רק אביה טס איתה ואימה נשארה עם התאומה שלה. כל הדרך היא בכתה וכל הדרך הוא החזיק אותה בידיים שר לה ובכה איתה. לא הפריע לי כהוא זה. יותר מכך זה פשוט היה מרתק לראות כמה אנשויות יש בהורות איזה שלא תהיה . כשאין פוליטיקה אז אין גועל יש רק בני אדם פשוטים זה אל זה. תודה על הפוסט הזה מתה לראות את הסרט. וכמובן חג שמייח.
      תודה ליריתוש. כתיבתך ממצה. אנו חיים במציאות מורכבת, מתעדנים-מתפנקים ונוטים לשכוח שאנו יושבים בחבית אבק שריפה. :))*
        14/4/11 12:07:

      ''
      הוספת תגובה

        14/4/11 10:57:

      כוכב* הבוקר...

       

      ''
        14/4/11 10:03:
      חג שמח
      את הסרט לא ראיתי. כמעט ואינני רואה תוכניות טלויזיה משום סוג מבחירה אישית. אבל הפוסט שלך גרם לי להצטער שלא ראיתי את הסרט. תודה ששיתפת
        14/4/11 09:22:
      אני הולכת לחפש את הסרט. שמעתי עליו ואת עודדת אותי סופית בפוסט שלך ליריתוש. בינתיים חג שמח ואביב מאושר
        14/4/11 08:17:
      מקווה שישדרו אותו בשידור חוזר. תודה שהבאת וחג שמח!
        14/4/11 08:13:

      ראיתי את הסרט ואהבתי מאוד. לדעתי היה עשוי נפלא.
      ויכולתי להבין מימד נוסף של אדם הנעזר על ידי הישראלים
      ובכמה פחד כרוכים דברין כשהוא משנה

      את דעותיו הקדומות על ישראלים, פן יבולע להם כשהם יחזרו לעזה.

      ולא שחסרים אצלינו דעות קדומות לגבי הערבי הממוצע.

      ועל דעות קדומות נאמר הכל.

        14/4/11 07:50:

      ליריתוש אהובה

       

      מצטרפת לתגובתם של האחרים

      ולתגובתה של הדרור....ומביאה את הציטוט:-

      * ליריתוש, כמה חשוב הפוסט הזה. סוף סוף הטלויזיה (ערוץ 2) מביא לנו מסמך אנושי מרתק ומרגש. שלומי אלדר גם מקצוען וגם איש רגיש ומיוחד. הסרט מעולה. יש בעולם הזה הרבה אנשים עם לב גדול והסרט הפגיש אותנו עם דוגמית שכזו. תודה לך חברה אהובה, מיוחדת, איכותית ורגישה. חג שמח לך , לי' היקר ולכל המשפחה.
      תודה לך על הפוסט החשוב - היפה - הכתוב נהדר!
      וגם ממני חג שמח וכשר לך ולסוכן החשאי
      בהערכה רבה
      אביה
        14/4/11 07:50:
      לירית יקרה את כותבת כל-כך יפה. מאד עצוב לקרוא על המציאות הקשה של האמא הזו... ומרגש ומרחיב את הלב פועלו של שלומי אלדר...פוליטיקה ממש גדול עלי, לא מבינה בזה כלום...האנשים בפנים, הסיפור האנושי כאן - תודה שסיפרת. שיהיה חג שמח לך ולי' היקר שלך. חיבוק
        14/4/11 07:15:
      תודה ליריתוש על השיתוף ועל תיאור הסרט..... כמה חבל שקיים המושג הזה "מלחמה" ...חייבים למחוק את המילה הזאת מהמילון ומהתודעה....ומלב אנוש....חג שמח חמודה !! סאלינה
      * ליריתוש, כמה חשוב הפוסט הזה. סוף סוף הטלויזיה (ערוץ 2) מביא לנו מסמך אנושי מרתק ומרגש. שלומי אלדר גם מקצוען וגם איש רגיש ומיוחד. הסרט מעולה ואני גם מתכוונת ללכת להרצאה שלו שתתקיים בקמפוס לב השרון. יש בעולם הזה הרבה אנשים עם לב גדול והסרט הפגיש אותנו עם דוגמית שכזו. תודה לך חברה אהובה, מיוחדת, איכותית ורגישה. חג שמח לך , לי' היקר ולכל המשפחה.
        13/4/11 23:57:

      אני יכולה להבין את הכעס של חלקכם על האם. אך נסו להביט בה מזווית שונה. היא רוצה עבור בנה את הטוב והנשגב ביותר בתרבות בה היא חיה. נראה לנו אבסורד להציל ילד שאמו מקווה שיהיה שהיד אך עבורה ובני עמה הוא יהיה גיבור, שם על קיר הנופלים הפלשתיני. עצוב? מזעזע? קשה? כן אבל למי שמאמין בזועה הזו, זה נותן משמעות

        13/4/11 23:25:

      ראיתי את הסרט. התרגשתי ורגזתי וגם אולי הבנתי משהו נסתר.

      האם ידעה לכל אורך תקופת הצילומים שהיא תוצג בסרט ההולך ונוצר. היא ידעה שעליה לחזור לעזה אל בין בני עמה ולמשטר הדורסני שקיים שם. האישה האינטיליגנטית הזאת הייתה חייבת לעצמה המשך חיים בקרב שכניה.

      לכן היה עליה לדבר באותו נוסח המקובל בסביבתה, גם אם חשבה קצת אחרת. הייתה חייבת לשבח את השהידים וכיו"ב בכדי שתוכל לחזור עם בנה הבריא הבייתה.

      ואולי אני טועה. אני לא האמנתי לה.

      פגשתי גם במציאות פלשתינאים הסובלים מהמשטר הקיים אצלם ורוצים בשלום. בשיחות פרטיות לא פחדו לומר זאת.

      חג שמח,

      רמי

       

       

        13/4/11 23:11:

      לירית היקרה

      גם אני התרגשתי מעוצמת הרגשות בסרט ואני מוקיר אותך על הפוסט הנרגש.

       

      עובדה נוספת שאפשר להוסיף היא שאת 50,000 הדולר הנחוצים תרם בעילום שם יהודי, שהבנתי שבנו נפל, והמסגרת הזו מוסיפה נדבך נוסף וחשוב לקונפליקט המסובך בו עוסק הסקר, בעיצומה של מלחמה, בה גם רופא עזתי, ד"ר עייש, שעבד בתל השומר, איבד תוך כדי כך את בנותיו במבצע עופרת יצוקה מפגז של טנק ישראלי.

       

      לצערנו במציאות משונה זו אנחנו חיים - וכל מילה נוספת מיותרת.

        13/4/11 22:37:
      כתבת פוסט ביקורת טוב. לכי על זה :)
        13/4/11 22:35:

      ואני בוחרת לשבח את
      כתיבתך ודבר הביקורת
      את כותבת נהדר ליריתוש
      את בטח תלמידה מצטיינת :))

        13/4/11 22:00:
      ראיתי את הסרט וכמו רבים התרגשתי ,,, בשלב מסויים הרגשתי כעס עליה כשהיא רואה שנעשים מאמצים להציל את ילדה, לא היה מזיז אם הוא היה שהיד , פשוט לא נתפס אני מקווה שהיא כבר לא חושבת כך
        13/4/11 21:22:

      ראיתי את הסרט ולא יכולתי להירדם אחר כך מרוב רגשות ומחשבות שהוא עורר בי. כששמעתי את ראידה מאחלת לבנה שיהיה שאחיד, היתה לי הרגשה שהיא שבויה בנרטיב עליו גדלה ובתוכו עדיין חיה, שבויה בכוחות חזקים ממנה, גם אני כעסתי, בתוך תוכי רציתי להאמין שהיא לא באמת מתכוונת לזה.
      תודה על הביקורת המצויינת, לירית, וחג שמח לך ול-י'!

        13/4/11 21:19:
      *תודה רבה לך
        13/4/11 19:31:

      ליריתוש,
      תודה שהבאת את תיאור הסרט.
       זאת בועה שאם תיגע היא תתפוצץ.
      ואנחנו חיים כאןבתוך האבסורד הזה

      של תקווה לשלום ואלימות וסכסוך שאין לו פתרון

        13/4/11 17:23:

      דברייך הנכוחים, לירית, מסתכמים במשפט החזק שטבעת:

      מלחמה לעולם תכיל בתוכה שלל של אבסורדים אנושיים כאובים ואוסיף, כי המלחמה עצמה היא האבסורד בהא הידיעה!

        13/4/11 14:30:
      שמחה שראית... כתבתי עליו באחד ההמלצות שלי.... הסרט היה מועמד לאוסקר... מבחינתי הוא כבר קבל....
        13/4/11 11:07:
      ראיתי והתרגשתי הזויים החיים שבהם אנחנו נמצאים

      ארכיון

      פרופיל

      ליריתוש
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין